"כמות המשברים הכלכליים תתרבה כמו הטייפונים והצונאמים"

"העולם עבר טלטלה עזה במשבר של 2008-2009, ונדמה שיש איזושהי רגיעה כיום, אך היא זמנית וקצרה. להערכתי תדירות המשברים תלך ותגבר, כפי שתדירות הטייפונים והצונאמים בעולם עולה, מסיבות אחרות. פעם היה צונאמי, טייפון או רעידת אדמה אחת לתקופה, וכולם דיברו על זה 4 שנים עד שהיה מגיע הבא. היום יש תדירות שונה. גם בכלכלה, הקצב והמהירות הגבוהים ששוררים בעולם מגבירים את תדירות מופעי המשברים".

עו"ד דוד חודק, מעורכי הדין הבכירים במשק וראש משרד עורכי הדין גרוס-קלינהנדלר-חודק-הלוי-גרינברג, "לא רוצה להיות נביא זעם", אך מבקש שלא נתעלם מהמציאות הכלכלית החדשה.

בראיון חגיגי ל"גלובס" משבח חודק את המדינה ("ארץ מדהימה"), מבטל את הקריאות על השחיתות והריכוזיות, אך מזהיר גם מפני הכשלים בתחום המשילות, משאננות-יתר בשוק ההון ומהסכנות האורבות בעולם הכלכלי החדש-דינמי-מהיר.

"המרווחים בין המשברים שאותם הכרנו בעבר יצטמצמו. נצטרך להסתגל לעולם כלכלי פחות יציב ושלו ממה שהיה עד כה", הוא אומר בפתח הראיון בטון ענייני.

- מפחיד.

"לא מפחיד. איך אמר פעם נשיא ארה"ב, 'אין לפחד אלא מהפחד'. לא צריך לפחד, צריך להתמודד, להבין שזה עולם אחר, פחות יציב, וגם לראות את שני צדי המטבע. מצד אחד, יש ויהיו יותר משברים כלכליים. מצד שני, אנחנו חיים בתקופה נהדרת, שאין בה מלחמות עולם, והקיום שלנו לא מאוים כל רגע. אבי היה פרטיזן באזור בלארוס, בגבול פולין-רוסיה, בגיל 13. דור ההורים והסבים של רובנו עברו תלאות קשות. אנחנו לא שם.

"אנחנו לא מבינים ולא מעריכים כמה טוב לנו. אנחנו נמצאים אחרי מלחמת העולם בתקופה של התפתחות טכנולוגית אדירה, התפתחות דמוקרטיות, התפתחות תקשורת, רפואה, כלכלה, עושר, שאפשר להתווכח אם הוא פוזר באופן שווה או לא, אבל העושר עלה, החינוך טוב יותר, ההשכלה והמון תופעות טובות קרו בעולם. אז יש משברים כלכלים, וצריך להתכונן אליהם, לדעת לנהל משבר או פוסט-משבר, אבל לשמור על פרופורציות. כמו שצריך ללמוד להתייחס למשברים טבעיים בטבע, צריך לדעת להתייחס - בקצב יותר גבוה - למשברים בכלכלה".

- ממה בעצם צריך להיזהר? מה הסכנה המרכזית המאיימת על יציבות הכלכלה העולמית?

"אין סכנה אחת. ההתפתחות המהירה של הכלכלה העולמית מחייבת אותנו להיות ערניים, לעקוב ולנסות להבין כל שינוי שקורה. למשל, אני לא יודע אם מישהו מבין את הכלכלה הסינית. יש המון תיאוריות על איך היא עובדת, אבל כשמבקרים בסין מגלים כלכלת ענק, שאין לאיש ניסיון לגבי איך היא מתנהגת. קורים גם כל מיני דברים בהקשר של התעוררות - השווקים המתעוררים בהודו, סין, וגם אפריקה מתחילה להתעורר. אלה דברים טובים, אבל יש בצדם גם סכנות שצריך להיערך אליהן".

