"חב' טכנולוגיה עלולות להעלם כי לא יהיה מי שישקיע בהם"

"בבקשה אלוהים, תעשה שתהיה עוד בועה". בצילום של הבקשה הזו החל גיורא ירון את המושב שעסק בסופר-אנג'לים וקרנות מיקרו הון סיכון: "זה סטיקר שראיתי בסיליקון ואלי לא מזמן. אנשים שכחו ורוצים עוד".

השקעות SEED בישראל נמצאות במגמת ירידה קבועה משנת 2005, הציג ירון, והבעיה חמורה. רמת ההשקעות בחברות סיד ירדה מתחת לשפל של שנת 2001. את מקומם של קרנות ההון סיכון שהשקיעו בחברות עובריות ממלאים האנג'לים והקרנות הקטנות. אמר ירון.

אביחי ניסנבאום מנהל ומקים לול ונצ'רס, קרן חדשה להשקעות בחברות בוסר. השקיע ב-15 חברות כאנג'ל, סבור שששת החודשים בחייה של חברה חדשה הם המשמעותיים. הגישה שלנו להתמקד לעזור להם באופן כוללני, להסתכל על המוצר, ולצמוח ולהגדיר את החברה. התפקיד של משקיע טוב ואנג'ל להיות אוזן קשבת ולעזור לפתח צוותים. כשהחברה גדלה, יש יותר אנשים בחברה שיכולים לסייע".

גיגי לוי סבור שכדאי לזכור שאנג'ל הוא רק משקיע: " האנג'ל צריך לדעת שהוא יכול לעזור אבל לא להתלהב, ולא להתלהב ולהחליף את מקום המנכל. מצד שני היזם צריך להבין מה הוא יכול לקבל מהאנג'ל. לא לנצל את זה טעות כמו משאב שלא מנצלים אותו".

ירון בודק עם המשתתפים במי לא משקיעים כאנג'לים: טל ברנוח, יזם סדרתי ומשקיע אנג'ל: "אם יש בחברה פחות משלושה יזמים אני חושב שלא כדאי להשקיע. צריך צוות כזה שיוכל להתמודד עם הקשיים בדרך ויהיו כאלה".

גיגי: "אני מאמין בצוות ונוטה להשקיע בצוות ובחברה שאני יכול לסייע לה".

אלון מאור, מייסד שותף בחברת קווילט (qwilt): "אנחנו רואים חברות שנמכרות שנה אחרי שהוקמו כמו אופיסינק, שמומנו על ידי אנג'לים. ראינו את ויביה נרכשת ויש עוד מקרים. הבעיה היא האם האנג'ל יכול לקחת אותך עד הסוף, והסוף הוא לא עוד עשר שנים ועשרות מיליוני דולרים. מי שרוצה לעשות חברת מותג גדולה לא בטוח אם יוכל לעשות את זה בעזרת כסף של אנג'ל".

כל המשתתפים בפאנל הביעו את דאגתם על עתידן של החברות העובריות בישראל. לוי: "האם יש סיכוי לחברת מוליכים למחצה רצינית היום? האנג'לים משקיעים בחברות אינטרנט ויישומי מובייל. לאנג'לים קשה להשקיע בחברה שהיה ברור שהמו"פ יעלה 10 מיליון דולר. אני חושב שזה צריך להשתנות. אני מפחד שהחברות האלה ייעלמו מהנוף כי לא יהיה מי שישקיע בהם". חברות המפתחות טכנולוגיה "כבדה" זקוקות להון משמעותי וזמן כדי להשלים את העיצוב והפיתוח של המוצר".

טל ברנוח: "בקווילט, השקענו וידענו מראש שיהיה צורך לגייס הון משמעותי גדול יותר בקרוב. המיליון דולר שהאנג'לים השקיעו לא לקח אותנו רחוק. אם מתכננים את זה נכון, זה אפשרי".

והאם האנג'לים יהפכו להיות קרן ביום מן הימים?

לוי: "לכולנו כאן יש עבודה ולהיות משקיע זה התחביב. היום אני משקיע מתי שאני רוצה. אני יכול לכתוב צ'ק אחרי פגישה או להתלבט חודש, כי אני לא חייב לדווח לאיש. אני לא צריך לסבול ממשקיעים מוגבלים בקרן. אני מסתכל על אביחי נינבאום שגייס קרן לאחרונה אחרי שהיה אנג'ל שנים רבות, אני אראה אם כיף לו, אשקול. בינתיים אני נהנה מהתחביב שלי".

איך בוחנים הצלחה שאלו המשתתפים. מה ההצלחה של אנג'ל?

טלברנוח: "כולנו רוצים להינות. מצד שני אני חושב שכולם מרוויחים מאקזיטים קטנים יותר. בעיני זה לא גרוע למכור חברה ב-50 מיליון דולר. אמרתי בעבר שזה עדיף שיהיו בישראל כאלה אקזיטים מאשר אקזיטים כמו כרומטיס שהיה האקזיט הגדול ביותר אבל לא נשארה חברה אחרי האקזיט. אני חושב שאם אנג'ל מוכר חברה ב-40 מיליון דולר אחרי שהשקיע בה בהערכת שווי של 2 מיליון דולר, זה נהדר גם אם גיורא ירון לא חושב שזה טוב".

ניסנבאום: "ההצלחה היא מדידה ואנחנו כמשקיעים רוצים לראות החזרים. אני מאמין שלא בהכרח צריכים לדחוף ליצירת חברות ענק. טוויטר ופייסבוק יהיו אקזיטים נהדרים אבל לא כולם יהיו כאלה.