עד לפני 10 שנים הייתם יכולים לראות את הצלם זיו קורן דוהר בלילה על האופנוע, עם מעטפה של נגטיבים לנתב"ג. יום של צילומי חדשות היה מסתיים במירוץ נגד הזמן לקבלת אישור מהצנזורה, כדי להספיק לעמוד ב'דד ליין' של עיתוני חו"ל.
היום הוא יכול לשבת בהאיטי, או בכל לוקיישן אחר על הגלובוס, ולהעביר תמונות בזמן אמיתי לכל העולם ולכל העיתונים בו-זמנית, בלי בעיית 'דד ליין'. הוא עדיין בשטח, אבל התמונות כבר מתפרסמות.
אבל השינוי הדרמטי מתבצע גם הרחק מהקליקים של צלמי העיתונות. צלם הפרסומות יורם אשהיים מעיד כי "בעידן האנלוגי הייתי מתחיל את יום הצילום ב-6 בבוקר, גורר ממכונת הייבוש את הפילם כדי לנשום לרווחה שהטסט או העבודה של היום הקודם הצליחה, ואני יכול להמשיך לפרויקט הבא. היום, בעולם הדיגיטלי, כאשר אני רואה את שאני עושה, אין טעות מצטברת כי רואים בפועל את התוצאה. אני יכול לייצר דיאלוג על הסט עם עצמי, עם הלקוח, ולדייק בתוצאה, וכך התהליך הרבה יותר מקצועי ומאפשר להגיע לתוצרים יותר איכותיים ושלמים".
למעשה, קצת יותר מ-10 שנים אחרי שעולם הצילום האנלוגי פינה את מקומו לצילום דיגיטלי, דבר לא נותר כשהיה. המעבר, מסתבר, היה קל לחלק, וקשה יותר לאחרים. מאז ומעולם הורגלו הצלמים לכוון את הפוקוס, לצלם מבלי לדעת מה תהיה התוצאה, לחכות בחרדה בחדר החושך - ורק אז לגלות האם מה שראו דרך העדשה הוא מה שהם אוחזים ביד, רגע לפני שהם שולחים אותו למערכות העיתונים או ללקוח. אבל מאז המהפכה הכול השתנה.
"השינוי היסודי הוא הקונספט שבו פתיחת הצמצם וכניסת האור הוחלפה במצלמה שמפתחת את עצמה", אומר קורן. "אבל מעבר לכך, אחד השינויים הגדולים הוא המעבר לשימוש במחשב מבחינת פיתוח ועריכה. זה משהו שהיינו צריכים ללמוד מחדש, ויש אנשים שלא צלחו את המעבר, בגלל האוריינטציה של המחשב והגרפיקה. היום צלם הוא לא רק צלם, אלא מי שנותן תמונה סופית, מוצר מוגמר".
אשהיים מחדד את הנקודה: "כשהייתי צלם אנלוגי הייתי צלם בלבד. מטרת הצילום הייתה לתת ללקוח ערך מוסף ב'לוק' ייחודי בעזרת זוויות צילום, תאורה וקומפוזיציה. היום אני מעורב ושולט בתהליך שכולל צילום, עיבוד תמונה דיגיטלי, יצירת יש מאין".
לדבריו, "הצילום הדיגיטלי מרחיב את עולם האפשרויות שלי. היום אני יכול להציע ללקוח שלי מוצר הרבה יותר מקצועי, הרבה יותר רחב מאשר בעבר. אני רואה את עצמי בעצם כ'מנהל קריאייטיב של צילום'".
- איך בעצם מתבטא השינוי בפועל?
אשהיים: "למרות שאבני הבסיס של תהליך הצילום נשארו במקומן, לתוכנות הגרפיקה החדשות יש משמעות מכרעת ביצירת הצילום. בעידן האנלוגי הייתי מחויב להבין שכל פרט ופרט עשוי בשלמות. בעולם הדיגיטלי יש הרבה דברים שאנחנו יכולים לתקן. בעבר, קצת אבק או טיפה הממוקמת במקום הלא נכון, היתה מחזירה אותנו לצילום חוזר, וזאת לעומת תיקון היום בפוטושופ.
"המעורבות שלי היום בתהליך היצירה הצילומית מתחילה הרבה קודם ונגמרת מאוחר יותר מאשר בעבר. היום, כשלקוח מתכנן יצירה פרסומית המערבת בתוכה ויז'ואל כלשהו, הוא מתחבר אליי כבר בשלב הרעיון, העיצוב והתכנון. אני תורם מניסיוני לגבי היכולות לייצר את התמונה הרצויה. בשלב הביצוע מעורב צוות שלם בסטודיו, שבעזרת היכולות הדיגיטליות מייצר ביחד את ה'חלום' של הלקוח, של המעצב. בעבר הצילום שימש כמראה של המציאות, היום אני נותן ללקוח מראה של הדמיון שלו".