- אתה מסכים עם אלה שטוענים שאחת הסכנות לכלכלה היא "חגיגת השכר" של הבכירים?

"לא בהכרח, וגם הפתרונות המוצעים לא נראים לי. ראשית, אני לא מאמין שאפשר להסדיר את השכר באמצעים רגולטוריים. צריך להשאיר את זה לשוק החופשי. התשובה שלי אולי נאיבית משהו, אבל אני חושב שהיא נכונה. מנהלים צריכים לנהוג בריסון עצמי. מנהל בכיר הוא לא רק בכיר בארגון שלו, הוא גם מודל. רובם נהפכים לסלבריטי, לדמויות ציבוריות. לפעולות שלהם יש משמעות ציבורית גם על הארגון שלהם, גם על ארגונים אחרים וגם על הציבור בכלל.

"לכן, מנהלים צריכים להבין שיש בהם תאוותנות ושאפתנות מצד אחד, ומצד שני יש בהם מנהיגות ואחריות, ועם התכונות הטובות הללו עליהם לנסות להתגבר על התכונה של הרצון למקסם תועלת אישית, שלפעמים מגיעה לחמדנות".

- אז אתה מסכים שיש בעיה עם גובה השכר שמשולם למנהלים בכירים?

"לא בכל מקום ישנה בעיה. ישנם מנהלים, שאני, לו הייתי בעלים של 100% מהחברה שהם בראשה, הייתי משלם להם אפילו יותר ממה שהם מקבלים היום, גם אם מדובר בסכומים גדולים".

- היית משלם מיליון שקל לחודש למנהל?

"זה לא משנה כמה. למשל, מנהל שמאוד התרשמתי ממנו ועבדתי אתו זה עקיבא מוזס(מוזס היה שיאן השכר של שנת 2010. עלות שכרו עמדה על 20.4 מיליון שקל, א' ל"ו). הוא מנהל מעולה, שנים בארגון, מכיר אותו מבפנים ומבחוץ ואת הענף שלו, שחבל על הזמן. הוא שחקן גדול בענף העולמי שלו. אם הייתי בעלי כיל, הייתי מוכן לשלם למוזס את מה שהוא מקבל ויותר.

"צריך, לקרוא למנהלים לרסן את עצמם, אבל לא להיתפס לסיסמאות. מנהל צריך להיבחן על-פי תרומתו וכישוריו ולא על-פי רף עליון או תחתון של שכר".

אנחנו פרובינציאלים, לא גאונים

בעוד ענייני השכר לא מטרידים אותו ולשינויים כלכליים-גלובליים ניתן להיערך, חודק כן בוחר להזהיר את ישראל מאויב אחר מ"בית" - השאננות. "יצאנו בשלום מהמשבר האחרון, ואני מקווה שלא נהיה זחוחים מדי בעקבות זאת. כשמישהו עובר משבר, הוא חושב איך לחדש תפיסות, לשנות קונספט וכדומה, ואז הוא מזנק קדימה. אני מקווה שאנחנו לא שלווים מדי בתור כאלה שיוצאים בשלום מהמשבר, וכל הזמן טופחים לעצמם על השכם 'כמה אנחנו טובים'.

"יצאנו בשלום מהמשבר לא בגלל חוכמתנו, כמו בגלל הפרובינציאליות שלנו. אנחנו באזור פרובינציאלי, ולכן לא היינו במוקד הרעש. אנחנו שמרנים, אז עברנו את זה בשלום. אבל פתאום התחלנו לחשוב שאנחנו גאונים גדולים, וזה מפחיד אותי.

"כשבארצות אחרות חושבים, 'רגע, קרה משבר, בואו נשנה', אנחנו עלולים להיכנס לשאננות. אני מקווה שלא ניכנס לשלווה, ולהיפך - נדע למנף את המצב ולעקוב בזהירות ובדריכות אחרי הכלכלה העולמית, כי העולם נהיה יותר תזזיתי, יותר דינמי וגם יותר מסוכן".

