גדעון סער קורץ לימין ופוזל לשמאל

5 ימים בחופש הגדול, שלא שינו ולא ישנו את העולם, הזניקו השבוע את שר החינוך גדעון סער לראש הכותרות. הוא העיף משם את פרשת איראן-עופר ומסתורי ה"פתק הצהוב" של כרמל שאמה, את השחצנות הביטחוניסטית של השר מתן וילנאי ("חלק גדול מהחבורה שמחזיקה את גלעד שליט כבר לא איתנו, מסכנים"), את מתקפת הדברת שתקפה השבוע את ראש המוסד לשעבר מאיר דגן, את העדות הדומעת ועמוסת השבחים העצמיים של פעם ראש ממשלה אהוד אולמרט.

הבעיה היא שהעניין הכל-כך לא חשוב הזה הזיז את תשומת הלב גם משני אירועים חשובים ומשמעותיים באמת: החתימה ההיסטורית על רפורמת "עוז לתמורה" לחטיבות העליונות, מול רן ארז מוועד המורים, איש שריסק שרי חינוך קודמים כמו לימור לבנת ויולי תמיר, וגם שיתוף הפעולה עם פרופ' מנואל טרכטנברג מהמל"ג והיציאה לדרך של שלושה מרכזי מצוינות למחקר מתקדם.

הקיצור של כמה ימים מסוף החופש הגדול, בלי ארגון מחדש וקיצוץ שפעת חופשות המורים, שאפילו אסרו חג הוא עבורם חגיגה, הוא רוב מהומה על לא מאומה. טועה? פזיז? שולף? מתלהב? נדע בקרוב.

גדעון סער נחשב אחד משרי החינוך ה"מזיזים" ביותר בעשורים האחרונים ושר בולט בממשלה. רשימת ההישגים ארוכה - יישום רפורמת "אופק חדש" לגני ילדים ובתי ספר יסודיים, סגירת הסאגה המתמשכת של "עוז לתמורה" בתיכוניים, שינוי מודל התקצוב ותוכנית רב-שנתית להשכלה הגבוהה, שילוב התקשוב במערכת, גיוסים איכותיים והסבה להוראה, גידול בתקציבים, בשכר המורים, בהישגי תלמידים, וגם - כמה נדיר - בשנתיים שהוא מכהן לא הייתה אף שביתה. מי שמכיר אותו בטוח שגם לא תהיה.

הוא יודע לעבוד. אסטרטג, טקטיקן, יודע ליצור באזז ולפרוץ לכותרות, נחמד, אמין, מקובל על אליטות וחביב על העם. אף שהוא נראה מחויט, נינוח ומאופק, הוא בעצם "קריזיונר" לא קטן, מהיר חימה, "לחוץ", וקשה לשרוד בעבודה לצדו. הוא אלוף בקצב החלפת ראשי המטה, הלשכה ויועציו הפוליטיים והתקשורתיים. תמיד מחפש מעורים יותר בתחום הפוליטי.

הוא בנה את יכולות הניהול הפוליטי שלו כשהיה מזכיר הממשלה ושכלל אותן כשהיה יו"ר סיעת הליכוד. אז הוא הצליח עם 12 חברי כנסת באופוזיציה להפיל שוב ושוב הצעות חוק של קדימה בקואליציה. הוא רב אמן בלהרחיק ולקרב בהתאם למזג האוויר הרצוי.

בשנה שעברה הסתכסך קשות עם המגזר החרדי בעניין אפליית הבנות הספרדיות בעמנואל, ובאחרונה פתח במבצעי חיזור - תקציבים ושבחים הדדיים. עם סגנו הטרי מנחם אליעזר מוזס מיהדות התורה, הוא ביקר בבית הרב עובדיה יוסף, שאמר עליו: "שר החינוך היקר אהוב למעלה ונחמד למטה". בישיבת פוניבז' בבני ברק, שבה התארח, הוא כונה "ביבי ג'וניור".

סער נמצא בימים אלה בעיצומו של קמפיין בחירות. אף שהוא מצהיר שלא יתמודד מול נתניהו על ראשות הליכוד, הוא עושה את כל ההכנות הדרושות למקרה ש... גם אם בבחירות המתקרבות לא יתמודד על תפקיד הראש, הוא יגיע אליהן מוכן כשמאחוריו הצלחה בחינוך ולפניו תפקיד שר בכיר יותר. אוצר? חוץ?

מסע הבחירות שלו כולל, פרט להשקת תוכניות בענייני משרדו, גם התבטאויות מדיניות, עם קריצות לימין ופזילות לשמאל. רוצה לכבוש את המרכז הגדול והמתרחב של המפה הפוליטית. גם החברים המתחרים, צעירי הליכוד, בקו שמאחורי נתניהו וסילבן שלום הבלתי ברור, עסוקים בקמפיין: יובל שטייניץ, ישראל כץ וגלעד ארדן. כולם יחד מתפללים שבבוא היום, בבחירות שאחרי הממשלה הבאה, מתישהו בשלהי 2015-2016 , לא ישבש להם צחי הנגבי, היום קדימה, את התוכניות והם יתמודדו זה מול זה.

ההצלחה הגדולה שלו כשר חינוך החלה בבחירה בשמשון שושני למנכ"ל המשרד. נתניהו המליץ-שידך-כפה. שושני ניסח לנתניהו את מצע הליכוד בחינוך, כולל תוכנית מפורטת. סער בחר לקבל את ההמלצה. שושני, המקצוען הוותיק, יודע להוביל תהליך ולמצוא איזונים. הוא מדבר בשפה של רן ארז הפרובלמטי וגם יוצר אמון מול האוצר החסכן. שר שאפתן עם תוכניות לטווח ארוך ומנכ"ל מנוסה שמממש את מיטב הידע מתוך ומחוץ למערכת - זו ערובה להצלחה. עובדה.

בחינת הבגרות הגדולה לפניו: להוציא את תהליך הפוליטיזציה אל מחוץ לחינוך. לא ליפול לחינוך-בחירות, לא להיכנע (לעצמו ולנתניהו) ולא להזרים כסף מסיבי לחרדים, לקדם באמת עצמאות ניהולית לבתי הספר ולהביא סדר ושקיפות במערבולת עשרות מיליארדי השקלים בחינוך, המגיעים מתקציב מדינה, שלטון מקומי, עמותות, הורים, תרומות.