רק אל תשוו אותם לרבין: מאחורי הקלעים של "ילדי ראש הממשלה"

חורף 2010. הלוקיישן: וילה בלב כפר שמריהו.

על שולחן בסלונה של וילה מפוארת, שהוסבה לאתר צילומים של סדרה בשם "ילדי ראש הממשלה", העוסקת בחייה של משפחת ראש ממשלה בישראל, מונחת תמונה: דיוקן של ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל, דוד בן גוריון.

את התמונה זהובת המסגרת הביאה נועה רוטמן, נכדתו של יצחק רבין, ושותפה ליצירת הסדרה, המשודרת כעת ב"הוט". רוטמן הביאה עמה גם את ספת הסלון ששימשה את באי ביתו של סבה המנוח, וכן אביזרים שונים ומעניינים ממעונו, ביניהם גם סרוויס, כוסות יין וצלחות שעליהם מוטבע סמל המנורה. המחשבה על כל פרט מרשימה, ויותר מכל מרשימה תמונתו של "הזקן".

"פולה! פולה, בואי הנה! פולה", צועק בחור צעיר בזמן צילום סצנה המתרחשת במטבח הסמוך. "פולה, נו...תיכנסי", מוסיפה שחקנית לא מוכרת. לרגע ניתן היה לחשוב שמדובר בסדרה על ראש הממשלה הראשון ורעייתו, ולא בסדרה עכשווית על משפחת ראש ממשלה ממפלגת הימין, אלא שאז התבהרו הדברים: פולה היא כלבה עקשנית ולא הכי מאולפת המגלמת את כלבתם של בני משפחת אגמון. הבחור שקרא בשמה הוא המאלף שלה, ובשל ההתרגשות שאחזה בכלבה, שאמורה להיכנס אל הפריים במהלך דיאלוג בין ליבי (אלונה טל), בתו של ראש הממשלה שאול אגמון (רמי הויברגר) לבין מנהלת משק הבית (אותה מגלמת אוולין הגואל), ולנגוס בחולדה, הסצנה מתעכבת בכ-25 דקות.

חשיבות קריטית לכל פרט

טל (27), לקחה פסק זמן מקידום קריירת המשחק שלה בארצות-הברית, שם היא מתגוררת עם בעלה בשבע השנים האחרונות, וחזרה לישראל לתקופה קצרה, לצורך צילומי הסדרה.

- אלונה טל, את מגלמת את המקבילה הטלוויזיונית הימנית של דליה רבין?

"לא שאני יודעת. לא שאבתי כלום ממנה. אני לא מחקה דמות. נועה (רוטמן מ.ש) נתנה לי פרספקטיבה, אבל לא ירדה לעומק. בשיחות לפני הצילומים, בתקופה של החזרות, דיברתי הרבה עם שחר מגן. הוא היוצר הראשי, ואני מבקשת שיידעו את זה".

- ספרי על הדמות של ליבי, בתו המסורה של ראש הממשלה.

"הדמות שלי כל הזמן מנסה להיות מה שהיא לא. סוג של העמדת פנים. היא לא מרגישה נינוחה. איפה? הצופים ירגישו איפה. ליבי היא מישהי שנואשות מחפשת לאן היא שייכת".

"זו סדרה על אנשים, על נשיות בעיקר", ממשיך אלון בנארי, הבמאי ("מתי נתנשק", "קצרים"), שמנצל הפסקה בין סצנות לטובת ישיבה בחצר, על שפת הבריכה. "הצלחנו להביא הרבה נשים מסוגים שונים. אין פה נשים שמנסות להיות נשים. כל אחת בדרכה".

עבור "הוט", "ילדי ראש הממשלה" היא ספינת דגל. התקציב ענק, הציפיות בהתאם. החשיבות של כל פרט הינה קריטית. עד רמת כוס הצ'ייסר עם סמל המנורה, ועד כדי כך שאל הסט הובא המעצב המקורי של בית ראש הממשלה.

המשמעות של שילובה של רוטמן כיוצרת משותפת לסדרה וכתסריטאית היא כבירה. הן מבחינת התוכן היצוק בין השאר מזיכרונותיה, כמי ששהתה במחיצת מי שמכונים בסדרה "הרבינים", והן מבחינת הערך (ההיסטורי) המוסף. אך בשורה התחתונה, האחריות מונחת על כתפיו של בנארי, והאחרון ער לה.