חודק יודע על מה הוא מדבר. ניסיונו המקצועי מספק לו פרספקטיבה ונקודת תצפית על המשק. ב-30 השנה האחרונות הוא מעורב בתהליכים הכלכליים הגדולים שקרו במשק הישראלי. ב-1982 קיבל את רישיון עריכת הדין, וזמן קצר אחר-כך השתתף בלב-לבם של שני ההסדרים הגדולים במשק (עד הסדר החוב עם קלאבמרקט ב-2007): הסדר אלסינט והסדר כור. בהמשך היה מעורב גם בהסדרים של אתא, צים, תדיראן ועוד.

לאחרונה עסק בייצוג כימצ'יינה בעסקת מכירת מכתשים אגן; בהנפקת אג"ח לציבור של חברת פז; בהנפקת מניות לציבור של עזריאלי; בייצוג אילן בן-דב ברכישת פרטנר מתאגיד האצ'יסון הסיני, וליווי כל גיוסי ההון שנלוו לעסקה ועוד. כיום חודק נערך לגיוס הון לרישום מניות חברת צים למסחר בבורסת הונג-קונג, ומלווה את הקמת הקרן השנייה של קרן המזנין 'מוסטנג'.

עם לקוחותיו נמנים פסגות, בנק מזרחי-טפחות, הבנק הבינלאומי, קרן יורק, פז, בית זיקוק אשדוד, כימיקלים לישראל, פרטנר, מכתשים אגן, IBM ,UBS ועוד.

ב-2009 מינה אותו משרד האוצר לראש ועדה ציבורית לקביעת פרמטרים לרכישת אג"ח לא ממשלתיות על-ידי הגופים המוסדיים ("ועדת חודק").

שנים קודם לכן, ב-1994, כיהן כחבר בוועדת רשות ניירות ערך בעניין עידוד הון סיכון בישראל (ועדת ורדי), וכן כחבר ועדת הרשות בנושא מבנה דוחות שנתיים ותשקיפים והשלכותיהם (ועדת פרופ' ברנע, 2001).

כמו כן, בנק דיסקונט שכר אותו לבחינת הממשל התאגידי בחברת כרטיסי האשראי כ.א.ל, והוא הופיע בפני הוועדה להגברת התחרותיות במשק.

גדל בשכונת פועלים בדרום תל-אביב

חרף מעורבותו והדומיננטיות שלו בשוק ההון, וכן ראיונות מקצועיים שנערכו עמו במהלך השנים, נותרו אישיותו ודעותיו של חודק עלומות לציבור ולרבים מהקולגות שלו. כך גם תולדות חייו. וזה לא מקרי.

"השתדלתי לא להתראיין, אלא סביב נושאים מקצועיים, כי חשבתי שזה לא חשוב או מעניין לקרוא על חיי ועל דעותיי בעניינים שונים", הוא אומר. אך אנחנו בכל זאת רצינו לשמוע, והוא הסכים להיחשף מעט לכבוד החג.

חודק, 58, נולד בישראל ב-1953, למשפחה צנועה. הוא גדל בשכונת פועלים בדרום תל-אביב, מדרום לתחנה המרכזית הישנה. אמו ילידת הארץ הייתה עקרת-בית. אביו עלה לארץ מברית-המועצות לשעבר (בלארוס כיום) לאחר שמשפחתו הושמדה על-ידי הגרמנים כשהיה בן 13, והוא היה נער פרטיזן עד סוף המלחמה. בארץ שימש כרתך בחברת חשמל, ובהמשך כמפקח עד פרישתו. בבית הצנוע, ממעמד הצווארון הכחול, גידלו 4 ילדים, שתי בנות ושני בנים (אחותו הבכורה של חודק היא ד"ר רינה דגני, יו"רית קבוצת גיאוקרטוגרפיה).

