יואל קרסו: "בעולם של היום, ניהול משפחתי לא יכול לעבוד"

לעתים רחוקות נתקלים בהנפקה שבמהות שלה בכלל לא נועדה לגייס כסף. שלא יהיו טעויות: הכסף, ובמקרה הזה הרבה כסף, הוא מוצר נלווה מבורך ביותר, אבל לא הוא הסיבה שקרסו מוטורס, הפועלת בענף עתיר המזומנים של ייבוא הרכב, יצאה אל הבורסה.

קדמה לו השאיפה לשים קץ למאבקי הכוחות במשפחה; לרענן את הניהול שעד לפני כמה שנים נעשה בעיקר בחדר שבו 4 אחים קשישים מתווכחים, ולרוב ידו של הבכור הדומיננטי על העליונה; וגם לאפשר לצאצאים ההולכים ומתרבים של המשפחה - תשעה בני הדור השלישי ו-21 בני הדור הרביעי - ליהנות לפי בחירתם מחלקם בעושר המשפחתי. אותו עושר שנוהל בצורה שמרנית, או כפי שהתגאה חיים קרסו המנוח בעבר: "30 שנה לא חילקתי דיבידנד".

יואל קרסו, יו"ר קרסו מוטורס והבכור מבין בני הדור השלישי של המשפחה, יכול היום להיזכר בלי כעס בסאגת הסכסוכים התוך-דוריים והבין-דוריים במשפחה, ובתקופה שבה כבר היה קרוב לגיל 60 ועדיין נחשב ילד שכף רגלו לא תדרוך בין מקבלי ההחלטות בחברה המשפחתית. "כשהייתי צעיר", הוא משחזר, "תמיד חשבתי שאני אהיה מנכ"ל של קרסו. גדלתי לתוך החברה, הייתי עובד בה בחופשים, השתלמתי בצרפת ברנו. זה היה החלום שלי לנהל את העסק, והיה לי ברור שזה יקרה. אבל זה היה בתקופה הנאיבית שלי. לפני שנכנסתי לעסק וראיתי את מערכת היחסים בין האחים בדור שלפניי, והבנתי שאצטרך לשבת, לכופף את הכתפיים ולהמתין".

- למה בעצם?

"אי-אפשר היה להיכנס ביניהם, ולדודי חיים קרסו הייתה השפעה עצומה עליהם. הרגשתי שמצד אחד, הכול שם חסום בפניי, ומצד שני, זה שלי. תמיד הייתה לי הרגשה שזה שלי".

אנחנו נפגשים ביום שבו הסתיים בהצלחה השלב הראשון, המוסדי, של הנפקת קרסו מוטורס. הגופים המוסדיים הזרימו ביקושים של 350 מיליון שקלים, כמעט פי שניים מהסכום שהחברה ביקשה לגייס בשלב זה. יבואני רכב אחרים גילו עניין רב בהנפקה, ואחד מהם, ג'ורג' חורש, שמחזיק בטויוטה ישראל, רכש מניות בשווי של כמעט 50 מיליון שקל (ראו מסגרת). בסך הכול נחתמה בתחילת השבוע ההנפקה בהצלחה, לאחר שהחברה גייסה, מהמוסדיים ומהציבור גם יחד, כ-250 מיליון שקל בתמורה לכ-25% מהחברה; במה שנחשבת הנפקת המניות הגדולה ביותר השנה.

כך שזה הזמן להירגע מהמתח הרב המתלווה להנפקה ראשונה בחייה של החברה המשפחתית הוותיקה, ושלושת הארכיטקטים שלה, קרסו עצמו, המנכ"ל איציק וייץ והיועץ הארגוני שליווה את פרימת הפקעת המשפחתית לכלל חברה ציבורית, יוסי שחק, יכולים, בראיון משותף ובלעדי ל-G, לנשום סוף-סוף לרווחה. "היום אנחנו לוקחים מהעבר רק את השורשים, לא את המריבות", אומר יואל קרסו, ואילו שחק מוסיף בפתוס, "בני משפחת קרסו טמנו את הטומאהוקים באדמה".

