פרופסור פול קרוגמן, מאוניברסיטת פרינסטון, חתן פרס נובל ובעל טור ב"ניו יורק טיימס", מוצא קווי דמיון בין כלכלת ארה"ב לבין כלכלת יפן ב"עשור האבוד", התקופה שבין 1991 ל-2000, שבה שקעה כלכלת יפן למיתון עמוק: הצמיחה שם קפאה לחלוטין ושיעור האבטלה זינק לרמות גבוהות, בעקבות התפקעות בועה פיננסית.
בהתייחסו לדו"ח התעסוקה בארה"ב לחודש מאי, שהצביע על עליה בשיעור האבטלה ועל גידול אנמי במספר מקומות העבודה החדשים, אמר קרוגמן: "צודק הממשל בקביעתו, שאין חשיבות רבה לדו"ח חודשי אחד, זה או אחר. בכל זאת, עובדה היא, שמזה כ-18 חודשים יש לנו כלכלה שנמצאת בתהליך התאוששות במובן הטכני של המילה, אך מספר המשרות שהיא יוצרת אינו מדביק את קצב צמיחת האוכלוסיה. אנחנו נעים בלי להתקדם, כמו מטוס שחג מסביב לנמל-התעופה בציפיה שהמסלול יתפנה, וקרוב לוודאי שמצב זה יימשך".
"צמיחת הכלכלה האמריקנית עתה היא בת-קיימא", הוסיף קרוגמן, בתכנית "השבוע", ברשת ABC. "הבעיה היא, שהצמיחה הזו אינה ממלאת את המשימה (של יצירת משרות), נכון? אנחנו כאילו מחפשים את הדרך הנכונה בטריטוריה של העשור האבוד. אלה מאיתנו שהתמחו ביפן בשנות ה-90 בוחנים עתה את המצב (בארה"ב) ואומרים, אלוהים אדירים, אנו נראים בדיוק כמו היפנים עכשיו".
קרוגמן אומר, כי הקונגרס צריך להעלות את תקרת החוב במהרה, אך טוען כי אי הוודאות בעולם העסקי לגבי העלאת התקרה אינה הגורם לכך שעסקים יושבים על הגדר ואינם משקיעים או שוכרים עובדים חדשים: "העסקים אינם מתרחבים מפני שאין ביקושים של הצרכנים, והביקושים של הצרכנים אינם קיימים בגלל שילוב של חובות גבוהים של צרכנים והכנסות נמוכות".
"למעשה, מה שאנו באמת צריכים, בעולם אידיאלי, הוא חבילת תמריצים חדשה", אומר קרוגמן. "אנו צריכים צעדים נוספים מטעם פדרל ריזרב. אנו צריכים באמת לתת דחיפה לכלכלה, ולא להסתפק באמירה, 'טוב, אנו עושים סדר בבית והכלכלה כבר תתקן את עצמה'".
ברמז לטיעונים שמשמיעים פוליטיקאים רפובליקניים, אמר קרוגמן, כי בסקר שערכה הפדרציה הארצית של עסקים עצמאיים התבקשו הנשאלים להשיב מדוע עסקים אינם מתרחבים. כמה מהם אכן ציינו רגולציות ממשלתיות ואווירה פוליטית, אבל ברוב של 6 מול 1, אמרו הנשאלים שהסיבה לאי-התרחבות היא תנאים עסקיים גרועים. פשוט אין ביקושים.
"אנו צריכים התנעה מחדש, משהו שידחוף את המשק", אמר קרוגמן. "אם לפתע היינו ניצבים לפני איום של מלחמה והיה מתחיל תהליך של התעצמות צבאית, הייתם מתפלאים באיזו מהירות הכלכלה היתה משתקמת. הבעיה היא, שאיננו מסוגלים להחליט ליצור את הדחיפה הזו מהסיבות הנכונות, במקום הסיבות הלא נכונות".
שאיפתו של קרוגמן לחבילת תמריצים חדשה היא משאלת לב. במציאות הפוליטית העכשווית, שבה שולטים הרפובליקנים בבית-הנבחרים, ממשל אובמה לא יעז להעלות יזמה זו, גם אם זו נטיית ליבם של הנשיא ויועציו הבכירים.
באותה תכנית ב-ABC, אמר אוסטאן גולסבי, היועץ הכלכלי הבכיר של נשיא ארה"ב, כי אין לייחס חשיבות רבה מדי לדו"ח התעסוקה של מאי. הוא טען, כי "רוחות נגדיות עזות", שנובעות מהשפעות רעש האדמה ביפן והעליות במחירי הדלק, הן שחוללו את הנתונים המאכזבים בדו"ח.
הוא אמר, כי יש עתה "מגמה ברורה לגמרי" של צמיחה במקומות עבודה חדשים בחודשים שחלפו, שבמהלכם נוספו למשק מיליון משרות.
למרות נתוני מאי, אי אפשר להגדיר את ההתאוששות במשק כתהליך שאינו מייצר משרות, אמר גולסבי. "יש הבדל גדול בין צמיחה שאינה יוצרת משרות לבין החור העמוק מאוד שממנו אנו נחלצים עתה".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.