חודק הנער ספג בבית את ערכי העבודה הקשה והתמורה על העמל מצד אחד, ומנגד את חשיבותם של הספר, החינוך והידע, שאמו ביקשה להנחיל לאחיו ולו.

ב-1967, במלחמת ששת הימים, היה חודק תלמיד מצטיין בכיתה ח' בבית-ספר "רוגוזין-ביאליק". המלחמה שינתה את חייו, כאשר הנער הצנום, תולעת הספרים, כותב המחזות והצייר של הכיתה, החליט לעבור לפנימייה צבאית.

"בגל ההירואיזם והלאומיות שפרץ אז בארץ, החלטתי ללכת לפנימייה צבאית. אמרו לי שזה לא יתאים לי, ההורים והמחנך התנגדו, אבל זה היה החלום שלי, ולא ויתרתי. עם כל אי-ההתאמה הפיזית, ואפילו המנטאלית לכאורה, השתלבתי היטב. זו הייתה תקופה נהדרת. חשבנו שאנחנו הולכים להציל את המולדת".

נפצע מרסיסי פגז

לאחר 4 שנים של מסעות כומתה ואלונקות, ריצות בוקר ולילה ומשחק ב"חיילים-קטנים", התגייס חודק לשריון, עבר קורס מפקדי טנקים וקורס קצינים בהצטיינות, והמשיך להדרכה בחיל. אחרי שני מחזורים שבהם הדריך שריונרים עתידיים, פרצה מלחמת יום הכיפורים. הגדוד שלו ירד לסיני וקיבל את הטנקים של הגדוד של קהלני, שעלה לרמת הגולן 3 שבועות קודם לכן.

יומיים לאחר פרוץ המלחמה נפצע חודק מרסיסי פגז באזור תעלת סואץ. פניו, רגליו ואיברים נוספים היו מלאים רסיסים ומדממים, אך חודק המשיך להילחם - עד שהתעלף. "נלחמתי שבוע עם הפציעה, הייתי מאושפז 10 ימים, ומיד אחר-כך הלכתי לחפש את הגדוד שלי בסיני. הם כבר היו בגדה המערבית לפני העיר סואץ, והצטרפתי אליהם בקרב האחרון על העיר סואץ".

לאחר המלחמה שימש כסמ"פ טנקים, מ"פ טנקים, קצין מבצעים באוגדה, סמג"ד, ובסופו של דבר כמ"מ-מג"ד, עד לשחרורו.

על גבורתו במלחמת יום הכיפורים קיבל חודק את עיטור העוז. בין הנימוקים: "סג"מ דוד חודק נלחם כל הלילה באזור המעוז, ועם בוקר נשאר עם טנק פגוע, כשמסביבו פצועים רבים וטנקים פגועים. למרות שסג"מ חודק לא היה המפקד הבכיר במקום, נטל לידיו את ארגון הפינוי של הנפגעים, ואף הצליח בכך - וכל זה תחת אש אויב חזקה. ב-8 באוקטובר 1973 נפצע סג"מ חודק, אולם סירב לפינוי, ורק לאחר שהתמוטט פונה לבית-החולים. לאחר כמה ימי התאוששות חזר ליחידתו להמשיך בקרבות. בפעולותיו אלה גילה אומץ-לב, כושר מנהיגות ודבקות במשימה".

"עדיף לא לציין את העיטור", הוא מבקש, מצטנע, קצת נבוך, ומסביר: "אני ציוני נלהב מאוד, עם תחושת מחויבות אדירה למדינה. יש לי את זה מילדות ועד היום".