"הצוואה הרוחנית של האב"

לאימפריית קרסו, שנוסדה ב-1933, יש היסטוריה מהסוג שמרכיב את המיתולוגיה של בניית הכלכלה הישראלית, ונכסים מרובים הן בתחום הרכב - עם רשיונות יבוא של רנו, ניסאן ואינפיניטי ופעילות ליסינג, טרייד-אין, ביטוח ומימון - והן נכסי נדל"ן מרובים כגון קומפלקס של בניינים ברחוב ריב"ל בתל אביב, שבו שוכנים גם משרדי החברה והמוסך המרכזי. בבעלות החברה גם עשרות דונמים בפארק התעשייה ראם ליד צומת מסמייה, שם שוכנים המרכז הלוגיסטי ומגרשי האחסנה של החברה; מגרשים בפתח תקווה, שם בונה החברה פרויקט למגורים; בניינים במרכז תל אביב, ברחובות נחמני, קלישר, מאז"ה ובן-יהודה; וכן שטחים גדולים בחיפה, בירושלים ובחולון.

קצת רקע: האב המייסד משה קרסו נפטר בשנת 1962 והוריש את העסק לארבעת בניו, חיים, אריה, בנימין ושלמה, תוך שהוא מוריש להם את העסק בארבעה חלקים שווים, ומורה להם להמשיך לנהל אותו יחד. "היה חוק שהאחים מסתדרים ביניהם, זו הייתה הצוואה הרוחנית והוורבלית של האב", מספר המנכ"ל וייץ.

בין האחים היו מתחים, אולם רובם נפתרו בחדרי חדרים. "הם היו נסגרים בחדר ומסדירים אותם בינם לבין עצמם", מאפיין היועץ שחק. היו"ר קרסו מספק תמונה קצת יותר מדויקת של יחסי הכוחות: "לחיים הייתה השפעה עצומה. הוא זה שניהל את העניינים, אבא שלי (אריה, האח השני) לא רצה לריב איתו, ובנימין קיבל במשך שנים את דבריו כתורה מסיני. בשלב מסוים אבא דרש שיהיה דירקטוריון, ואכן נוצר דירקטוריון כזה, אבל הוא לא מילא את התפקידים שלו". ההחלטות המשיכו להתקבל באותו האופן.

מצד אחד, כל בני הדור השלישי הוזמנו לעבוד בעסק, וגם מי שהחל את הקריירה במקום אחר - כמו עדנה עוז, בתו של בנימין, שהשתלבה במערכת הבנקאית, וכמו יוני גולדשטיין, בתו של שלמה, שעבדה בסאייטקס - נקרא לדגל. רק שתיים החליטו לוותר: ציפורה מזרחי, בתו של חיים (שהייתה נשואה לעו"ד שמעון מזרחי, יו"ר מכבי תל אביב בכדורסל), ואורלי חושן, בתו של שלמה.

מצד שני, כפי שקורה לעתים קרובות במערכת כה פטריארכלית, הניהול האמיתי של החברה נשאר הרחק מידיהם. "הבנתי שבסביבה שלהם לא אוכל להתפתח", אומר יואל. "הם הציעו לי לנהל את סניף חיפה, זה נראה לי דבר טוב. מבחינתם זה היה כמו לשלוח אותי לסיביר. מבחינתי זה היה אידיאלי, לקבל קצת עצמאות".

במבט לאחור, לאחר המאמצים הרבים שהשקיעו יואל קרסו ושאר בני הדור השלישי בהקמת מערכות מסודרות ושקופות של החלטות, הוא מוסיף על אביו ושלושת אחיו לדור השני: "מעניין לראות את המנטליות שלהם. הם היו מאוד מחוברים ביניהם, מאוד קשורים לאביהם המנוח ולמחויבות שלהם כלפיו, כלפי מה שהבטיחו לו, ולא גילו שום מחויבות כלפי העסק, שום מחשבה איך העסק יעבור לדור השלישי ולרביעי".

- לא ספרו אתכם.

"הם לא התייחסו לדעתנו בכלל. היום הדאגה שלנו זה לא רק הדו"חות הכספיים של היום, מחר ומחרתיים, אלא איך לבנות את כל המערכת כך שהעסק הזה יעבור את הדור השלישי והרביעי".

- לילדים שלך גם קראת לבוא לעסק?

