שתי מחשבות על שעון הקיץ:
א. הדיון הציבורי בנוגע להארכת שעון הקיץ הוא דיון במעמד צד אחד. רק קול אחד נשמע. הצד השני מוצג כמשוגע, במקרה הטוב. מהבחינה הזו, הוא מזכיר מאוד את הדיון בהתחממות כדור הארץ.
אני שם בצד את דעתי האישית, אבל הייתי שמח לשמוע דעות נוספות וטענות אמיתיות נגד הארכת השעון, או לפחות פקפוק רציני בכמה מהנחות היסוד, כמו למשל החיסכון באנרגיה. הדבר מוטל בספק במקרה הטוב. בישראל, שעה של שמש אומרת שעה של מזגנים זוללי חשמל. החיסכון באנרגיה הוא טיעון של המאה ה-19. יש הרבה טענות ומחקרים נגד שעון הקיץ: שינוי השעון גורם לעלייה בשכיחות התקפי הלב ומקרי ההתאבדות; עלייה בתאונות דרכים בימים שאחרי השינוי; עלייה בתחלואה, עלייה בתאונות העבודה; ירידה ביכולות הריכוז של תלמידים; פגיעה באיכות השינה; הפסד שעות עבודה. מציגים לנו כאילו כל העולם כולו שעון קיץ אחד גדול, מה שלא נכון. בהרבה מקומות אין. כל הורה לילדים קטנים יכול לספר לכם איך השינוי מחרפן אותם. את כל הדברים האלה לא מספרים לנו.
הארכת שעון הקיץ היא מוסכמה שכולם מתיישרים לפיה. עוד כלי ניגוח בחרדים. כמה כיף להציג את טענתם המגוחכת בנוגע לעוד שעת צום. אבל אולי הם יודעים משהו שאנחנו לא? אולי הרב עובדיה חכם יותר מניצן הורביץ?
אולי לא צריך שעון קיץ? אולי אפשר לדבר על זה כמו ילדים גדולים?
ב. משעשעת טענת המצדדים בהארכת שעון הקיץ: כך דברים אמורים להיות ב"מדינה נורמלית". נאמר זאת בעדינות: צריך הרבה יותר מעוד שעה ביום כדי להפוך אותנו למדינה "נורמלית". חוששני שגם 24 שעות אור ביממה לא יספיקו. גם לא 25 אם נקום שעה קודם, כמאמר הגשש.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.