- מבחינה תוכנית ואמנותית, מהי מידת המעורבות שלך בעשיית הסדרה?

"אני הייתי חלק נכבד מתהליך כתיבת התסריטים ושיופם. אבל היה עולם, חזון, עוד לפני שנכנסתי. ספציפית לסדרה הזו".

לגבי הציפיות מהשחקן רמי הויברגר, המגלם את הדמות הראשית שעליה נשענת הסדרה, אומר בנארי: "רמי הוא וירטואוז. הוא יכול להיות הכול. אני נזהר שזה לא ייצא החמישייה הקאמרית. כלומר, שהצופה לא ירגיש שרמי עושה את החמישייה".

- מה גם שהסדרה אינה קומדיה.

"זו לא קומדיה, אבל אני כן חושב שצריך לשמור על הומור. הויברגר לא ראש ממשלה במסגרת שבה הצופה קונה את זה. צריך להאמין שהויברגר ראש ממשלה. זה מה שמצחיק וזה בעיקר מה שמרגש".

סדרה שמתעסקת בחולשות

שחר מגן, התסריטאי הראשי של הסדרה ושותף עם רוטמן ביצירת הסדרה, הוא שיזם את יצירת הסדרה. חבר משותף לו ולרוטמן הפגיש ביניהם.

מגן: "זו סדרה של שני אנשים. ממש סימביוזה אמיתית. זה לא שנועה באה בשביל לתת עצות - איפה לשים את הכוסות. מהי חלוקת העבודה בינינו? קשה לשים את הגבולות, כי אין".

- תגיד, איך יוצרים משפחת ראש ממשלה פיקטיבית בת זמננו?

"היה לנו חשוב לייצר משפחה שהיא אוסף של כל המשפחות. לקחנו משהו מכל משפחה - החקלאות של שרון, הביטחוניות של ברק. משפחה שהיא כל המשפחות אבל כזו שלא דומה לשום דבר אחר. כתסריטאי אני מרגיש מה שעובר על הדמויות - בלי להיות תמימים, שכל דבר הופך פוליטי, כל אמירה מקבלת משמעות, שהכול נמדד בזכוכית מגדלת. אני מודע לכך שיש אנשים שקשה להם לראות ראש ממשלה בתחתונים. קושי לראות את ראש הממשלה כאנושי, ככזה שיש לו חולשות. אבל הסדרה מתעסקת בחולשות".

- כתבתם את הסדרה כשאולמרט היה בשלטון. ביבי נכנס לכם לתהליך הכתיבה?

"ביבי נבחר, ודברים קרו במציאות. לפעמים המציאות לוקחת מאיתנו, לפעמים אנחנו ממנה".

מתחברים לאמת של מישהו אחר

הלוקיישן: מוזיאון ארצות המקרא, ירושלים.

אנחנו נודדים לאתר נוסף, שבו צולם טקס השבעת ראש הממשלה הנכנס, המופיע בפרק הראשון של הסדרה. מוזיאון ארצות המקרא, הצמוד למוזיאון ישראל, השכיר את רחבת הדשא שלו להפקה.

מנהלת השיווק של המוזיאון, הצופה במתרחש, מספרת שהמוזיאון ערוך לאירועים יוצאי דופן, וכי רק לפני חודש נערכה במקום חתונה רבת משתתפים. בשולחן צדדי שבפינת הקפה, מסתודדים שני זמרים יוצאי "כוכב נולד" שלוהקו לסדרה כשחקנים: לי בירן שמגלם את גולן, בנו של ראש הממשלה, ומארינה מקסימיליאן-בלומין, המגלמת את מזכירת הלשכה האסרטיבית של ראש הממשלה. שניהם מרגישים בנוח, והם משחקים היטב.

בירן, שנמצא כרגע (לפחות על הנייר) בתקופת השירות הצבאי, מספר: "לא הפכו אותנו לשחקנים. הדבר העיקרי הוא לשים את הדמויות של עצמנו, ולהתחבר לאמת של מישהו אחר. כי לא אתה כתבת את זה. פשוט להיות טבעיים. יש לי הרבה חופש. מארינה ואני אמנים, לא רק זמרים טובים. מה זה אמנות? איך שאתה מסתבן במקלחת זה אמנות. כל אחד חופף את הראש בצורה שונה. לגבי מארינה - כל מה שהיא עושה זה אמנות".