"אף אחד מבני הדור הרביעי לא עבד כאן. כמו שלנו אמרו, 'תבוא לעבוד בחברה', אנחנו אמרנו לילדים שלנו, אל תבואו".

"לאורך כל הדרך", אומר שחק, "הייתה הסכמה בתוך המשפחה שאת בני הדור הרביעי לא מכניסים לעסק, שיוכלו להתפתח על-פי מאווייהם האישיים. גם לאור זה שבני הדור השלישי נכוו מהתהליך".

- אבל כולם נוסעים ברנו או בניסאן.

"זה כן, זו מצווה". בני המשפחה היו ידועים בצניעות שבה בחרו את כלי הרכב שבהם נסעו, עד שהגיע וייץ ודרש שייתנו כבוד למותגים המיוחדים יותר כמו אינפיניטי. יואל קרסו, שעד לפני כמה שנים נסע ברנו לגונה, עבר לג'יפ רנו קוליאוס.

ילדים נשארים ילדים

כל עוד הדור השני שלט בכיפה, המתחים נשמרו בתוך המשפחה. אבל כאשר הדור השלישי כבר החזיק ותק לא מבוטל בחברה, המתח החל להשפיע על העסקים ועל חיי היום-יום, והוויכוחים החלו לצוף. "אפילו סביב שאלות אם להחליף סמנכ"ל מכירות ושיווק, או על עצם השאלה אם לכל סמנכ"ל יהיה מחליף", משחזר יואל קרסו. "בעסק לא דינמי, סמנכ"לים דואגים טוב-טוב שלא יהיו להם מחליפים".

בשנת 2000 נפטר אריה קרסו, אביהם של יואל ושל אחיו הצעיר מכבי. יואל ומכבי הפכו לבעלי 25% מהחברה, וציפו שמשהו ישתנה במעמדם. "כשאריה נפטר", מתאר שחק, "ה'ילדים' כאילו התקדמו והיו צריכים לשבת ליד השולחן, אבל כשהם התיישבו ליד השולחן מבחינת הזכויות והמניות והכל, עדיין האחים התייחסו אליהם כאל ילדים. חיים התייחס לכולם כאל ילדים עד יום מותו".

זה היה הפתח למלחמה שהתחוללה הן במשרדי החברה שברחוב ריב"ל והן מעל דפי העיתונות, ובהרחבה. מכבי ויואל אף הפעילו עורכי דין בשלב מסוים (משרד הרצוג-פוקס-נאמן) ושקלו למכור את מניותיהם. "זה בעיקר מכבי", אומר היום יואל, "לא הייתה לו סבלנות".

חוסר הסבלנות של מכבי, היום יזם בתחום טיהור המים, משתקף בעובדה שהוא וגם בת דודתו עדנה החליטו שלא להצטרף לגרעין השליטה בחברה בעת ההנפקה. התשקיף מציין בהערה כי מכבי ידוע בהיותו אופוזיציונר בדירקטוריון. המשמעות המעשית היא שבעוד חברי גרעין השליטה התחייבו לא למכור מניות מחוץ למשפחה במשך שלוש שנים, מכבי ועדנה התחייבו לא לעשות זאת רק לפרק זמן של שנה וחצי. "מכבי אמר מלכתחילה שהוא ירצה להיות חופשי", אומר שחק. "זו זכותו וזה רכושו".

יש להניח שמרדנותו של מכבי היא שנתנה את הדחיפה הראשונה לרענון החברה. אבל עורך הדין של חיים קרסו המנוח, רם כספי, נעלב בשמו של הלקוח עד היום. "כמה מבני המשפחה מרדו במלכות, וזה לא יפה", כך כספי. "אין היום אנשים כמו חיים קרסו, וזה שהוא ניהל את העסק ביד רמה ובדרך שמרנית זה לא לגנותו. הוא לא שעבד את החברה, היא עברה את כל המשברים, הוא לא היה חייב ולא לווה כספים. הוא נהג לכתוב לי מכתבים אישיים בכתב יד קליגרפי ובעברית צחה ולעתים עתיקה, שכולם היו גאים בה. אני הייתי גם נאמן כל בתי המשפחות, ראיתי לאן זה הולך, אמרתי להם, 'רבותיי, שלא תתקיים אצלכם המימרה של מה שקורה לחברות משפחתיות בדור השלישי'. לקח כמה שנים עד שהאסימון נפל, עד שגם חיים הבין שצריך פתרון".