אולי בשל כך הוא מתרגז כיום נוכח התחזיות הקודרות שמפזרים נביאי זעם על אובדנה של מדינת ישראל בשל השחיתות שפשתה בה. "אין לנו ארץ אחרת, והיא גם לא כל-כך נוראה כמו שעושים ממנה. להיפך, היא ארץ מדהימה שיש בה גם תקלות ונושאים שצריכים לטפל בהם ולתקן אותם, אבל היא בוודאי לא מדינה מושחתת. מישהו צריך לומר את זה".

- שר אוצר לשעבר יושב במאסר בגין גניבה; ראש ממשלה לשעבר על ספסל הנאשמים בפרשיות שונות, חברי כנסת ושרים צועדים לחדרי חקירות במשטרה על בסיס קבוע - ואנחנו לא מושחתים?

"המדינה היום לא מושחתת יותר מבעבר, פשוט רמות השקיפות וגם האכיפה עלו בצורה מוגברת. לא צריך להתבלבל. יש היום בציבוריות הישראלית סוג של 'עליהום' על בכירים ונושאי משרות ציבוריות, וזה יכול לגרום נזק גדול לחברה מכמה סיבות, שאחת מהן היא שאנשים טובים נרתעים מללכת לתפקידים ציבוריים שיוצרים חשיפה, וחבל".

לא יהיה חורבן בית נוסף

אך גם ציוני נלהב כמו חודק מתקשה להתעלם מהבעיות שיש למדינתו האהובה. "איך אפשר להתעלם? יש בעיות קשות", הוא מודה ומונה את הבעיות הקשות ביותר: "דוגמה אחת היא הפער המתרחב בין אלה שיש להם לאלה שאין להם. הוא לא צודק וצריך להיות מצומצם הרבה יותר. בני האדם לא שולטים על 3/4 מהפקטורים להצלחה בחיים - על המערך הגנטי שלהם, הסביבה שבה גדלו וגורלם, הם לא שולטים. הדבר היחיד שהם שולטים בו זה המעמד שהם מגיעים אליו בחיים. אז אם 3 מתוך 4 הפקטורים להצלחה בחיים הם לא בשליטתנו, אין הצדקה שיהיו פערים כאלה גדולים בין בני האדם. מה ההצדקה לפערים הגדולים האלה מבחינה פילוסופית?"

- איך משנים את המצב?

"זה לא משחק רולטה שכל אחד יילך לשולחן וינסה את מזלו. יש בעיה של עוני רב-דורי, וישנם עניינים שצריכים לטפל בהם גם ברמה הממלכתית וגם בשאלות של אופי הכלכלה. בכלכלת הידע ובכלכלה פוסט-מודרנית יש פחות מקומות תעסוקה לאנשים עם מיומנויות נמוכות, וצריך למצוא דרכים להתגבר על זה ולצמצם פערים. זה דבר שמעיק על החברה, ובעיקר עליי אישית, אך הוא ניתן לטיפול".

עוד בעיה שצריך להיות ערניים אליה היא היעדר המנהיגות והמשילות. "הממשל הישראלי אינו יעיל באופן עקרוני. יש פה ושם איים של מצוינות, אבל חלק גדול מהתלונות על הממשל ועל אופן תפקודו, או חוסר תפקודו, נכונות. אחרי 63 שנה יש מערכות שהתנוונו.

"יש מערכות שלטוניות, חברתיות שמלכתחילה לא היו נכונות ולא נוהלו נכון, והגיעה העת ליצור תוכנית התחדשות לאומית, שתעסוק גם במבנה החברתי והפוליטי וגם בתהליכים ובמוסדות הקיימים ואלה שצריכים להקים. כמו שתאגיד שהולך בכיוון מסוים לאורך שנים מחליט לעשות רפורמה, לעצור, לבדוק, לתקן, גם במדינה צריך לעשות זאת.

"יש מקום לרפורמה מקיפה במבנה הממשל, באופן פעולתו, בטיפול בתקלות משמעותיות שיש. אין לי נבואות זעם על חורבן המדינה, אני לא מאלה שרואים תסריטי אימה מהסוג של חורבן בית נוסף, אבל חייבים להיות ערניים לבעיות שיש".

