ברוב המדינות המתוקנות קיימים מנגנונים אובייקטיביים שמסייעים לתהליך המורכב של רכישת רכב חדש. גופים צרכניים בלתי תלויים, כמו ארגוני נהגים, מפרסמים מידע מחקרי מפורט על רקורד האמינות הנצבר של דגמי רכב שונים ועלויות התחזוקה הממוצעות שלהם. גם ירידת הערך מנוטרת ע"י גורמים בלתי תלויים, שמאפשרים ללקוח לחזות ברמה גבוהה של דיוק את ערך הגרט העתידי.
בישראל, לעומת זאת, איסוף מידע לפני רכישת רכב חדש הוא עניין למקצוענים. חלק גדול מתחזוקת המשומשות מתבצע ע"י מוסכי הרשת של היבואנים או מוסכי חברות הליסינג, ולהם אין אינטרס לחלוק עם הציבור את כמות התקלות בדגמים ספציפיים. בהיעדרם מתבסס "מוניטין האמינות" על חרושת שמועות.
אם לא די בכך, הרי שכמעט לכל רכב חדש יש - מלבד מחיר המחירון הרשמי - לפחות עוד שלושה מחירים שונים: המחיר לחברות הליסינג, המחיר ללקוח שמוותר על טרייד-אין ומשלם במזומן, והמחיר במבצעים סקטוריאליים וב"ימי מכירות" שונים ומשונים. לכך יש להוסיף את המגוון האדיר ואת התחרות העזה בשוק המשומשות ה"כמעט חדשות".
לצערנו, אין לנו פתרון קסמים לבעיית המידע הצרכני החסר, שנובע מהעיוותים הלא-תחרותיים שקיימים בשוק הרכב. אפשר, כמובן, לקנות שוב ושוב את אותה מכונית שהוכיחה עצמה, וזה בדיוק מה שעושים הרבה מאוד לקוחות. אבל למי שהתאכזב או סתם רוצה לגוון, העצה הכי טובה היא לשקול היטב את הצרכים האישיים.
התלבטות לדוגמה
ניקח דוגמה להתלבטות שאנו נתקלים בה באחרונה שוב ושוב: האם לקנות מיני במחיר ממוצע של כ-70 אלף, או איזו משפחתית יפנית בת שלוש עד חמש שנים באותו מחיר? התשובה היא, כאמור, "תלוי בצרכים". בצד הפלוס, אין ספק שלבעלות על מכונית חדשה יש יתרונות, למשל, "פטור מכאב ראש" של עלויות תחזוקה רציניות למשך שלוש-ארבע שנים. במשומשת זה תמיד הימור.
מכוניות המיני גם חסכוניות יותר, אם כי לא דרמטית בהשוואה למשפחתית 1.6 במצב טוב, ובעיר יש להן יתרונות בתחום החניה, אם כי, שוב, לא דרמטיים. למכוניות הללו יש גם מספיק מרחב לזוג צעיר פלוס ילד או שניים.
בצד המינוס, רוב הקטנות לא מיועדות לנסיעות בין-עירוניות ארוכות ותובעניות, והן גם לא אופטימליות לערים מאותגרות גיאוגרפית. מי שטיפס לירושלים או לגליל עם מכונית מיני מהדור החדש עם מזגן פועל, כשהמנוע הזעיר שלה צורח נואשות ב-6,000 סל"ד בניסיון לחלוב עוד כמה קג"מים של מומנט, יודע בדיוק למה הכוונה.
למותר לציין, שבנסיעות כאלה גם 18 ק"מ לליטר המובטחים יהפכו ל-11 במקרה הטוב. מי שמתכוון להשתמש ברכב להובלות מזדמנות צריך לקחת בחשבון שתא המטען סמלי בלבד, וכל מה שגדול מכמה סלי קניות ידרוש לוותר על המושב האחורי.
לבסוף, למרות שרוב מכוניות המיני עומדות בכבוד בדרישות הריסוק המינימליות הטיפוסיות, עדיין מדובר בקופסאות של 800 קילו - בהחלט לא משהו שנוסך ביטחון מול ג'יפים ומשפחתיות של 1.5 טון. משפחתית מקובלת, בכל מצב, מעניקה יותר מאסה. אז יש פלוסים (בכיס) ויש מינוסים (על הכביש) ובסופו של דבר צריך להתאים את המכונית לצרכים האישיים. בהצלחה.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.