המתחים הבין-דוריים העמיקו את המתחים גם בין האחים. חיים ניסה להכתיר את בנו אריאל למנכ"ל משותף, האחים האחרים טענו שהדבר לא נעשה בהסכמתם, היה ניסיון לרוטציה בשליטה, אבל הוא לא עלה יפה. "לא בדיוק הבנתי איך זה עבד ביניהם", אומר יואל. "בתקופה מסוימת אבא קיבל את השליטה בחברה, ואז איבד אותה. אבל כל זה היה ביניהם". בשיא המהומה התראיין חיים קרסו והסביר איך מכבי, שהיה מנהל מחלקת השירות, "קלקל את היחסים עם רנו", ואיך יואל מנהל את סניף חיפה "רק כשיש לו זמן".

"השתגעת? ישתו לך את הדם"

המהומות נמשכו עד שנבקע, כהגדרתו של יואל, "סדק בחומה" של בני הדור השני. בנימין "הבין שיש מידה של צדק בטענותינו". השלב הראשון היה הבאת מנכ"ל לפעילות הנדל"ן של הקבוצה, שהייתה רדומה למדי, וזה הביא גם לשלב הבא, מינוי מנכ"ל חיצוני מקצועי גם לקרסו מוטורס, פעילות הרכב. "דור האחים שמנע את זה הוא זה שהתיר את זה".

ההסכמה להביא מנכ"ל חיצוני לא הייתה מיידית. "היו ריבים מפה ועד להודעה חדשה", אומר יואל המפויס היום. בהתחלה היה ניסיון לניהול של נציג מכל אחד מארבעת בתי האב, וכצפוי, היה קשה מאוד לנהל חברה ולהוביל מהלכים בדרך זו. "מאוד רצינו ניהול חיצוני", אומר יואל. "הבנו שבעולם של היום, ניהול משפחתי לא יכול לעבוד, במיוחד ניהול משפחתי קפוא, קופא על השמרים ולא פתוח לעולם העסקי. אישית הרגשתי שיש לנו ביד שם טוב, אפשרויות כספיות טובות, פוטנציאל עצום לא מנוצל, ועל זה נכמר הלב".

- איך נפל סוף-סוף האסימון אצלכם, בני הדור השלישי?

"רובנו בוגרי מינהל עסקים, ראינו את הדברים האלה ולמדנו עליהם, ובני הזוג של בנות הדוד שלי - אם זה שמעון מזרחי ואם אלה הבעלים של יוני, אורלי, שרה ועדנה - כולם אנשי עסקים בפני עצמם, שהביאו תובנות ואיזון לכל המערכת בעצם היותם יותר מנותקים".

בסופו של דבר גם האחים חיים, שלמה ובנימין הסכימו למהלך של הבאת מנכ"ל חיצוני, ונציגי המשפחה פנו לאיציק וייץ, ותיק בענף, ואז מנכ"ל אוויס, שהכיר את החברה ואת תרבותה הארגונית היטב, שכן כלקוח "הסתובבתי במסדרונות". כאשר נעתר לבקשה אמרו לו כל מודעיו, "השתגעת? ישתו לך את הדם", אבל מפגישותיו עם בני המשפחה התרשם שהם מתכוונים ברצינות, והחליט להיענות לאתגר.

הם הסכימו לקבל על עצמם ניהול חיצוני ולסגת אחורה, להיות מתווי אסטרטגיה ולא מנהלים. אבל לא היה ברור איך הדברים יעבדו, עם תשעה בני דודים שהם "אנשים עם דעות מאוד שונות", כהגדרת יואל. וייץ הבין כי בקונסטלציה כזאת, הוא עומד להוציא חלק ניכר מזמנו הניהולי על התמודדות פנימית מול המשפחה, והמליץ להם על שחק, רואה חשבון ובעברו נשיא לשכת רואי החשבון, שבגיל 54 מכר את המשרד שלו לקסלמן-וקסלמן ומאז עסק בליווי חברות עם בעלות סבוכה לקראת פישוט והפיכה לחברה מסודרת, לפעמים תוך כדי הנפקה כפתרון.