- מה הבעיות שזקוקות טיפול נמרץ?

"יש לנו בעיות במשילות לטווח ארוך ובמשילות לטווח קצר, שתוקעות את יכולת ישראל להתקדם קדימה. מה קורה בפריימריז במפלגות? מה קורה במבנה השלטון? במבנה הקואליציוני פרלמנטרי? התהליכים הפוליטיים לא נעשים בצורה נכונה, כמו התופעה של קבלני קולות או היעלמות מפלגות במדינה כגורם מתווך בין האזרח לבין השלטון. לא ראיתי כבר שנים במפלגות תוכנית חברתית, פוליטית חדשה ומקיפה. עוסקים במינויים ובנושא הביטחוני, אבל מפלגות צריכות להיות יותר דינמיות, תורמות, יוזמות תוכניות חדשות".

- נראה שהנושא מסעיר אותך. אולי אתה צריך לרוץ לתפקיד ציבורי?

"אני אוהב את מה שאני עושה, כראש המשרד, ויש לי עוד הרבה מה לעשות בתחום הזה, לכן אני עדיין לא מתלבט לאן ואם ללכת. אבל אני אדם שמרגיש מחויב לחברה ולמדינה, ושירות לחברה ולמדינת ישראל הוא בעיניי מאוד-מאוד ראוי ונכון, ולכן ייתכן שאם דבר כזה יסתייע, אשמח לעזור".

- במה?

"מאחר והמשא-ומתן עם הפלסטינים כבר תפוס על-ידי עו"ד רם כספי (כספי הצהיר כי הוא מעוניין לנהל את המשא-ומתן עם הפלסטינים, א' ל"ו), אז הייתי רוצה להיות שותף לקבוצה שתנסה להנחיל תוכנית התחדשות למדינה ולחברה, שכוללת עבודת תשתית רחבה ומן היסוד. למגזר הפוליטי אין זמן לעסוק בנושא התשתית, כי הם תמיד עסוקים בביטחון, בשוטף, בדברים דחופים, ואין להם אנרגיות לעשות את הדברים התשתיתיים ואת התיקון היסודי שצריך לעשות בישראל. הייתי שמח להיות בקבוצה שתיקח את האתגר על עצמה".

עד שיוצע לו התפקיד הציבורי המתאים, חודק נע הלוך ושוב על הציר בין אהבתו למדינה לתפקידו כאיש אמונם של כל המי-ומי במשק. הוא ביצע היטב את תפקיד הרגולטור בוועדת חודק (ראו מסגרת), אך ביום-יום הוא מייצג את בעלי ההון והקונצרנים הגדולים, בין השאר, מול הרגולטורים והממשל שכובלים את ידיהם. חרף המאבק העקרוני-לכאורה, הוא תמיד שידר אמינות והגינות.

לכן אין לחודק בעיה לומר את דעותיו בנושאים שונים, גם כאשר ברור שלא ימצאו חן בעיני הציבור. כך גם בכל הקשור למחלוקת סביב הטיפול בתופעת הריכוזיות במשק. "בתחום הריכוזיות, לא השתכנעתי שיש בעיה ושהפתרון לבעיה זה טיפול רגולטורי בריכוזיות. קודם כול, לא ברור שריכוזיות כלל-משקית יוצרת פגיעה בתחרות. כל הזמן ממציאים כאן את הגלגל, על אף שהוא הומצא באשור לפני אלפי שנים. אין אף מדינה שמסדירה ריכוזיות כלל-משקית, אז למה אנחנו מחפשים להמציא המצאות שייתכן שהנזק בצדן יהיה גבוה מהתועלת?"

- אז כל הקריאות כיום לטפל בריכוזיות הן פופוליסטיות?

