פרידה סימבולית ממיקי חיימוביץ'

המהדורה המרכזית, יום ב' 20:00, ערוץ 10

ענייני חדשות נתונים תמיד לשינויים של הרגע האחרון, אבל אם לא יחול אחד כזה (למשל שהאירועים בגבול הצפון יסלימו ויהפכו למלחמה קטנה או גדולה), הרי שהערב (ב') תגיש מיקי חיימוביץ' בפעם האחרונה את המהדורה המרכזית של חדשות ערוץ 10.

אפשר לפטור זאת במשיכת כתף, הרי חדשות הן חדשות, וטיבן לא ישתנה עם החלפת זהות המגיש או המגישה - מה גם שהמחליפה טובה וראויה בעיניי, ובכל זאת, יש משהו סימבולי בהליכתה של חיימוביץ' מאולפן החדשות, כנציגת בני דורה המצויים בעשור החמישי לחייהם, שמבקשים להתנתק, חד-צדדית, מענייני המדינה והשעה.

במקרה יצא לי לצפות עם חבר אמש (א') בידיעה על הירידה ברכישת הדירות להשקעה. אמר לי החבר: "זה לא קשור לצעדים של האוצר. מספיק להסתכל מסביב ולגלות שבעוד 10-20 שנה תהיה כאן רק אוכלוסייה מעוטת יכולת שתצטרך דיור להשכרה. מי שיכול יברח, ומה שקרה לירושלים כעיר, יקרה לכל מדינת ישראל".

כלוב של זהב

אפשר שהוא מגזים, אפשר שהוא רואה-שחורות, אי-אפשר להתווכח עם כך שיש לנבואה הקודרת הזאת על מה להסתמך.

מה הקשר בינו לבין חיימוביץ'? שהוא לפחות יכול לומר את אשר על ליבו בגלוי, אמנם לחברים ולא לכל עם ישראל, אבל הוא יכול לתת ביטוי לתסכולו אל מול חברה שזנחה את החינוך, את ההשכלה הגבוהה, את השאיפה להיות עם ככל העמים על חשבון פרשנות מעוותת ל"עם סגולה". מיקי חיימוביץ' לא יכלה.

היא הייתה סגורה בכלוב-זהב של ממלכתיות כפויה. היא השתכרה יפה למחייתה, כך על-פי הפרסומים, אבל היא נאלצה להקריא שוב ושוב חדשות שנהיו קשות יותר ויותר, מבלי שום יכולת להשפיע על תוכנן.

למה לה לקחת ללב

מיקי חיימוביץ' היא אישה רגישה. לא אחת נקוותה דמעה בזווית עיניה, וקולה רעד כשנאלצה לדווח על טרגדיות - בעיקר שקשורות לילדים, אימהות, משפחה - אדם קרוב אצל עצמו. הרגישות הזאת הפכה אותה למגישת החדשות הטובה ביותר בישראל, אבל גם גזרה עליה כליה מקצועית. בניגוד לעמיתיה שנדמה כי הם יכולים להשאיר את החדשות באולפן, היא נראתה כמי שלוקחת את העבודה ללב ולבית, עד שלא יכלה יותר.

ההגינות מחייבת לומר כי כל מעלותיה המקצועיות של חיימוביץ' לא הועילו לה בקרב על הרייטינג כשעזבה את מדורת השבט הקבועה, הגדולה ביותר בטלוויזיה: חדשות ערוץ 2.

אפשר ללהג כאן עד מחר בממבו-ג'מבו של תעשיית הטלוויזיה, ואפשר לתמצת פשוט בשורה אחת: הציבור לא אוהב את ערוץ 10. נקודה. רוב הזמן שידרה חיימוביץ' את החדשות למחצית כמות הצופים, לפעמים אפילו פחות, מאשר מקבילתה, יונית לוי. אולי גם בכך הועצמה תחושת חוסר האונים שלה אל מול המציאות.

מיקי חיימוביץ' הולכת הערב הביתה, ליתר דיוק - לסוג אחר של עשייה. דוקומנטציה הייתה תמיד משהו שעניין אותה, משהו שאמור לאפשר לה להישאר בקשר בלי להישאב למעורבות טוטאלית. ללכת עם, להרגיש בלי.

אלא שחיימוביץ', כך אני חושש, עתידה לגלות את השיעור הכואב ביותר שצפויים ללמוד כל בני דורה (ואם יורשה לי לרגע, בנימה אישית: בני דורנו). המציאות הישראלית היא סוג של בומרנג: השלך אותה ממך הכי רחוק שתוכל - והיא רק תכה בעוצמה גדולה יותר כשתפגע בך בחזרה.