מקסימיליאן בלומין, מוחמאת מהדברים, מספרת כי בתחילת הצילומים הייתה בפאניקה מוחלטת. הרגישה שהיא "שוכחת איך לעשות את זה". היא מספרת כי אף בכתה.

בלומין: "הייתה איזו סצנה נשית מורכבת, לא ידידותית שהיה לי קשה לבצע. אין לי את הטכניקה שמחזיקה אותי. אם אני שנייה לא מחוברת לאינטואיציה, אני כלום. הרגשתי מובכת. לא הייתי מקצוענית כמו שאני שואפת להיות".

טקס ההשבעה מסתיים, ומי מהקוראים שצפה בפרק הראשון בוודאי זוכר את הסצנה הזו, שבה דיתי (מיכאלה עשת) רעייתו המעורערת של ראש הממשלה אגמון, אינה נוכחת. היא השתכרה ועברה תאונת דרכים, וזהו עוד נדבך המערער את היחסים שבין ראש הממשלה לרעייתו, הרעועים גם כך ומוצגים כגרועים למדי, ומוליכים את הסדרה לכיוון מעניין בו נדרשת המשפחה לשמור על תדמית ממלכתית נקייה ומהוגנת, גם אם נדמה כי הדבר איננו אפשרי.

גילה אלמגור מגלמת את רוזה, אמו של ראש הממשלה. באותה סצנה, במהלך ההשבעה, מביעה זו את מורת רוחה מהיעדרותה של כלתה. היא, רוזה, לא הדמות שתשמור על פוליטיקלי קורקט. אלמגור הוותיקה, שלזכותה ייאמר כי היא אחוזת תשוקה של מי שאך יצאה מבית ספר למשחק בדרכה לכבוש את העולם, קורנת מאושר.

על הדמות שלה היא מספרת: "היא מכשפה לא קטנה. דעתנית שמתערבת. הנוכחות שלה לא נעימה. היא לא סבתא טובה. נכה, רתוקה לכסא גלגלים. היא קשה כמו המושבניקים. מחוספסת. אומרת מה שהיא חושבת, לא מייפה שום דבר. לא סובלת את כלתה. זה תפקיד יפה. דמות עם צבע, נוכחות, אופי. אישה עם אופי. לא נחמדה לאף אחד".

- את רואה הקבלה מסוימת בין המשפחה הפיקטיבית לבין משפחת רבין?

"נכון שנועה רוטמן ושחר מגן כתבו. זה לא על משפחת רבין. זו תהיה טעות אם יעוררו ציפיות שזה על משפחת רבין. זה הכול פיקטיבי".

- תקני אותי אם אני טועה, אבל נראה שאת נהנית מכל רגע.

"תן לי לשחק דמויות שרחוקות ממני, ואני אחבק אותך. זה מעניין ומאתגר. נקלעתי פה לצוות מאוד צעיר, זה מאוד מרגש אותי. אלון בנארי, הבמאי, הוא קסם של בן אדם. משליט אווירה, מפענח את היצירה. נותן הוראות. תענוג לעבוד איתו. אני שחקנית של במאי. תמיד הייתי. הבמאי הוא המנהיג. גם היום, הבחירה שלי בתפקידים היא לפי הבמאי, עוד לפני התפקיד. כי במאי טוב לוקח אותך למסע".

רמי הויברגר, חנוט בחליפה, מסיים את סצנת ההשבעה ומסתובב ברחבת דשא בחוסר מנוחה. ניכר כי הוא מתקשה לצאת מהדמות. והדמות במצב רוח רע. הוא מגיע להתראיין בחוסר חשק מופגן, ואלמגור מזהה את המבט בעיניו. "רמי, תתנהג יפה", היא פוקדת. הויברגר מהנהן ומתיישב במקומה.

קשה לחלץ ממנו יותר משתי הברות לתשובה. הוא משיב בחיוב לשאלה האם הוא נהנה, ושכן, הוא מזדהה עם דמותו של ראש הממשלה הימני. הויברגר: "אני מנסה לחוש הזדהות עם כל דמות שאני מבצע. אני עושה דמויות. אני לא האיש עצמו".