נפרדים מחדר החושך
המצלמות האנלוגיות הלכו ונדחקו לשוליים מתחילת שנות האלפיים. עד אז, חדירת המצלמות הדיגיטליות נעשתה במקביל להמשך הייצור והשיווק של מצלמות אנלוגיות. ואולם בתחילת 2004 הודיעה חברת קודאק על כוונתה להפסיק לשווק מצלמות אנלוגיות, ושנתיים לאחר מכן הודיעה חברת ניקון כי היא מפסיקה לייצר מצלמות פילם לצילום רגיל, והיא תמשיך לייצר רק עוד שני סוגי מצלמות פילם לצילום מקצועי בלבד. חברות טכנולוגיה שלא ייצרו מצלמות קפצו על העגלה הדיגיטלית ונכנסו לשוק, בהן HP, סוני ואחרים.
בהתאמה לשוק המשתכלל, גם המחירים צנחו. אך בעוד הצלם הפופולרי מן השורה קנה מצלמה בכמה מאות דולרים בודדים והחליף אותה כעבור שנתיים בדגם חדש יותר, עבור הצלמים העניין היה יותר מורכב.
קורן: "אם לפני 10 שנים הייתי קונה מצלמה ב-1,700 דולר, אחרי כמה שנים מוכר אותה ב-1,500 דולר, מוסיף 200 דולר וקונה מצלמה חדשה - היום אני קונה מצלמה ב-9,000 דולר ומיד אחר-כך היא שווה 5,000 דולר. יש לי כאן היום גם 5 מחשבים ו-10 מסכים עם גיבויים של טרות. זה יצר לי עלויות של עשרות אלפי דולרים בשנה. מצד שני, פעם כל ג'יגה עלה 1,800 שקל, ואילו היום יש לי 64 ג'יגה במחיר נמוך הרבה יותר.
"יחד עם זאת, יש דברים שהפכו עבורי הרבה פחות משתלמים. בעבר הייתי עושה עבודות צילום ליחסי ציבור, הייתי מצלם במשך יומיים 50 סרטים, זורק אותם במעבדה ולא רואה אותם יותר. היום אני חוזר מאותו צילום עם 4,000 תמונות, ויש לי יום עבודה שלם שבו אני צריך לבחור תמונות, לערוך, למחוק, ואני לא מתוגמל על יום העבודה הזה. המשמעות היא שהעבודה הוכפלה, וההכנסה ירדה בחצי".
- עד כמה המעבר היה חלק עבורכם?
אשהיים: "במקרה שלי המעבר היה מתבקש ועבר מאוד חלק, מהסיבה שזו התקופה ששהיתי בארה"ב, ורצה הגורל והסטודיו היה בלוקיישן של קדם דפוס שתפקידו עיבוד דיגיטלי. היות ועבדתי איתם יד ביד, בעצם סיימתי את המעבר כבר בארה"ב וחזרתי לארץ כצלם 'דיגיטלי'. היום, אחרי דרך ארוכה שעשינו כאן בארץ בתחום, אנחנו מקבלים תוצאות לא פחות טובות מאשר בארה"ב, בהבדל אחד - אנחנו עושים את זה בחצי הזמן וברבע מחיר".
לדברי קורן, "בחודשים הראשונים אחרי כניסת הדיגיטל הסתובבתי עם מצלמה אנלוגית בתיק, על כל מקרה. לקח לי זמן לוותר עליה. הלוואי ויכולתי לחזור היום לאחור לכל מה שצילמתי לפני 15 שנה ולצלם את הכול שוב בדיגיטל, בעיקר עבודות שעשיתי עם הצבא ואירועי לילה. היה גם משהו רומנטי בחדרי החושך מהבחינה של מעבר עם הלופה על התמונה, וזה חסר, אבל למרות זאת לא הייתי חוזר אחורה, כי יש משהו באיכות הדיגיטלית שעולה על האיכות האנלוגית".
- מה תהיה המהפכה הבאה בתחום?
קורן: "ב-3 השנים האחרונות אני שגריר של חברת קנון, שלה 12 שגרירים בעולם, כולם צלמים. פעמיים בשנה אנחנו נפגשים עם מחלקת המחקר והפיתוח שלהם ואומרים להם מה היינו רוצים לראות או מה חסר לנו במצלמות. כשאנחנו יושבים ביחד עולים מיליון כיוונים, כי הצלמים השגרירים הם מתחומים שונים.
