ירושלים של כפייה

ירושלים היא בירת מדינת ישראל, זה ברור. זה קבוע בחוק יסוד הקובע כי ירושלים השלמה והמאוחדת היא בירת ישראל ומקום מושבם של הנשיא, הכנסת, הממשלה ובית המשפט העליון.

כל זה טוב ויפה ומובן ומקובל - השאלה היא אם זו סיבה לקיומה של מערכת החלטות וחוקים נוספים שנועדו לכפות את ירושלים על חברות וארגונים שאינם ממלכתיים. אמרתי כפייה? גם השימוש במילה סחיטה אינו מופרך.

באחרונה יש התכתשות סביב העניין הזה בין הרשות השנייה לערוץ 10. הרשות דורשת בתוקף שחברת החדשות של הערוץ תתחיל לבצע את המעבר לאלתר. האם יש לכך הצדקה? השאלה הזאת נחשבת לא רלבנטית, כיוון שערוץ 10 התחייב לעשות זאת במסגרת המכרז לקבלת הזיכיון.

תנאים של כפייה

זאת שיטת הכפייה (או שמא נאמר סחיטה?): אתה רוצה משהו מהממשלה, ואם הממשלה רוצה שתפעל בירושלים, היא מציבה לך את זה כתנאי. אתה לא רוצה, לא תקבל את מבוקשך, במקרה זה את הזיכיון לערוץ טלוויזיה. אבל יש מקרים נוספים שבהם הממשלה משתמשת בכוחה הרגולטורי כדי לכפות את ירושלים גם על אזרחים שאולי מאוד אוהבים אותה, אבל אינם מעוניינים לעבוד ולחיות בה.

מקום לא מתאים

אם נחזור לערוץ 10, נראה כי כפיית ירושלים על הערוץ עומדת בסתירה לכמה זכויות יסוד בסיסיות כמו חופש העיסוק, חופש הבחירה ובעצם כל חופש אזרחי שעולה על הדעת. אבל נוסף על כך, יש כאן כפיית מקום שבפירוש ולחלוטין אינו מתאים לתחום הפעילות של חברת תקשורת.

מי שעוסק בחדשות צריך להיות הכי קרוב למקום שבו מתרחשים הדברים - וזה בטח לא ירושלים. אמנם הכנסת והממשלה שם, אבל הסיקור שלהן הוא רק חלק קטן מסיקור הפעילות במדינה.

השגרירות בעקבות הערוץ?

יש ערי בירה שהן גם הערים הגדולות והמרכזיות ביותר בארצותיהם, כמו פריז ולונדון ועוד. עם ערים אלה אין בעיה, כי גם בלי להיות ערי בירה הן מרכזיות.

אבל יש דוגמאות אחרות. ארצות-הברית, למשל. גופי התקשורת המרכזיים שלה אינם מרוכזים בוושינגטון הבירה, אלא בניו-יורק הגדולה והמרכזית. בקנדה, שעיר הבירה שלה היא אוטווה, בירת העשייה התקשורתית בשפה האנגלית היא טורונטו, שבמחוז אונטריו (ומונטראול הקוויבקית בצרפתית).

ישראל אינה ארה"ב וקנדה שערי הבירה שלהן מקובלות בעולם ככאלה, אבל האם הכפייה תעזור להכרה בירושלים כבירת ישראל? זה לא עזר עד היום, מעמדה של ירושלים לא התחזק, לא בעולם וגם לא אצלנו. קשה להניח שאם ערוץ 10 יעבור לירושלים, השגרירות האמריקנית תלך בעקבותיו.

כפיית עיר כגיגית

מעבר לכך, צריך גם לראות את האנשים. את אלה שיצטרכו להחליף דירות (או לבזבז את זמנם בדרכים), להעביר ילדים למוסדות חינוך אחרים ושאר גורמים אנושיים שאי-אפשר להתעלם מהם. אם מדובר בכורח לאומי, מילא, אבל בשביל זה?

כיוון שמדובר בסיטואציה אבסורדית, נוצר גם מצב אנכרוניסטי. בשעתו אולצה גם חברת החדשות של ערוץ 2 לפעול מירושלים - דבר שהוכח כלא יעיל ומזיק לחברה.

לאחר דיון משפטי, החליט בית המשפט המחוזי כי נווה-אילן היא בתחום השיפוט של ירושלים, ומאז החברה פועלת משם. זה כבר ממש לא ברור - נווה-אילן נמצאת בערך במחצית הדרך בין ירושלים ותל-אביב, מה לזה ולצרכים של ירושלים כעיר בירה או בכלל?

נווה-אילן הירושלמית

מתברר שעכשיו האפשרות של נווה-אילן עומדת על הפרק גם ביחס לחדשות ערוץ 10, וזו כמובן הקלה גדולה לעומת ירושלים, אבל שוב - מה זה קשור לירושלים ולמעמדה כעיר הבירה?

מצבה של ירושלים כעיר, ללא הבירה, הוא באמת קשה. היא פשוט הפכה לעיר שעבור אנשים רבים החיים בה אינם נוחים, בלשון המעטה. אם רוצים שאנשים יבואו או יישארו, צריך לעשות אותה לאטרקטיבית, או לפחות ללא בלתי ראויה.

אבל נראה כי זה מעבר לכוחה של הממשלה. הרבה יותר קל לה לכפות ולכופף מאשר לשנות את פני הדברים.