"רובן כן. העסקים הגדולים מואשמים כיום במשבר של 2008-2009, שהיה גדול והפחיד אנשים, ובארץ, כשהתחילו האג"חים להיפרע, חיפשו אשמים, ואולי לפעמים יש דברים בגו. אני לא רוצה להיות טוען אוטומטי לטובת העסקים הגדולים, אבל כל עוד הממונה על ההגבלים העסקיים ומשרדי הממשלה השונים אחראים על תחרותיות הענפית - שיטפלו בבעיות האמיתיות בכלים שיש להם, ושלא ירחיבו את הרגולציה שלא לצורך. אני לא נרתע מרגולציה, אבל לכל דבר יש את העת שלו".

- באיזה עניין הרחיב הרגולטור את היריעה יתר על המידה?

"בתחום חוק האכיפה המינהלית והרגולציה של רשות ניירות ערך על העסקים, הלכנו קצת רחוק מדי. היא כבר כבדה. בסך-הכול אני בעד חוק האכיפה המינהלית. הוא ייעל את האכיפה וההרתעה בשוק ההון, מטרתו ראויה, והיא שומרת על יושרו של השוק ועל האמון בשוק - ואלה דברים חשובים וראויים. אך יש כמה דברים שלא ראויים. הראשון, זה הניסיון שלנו להיות 'כמו בארה"ב' וכשעונים למבקרי החוק שגם שם יש אכיפה מינהלית. הבעיה היא, שבארץ הזאת, שבה הכול אישי וכולם מכירים את כולם, זה לא אותו דבר כמו בארה"ב.

"מה הסיכוי שפקיד או עובד של ה-ACC בשיקגו יטפל בתשקיף של החבר שלו מהתיכון או מהצבא? אחד למיליון. שם שום דבר לא אישי, ולפעמים ביורוקרטי מדי. פה הכול אישי, ואי-אפשר להגיד 'זה כמו בארה"ב'. צריך לשים לב להבדל הזה, ולכן אני שמח שיו"ר רשות ניירות ערך החדש שינה כמה דברים לטובה (שבוע אחרי כניסתו לתפקיד יו"ר הרשות, הודיע פרופ' שמואל האוזר, כי נציגי רשות ניירות ערך בוועדת האכיפה המינהלית לא יבואו מקרב עובדי הרשות הנוכחיים. מדובר בדרישה מהותית של מתנגדי החוק, א' ל"ו).

"נקודה שנייה שלא אהבתי - האיסור בחוק לבטח מפני קנסות. אני מבין את הגישה שקנס צריך לכאוב בכיס, אבל אני חושב שזה לא נכון, כי אם יטילו עלייך קנס מינהלי כיועץ פנימי של החברה, חייך לא יהיו אותו דבר כמו שהיו לפני כן. אנשים יתחילו לחשוב 'למה אני צריך לבוא ליועץ שברשות הטילו עליו קנס?' ואתה עלול לאבד את פרנסתך. יש מספיק סנקציות שנובעות מהליך מינהלי ופרסומו בדוחות, לכן צריך לאפשר לפחות את הביטוח על הקנסות בחוק. אלה שני המוקדים המרכזיים של הבעיות שאני רואה".

אך אחרי כל זה, חודק מבקש לסיים בנימה שמרככת את הביקורת. "אין בישראל אובר-רגולציה, כפי שיש מי שאוהבים לטעון, למעט הנקודות שציינתי בחוק אכיפה מינהלית. בהנחה שחוק קבוצות ריכוז לא יעבור, אנחנו במצב בסדר. היום לדבר על דה-רגולציה זה יהיה כמו כפירה בעיקר, יחשבו שאני איזה קפיטליסט ניאו-שמרני הזוי. צריך לבדוק כל עניין לגופו, בתמהיל ובעיתוי הנכון, כאשר ככלל צריך לתת לכוחות השוק להתנהל בחופשיות יחסית".