כאשר הגיע שחק לחברה, גם אותו הזהירו חבריו. "אמרו לי, חיים יאכל אותך בלי מלח, תוך חודשיים תברח", הוא מספר. המציאות בתחילה לא הייתה רחוקה מכך. ראש השבט הקשיש, פיקח כשועל, אמנם לא הראה אף סימן של זלזול בכל התיאוריות הניהוליות החדשות ששחק הביא, אבל כפי שזה מעיד, "חיים עבד בהפוך על הפוך. הוא היה אומר לי, 'למה הכרתי אותך רק עכשיו, אם הייתי מכיר אותך קודם היית יכול להשתלב אצלנו. אבל, התוכנית לא נראית לי'.

"עד הסוף הוא עשה לי תרגילים כאלה. גם כאשר ישבו להצביע על השינוי הארגוני, ב-31 בדצמבר 2005, הוא ישב בצד בפנים חתומות. אחרי שהכול נגמר, המזכירה אמרה לי, 'מר חיים קרסו מבקש שתיכנס לחדרו'". בחדר החל חיים קרסו לפשפש במגירות עד שמצא קופסה עם שעון, הושיט אותה לשחק ואמר, "יוסי, אתה אמנם עובד פה רק חצי שנה, אבל אני רוצה לתת לך שעון שאנחנו נותנים למי שעובד פה חמישים שנה, כי אתה הצלת את משפחת קרסו'. אמרתי, 'אבל חיים, ישבת בצד ועשית את עצמך שאתה לא מרוצה מההסכם', והוא ענה לי: 'זה כדי שכל הילדים ילמדו להם'".

לאחר מכן, מציין שחק, קרסו דווקא תמך במהלכים שנעשו על ידי וייץ, כולל היציאה לבורסה.

רוטציה בלשכת היו"ר?

השינוי הארגוני קבע, בין השאר, שכל בני המשפחה יתפטרו מעבודתם בקבוצת קרסו. הם עשו "טופס טיולים", קיבלו חופשה ופיצויי פיטורים, "לא בגלל הכסף", מסביר שחק, אלא כדי לייצר "משהו פסיכולוגי שמנתק אותם מהעבודה היומיומית בחברה". כולם ויתרו גם על נסיעה ברכבי חברה ורכשו את המכוניות שלהם, בהנחה כמובן.

לחברה בנו דירקטוריון "כמו בחברה של תל אביב 25", אומר שחק - עם שלושה דירקטורים חיצוניים, עם פרוטוקולים, עם ועדות וועדות משנה. משהו כמו 70 ישיבות בשנה. "איציק ראה את זה בהתחלה ושאל, 'אתם השתגעתם?'", משחזר שחק. אולם זו הייתה הדרך לשמר את המעורבות של מי שרוצה בחברה. "בהתחלה היה להם חשש שיבוא מנהל, ינהל את העסק ויבוא פעם בחודש לספר להם מה קרה. אבל בצורה הזאת הם מעורבים כל הזמן, וגם משתמשים בידע המקצועי שלהם".

עבור חיים קרסו יצר שחק תפקיד של נשיא כבוד לכל חייו, עם נהג ומזכירה, ואילו תפקיד היו"ר היה אמור לעבור כל שנתיים לנציג בית אב אחר, כאשר יואל היה הראשון. בפועל, שש שנים חלפו מאז, ויואל קרסו עדיין יושב הראש. עדנה עוז (בתו של בנימין) הייתה השנייה בתור, אולם לא רצתה לקבל על עצמה את התפקיד. גם אריאל (בנו של חיים) העדיף לוותר. "בפעם השלישית", אומר יואל, "סוכם שאני אמשיך להיות היו"ר, אבל לשנה אחת. בסוף השנה נתכנס ונראה מה הלאה".

- זה נשמע כמו משהו שאיש לא באמת האמין שהתקיים, ונעשה רק כדי לרצות את כולם ולשמור על מראית עין של שוויון.

"באמת חשבנו שנתחלף".