"צלמי ה'נשיונל ג'יאוגרפיק' למשל היו רוצים GPS במצלמה כדי לדעת איפה בדיוק הם צילמו את הגורילה. צלמי ניוז רוצים לשדר את התמונות ישר מהמצלמה. ויש גם הרבה דברים טכניים כמו המיקום של הכפתורים ונוחות התפעול. אז גם מבחינתי, המהפכה לא תהיה מוצר חדשני - אלא דווקא דיוק וכיוונון של המצלמות הדיגיטליות".
אשהיים מנסה להיות זהיר יותר: "אני לא יודע מה יהיה הדבר הבא. אני כן יודע שלפני הדבר הבא, חיינו ישתנו בצורה משמעותית כתוצאה מכך שהטכנולוגיה מתפתחת בעולם הדיגיטלי. לדוגמה, רגישות הסרט (ISO) משנה את היכולות של בין לצאת עם ציוד תאורה כבד ללא להשתמש בציוד תאורה כלל ולקבל תוצאות מרהיבות.
"כתוצאה מהשיפור בטכנולוגיה, גם יכולת ההפרדה של העדשות החדשות גדלה משמעותית. וכמובן, מצד אחד המחירים יירדו - אך מצד שני יהיו התפתחויות חדשות שלא נוכל להתאפק, או נחשוב שאין לנו ברירה, ונוציא יותר כסף".
לדבריו, "מצד אחד, העולם הדיגיטלי הוביל לזילות, שברגע שיש למישהו מצלמה דיגיטלית הוא הופך להיות צלם מקצועי. ומצד שני, בעולם המקצועי האמיתי זה נתן אפשרות ליתר מקצוענות, מיידיות בתהליך העבודה, יצירת דיאלוג עם עצמי ועם הלקוח תוך כדי הצילום ואפשרויות בלתי מוגבלות בעיבוד הדיגיטלי".
צילומים / צלם: זיו קורן
צילומים / צלם: זיו קורן
צילומים / צלם: יורם אשהיים
צילומים / צלם: יורם אשהיים
צילום עיתונות: "אתרי האינטרנט ויתרו על איכות"
קורן הוא שועל קרבות ותיק בתחום הצילום העיתונאי, ולכן הוא לא מהסס לומר את האמת לגבי מה שקרה עם השנים למעמד הצילום החדשותי: "כשהטכנולוגיה זלגה לעיתונות, היא עשתה זילות לצילום העיתונות החדשותית. ספקי תוכן אינטרנטי למשל לא היו יכולים להתקיים בלי הדיגיטל, כי יש להם בין 12 ל-18 מהדורות ליום.
"זה פגע באיכות בצורה קיצונית. האתרים ויתרו על איכות לטובת ראשוניות. צלמי סוכנויות מגיעים לאירוע, מצלמים 10 קליקים ומתיישבים על הרצפה לשלוח תמונות, גם אם זה גורם להם לפספס משהו בדרך. אני לא מצלם לאינטרנט כי הגודל של התמונות הורג את התמונה. לא הייתי רוצה שהתמונות יתפרסמו בגודל של בול דואר".
- מה דעתך על השימוש בפוטושופ בצילומי עיתונות?
"האמינות נפגעה מהזליגה של שימושי פוטושופ ושאר התוכנות הדיגיטליות בצילומי העיתונות. אנחנו מאבדים את האמינות של צילומי עיתונות. השתפרנו במהירות ובטכניקה, אבל איבדנו את האמינות. פעם צילום קונבנציונאלי היה אמת מוחלטת, היום זה לא רלוונטי, ולכן למשל צילום דיגיטלי אינו קביל בבית משפט. אני מנסה להילחם בבעיה, אבל זו מלחמה בטחנות רוח. יש כזה זילות בכל מה שקשור לאתיקה ורואים את זה באלפי דוגמאות בהן הגבול נפרץ.
"80% מהתמונות הוויראליות הן מזויפות, ויש שורה של אשמים: הצלם שמייצר סיטואציה לא אתית, הגרפיקאי והעורך. כל יד בדרך נושאת באחריות. אני בעיתון 'ישראל היום' עובד יחד עם עורכי הדין לגיבוש של קוד אתי של עשה ואל תעשה לגבי כל מי שיש לו נגיעה לתמונות בעיתון. מה שלגיטימי בעולם הפרסום, לא ראוי ולא צריך להיות בעולם העיתונות. אנחנו לא צריכים לעשות מניפולציות דיגיטליות, מבחינתי זה חורג מגבולות האתיקה המקצועית בצילום עיתונות".
- חוץ מהעבודה היום יומית איפה זה עוד מתבטא?
"גם כל נושא הארכיון השתנה, וזה משמעותי כששולחים תמונות לתחרויות. פעם הייתי יושב שעות על נגטיבים, בוחר תמונות ואז שולח להדפסה. היום לוקח לי שעה לעשות את זה, כי הכול נמצא על המחשב".
כתבות
ני"ע