מכל מקום, מבחינתו של וייץ, הוא קיבל את החופש לעבוד. "בשנה הראשונה (2006)", הוא משחזר, "התמקדנו מאוד בייעול תפעולי של החברה. נאלצנו להיפרד מאנשים שהיו מקורבים מאוד לבני המשפחה, ואף פעם לא הייתה אמירה, שמור על זה או על זה. ההחלטות האסטרטגיות מתקבלות בדירקטוריון ובוועדות, אבל החברה מתנהלת בהפרדה של חומות סיניות בין האסטרטגיה לבין הניהול, וזה פועל כך שש שנים. לא זוכר שזה אפילו חרק פעם אחת".

אחת הסיבות שאין חריקות היא כנראה סדרה של כללים ותקנות שלא היו מביישים בנק. "שאלתי תקנה מתוך נוהל בנקאי, האומרת שדירקטור או יו"ר לא יכול ללכת לדבר עם סמנכ"ל, אלא בהסכמת המנכ"ל", מספר שחק. "לא רצינו שייווצר מצב שבני המשפחה מתשאלים סמנכ"לים על ההחלטות של איציק ומביעים דעה מזלזלת או שלילית עליהן".

- וכולם עמדו בגזירה הזאת? הם היו הרי רגילים לדיבור ישיר עם כל העובדים.

"אם היה נדמה שמישהו מבני המשפחה לא עמד בכך, הזכירו לו את הסיכום".

"לאט-לאט כולם השתכנעו"

עם השנים, ועם הגידול בעסקי המשפחה, גדלה האימפריה לשמונה חברות שונות שלא תמיד ההפרדה ביניהן ברורה, לנדל"ן, לחלפים, לביטוח וכדומה. השינוי הארגוני כלל קודם כל מהלך מורכב של מיזוג של כל החברות הללו לחברה אחת, ולאחר מכן פיצול שלה לשניים, קרסו מוטורס וקרסו נדל"ן. בעוד שנה או שנה וחצי, על פי התכנון, תונפק גם קרסו נדל"ן.

בתחום הרכב הרחיבו, בין השאר, את עסקי הליסינג על ידי רכישת שתי חברות - אמפא קאר ליס ומשקי ליסינג ("בתוך שנה וחצי אנחנו מקום שישי"); התרחבות בתחום הביטוח; השקת מותג אינפיניטי בישראל; כניסה למגזר הערבי דרך שותפות עם משפחת עפיפי; מזכר הבנות עם יצרן רכב מוביל בסין לייצוגו בישראל; ומערך לטיפול ברכב חשמלי, לכשיגיע.

מבחינתם של וייץ ושל שחק, מלכתחילה היה ברור שכל זה הולך לקראת יציאה לבורסה. למשפחה לקח קצת יותר זמן להתרגל לרעיון. "הם היו חסרי ניסיון", מסביר יואל, "ולא הבינו למה הם צריכים לתת חלק מהבעלות על החברה המשפחתית. יוסי ואיציק הבינו ראשונים, אחר כך אנשים כמוני שכבר היו בעסקים. עדנה הבינה מהרגע הראשון ותמכה, ולאט לאט כולם השתכנעו".

יש לזכור כי בענף יבואני הרכב בארץ לא מאוד אוהבים חשיפה של נתונים כספיים, וחברות לא ששות לגלות את הרווחיות הרבה בענף. כך, חברות כמו כלמוביל של משפחת חרל"פ ויוניון מוטורס של ג'ורג' חורש שומרות באדיקות על פרטיותן.

במקביל ליציאה החוצה, החל שחק לארגן מפגשים משפחתיים לבני הדורות, כולל נסיעות משותפות לחו"ל ואירועים מיוחדים לגיבוש בני הדור הרביעי. כחלק מההכנה ישב שחק עם עפרה שטראוס, בת למשפחה שכבר שנים מתחזקת את מוסדותיה המשפחתיים, וקיבל ממנה כמה עצות. החלוץ של הדור הרביעי כבר הגיע לדירקטוריון: עם פטירתו של חיים קרסו בגיל 96, לפני כשנה, מונה במקומו יורם בר-חיים, בעלה של מיכל מזרחי (בתם של ציפורה ושמעון, נכדתו של חיים). "בנינו מנגנון שאמור להבטיח שמשפחת קרסו תהיה בעלת השליטה בקבוצת קרסו לדורות", הם מסכמים.