כך דורשות חברות האשראי מהלקוחות לוותר על פרטיותם

הנפקת כרטיס אשראי חדש, בעיקר אם מדובר במועדון צרכנות, כרוכה בחוזה התקשרות ארוך ועמוס מילים שעליו חותם הצרכן, בדרך-כלל במעמד השליח המביא את הכרטיס לפתח ביתו.

משמעות הדבר היא לא רק הנחות והטבות, אלא גם מסירת פרטיכם שעשויים להגיע לגורמים נוספים. אם תתחילו לקבל פרסומים "מותאמים אישית" או שיחות מכירה כאלה ואחרות, דעו שבחתימתכם כנראה התרתם את העברת פרטיכם.

בדומה לחוזים ארוכים ומרובי מילים, בודדים הצרכנים שעוצרים לעיין בחוזה, בעיקר כשמדובר בסיטואציה בה ממתין השליח ל"שחרורו" באמצעות חתימתכם.

האם עצרתם לעיין על מה חתמתם? עיון בחוזים של לאומי קארד (לכרטיס אשראי "תמורה"), cal (לכרטיס YOU) וישראכרט (לכרטיס לייף סטייל) מעורר תהיות בדבר זכויות שהצרכן מפקיד בידי חברות האשראי עם חתימתו, בהן למשל העברת מידע אודותיו, ניתוח הרגלי הקניות שלו והרשאה למשלוח פרסומים גם מגורמים אחרים שאינם תמיד מוגדרים.

כדי לבטל את ההרשאות הללו, נדרש הלקוח לשגר מכתב, לאחר שחתם על החוזה, ובו דרישתו לביטול. במילים אחרות, ראשית יש לחתום על הסכמה המהווה תנאי להפעלת כרטיס האשראי, ורק לאחר מכן, ניתן לבטלה באופן יזום.

לאומי קארד: החוזה ארוך, השליח ממהר

האם התרת העברת המידע לצורכי פרסום היא תנאי להפעלת כרטיס האשראי? לפי סיפורה של ע', התשובה היא כן. ע' משמשת כמורה ולפיכך נאותה לקבל כרטיס אשראי של מועדון הצרכנות "תמורה" (ארגון המורים) שמנפיקה לאומי קארד. הכרטיס הוזמן טלפונית והגיע עם שליח. במעמד מסירת הכרטיס נתבקשה לחתום על החוזה.

אחד הסעיפים, לפיו היא מעניקה הרשאה ללאומי קארד להעביר מידע ל"קבוצת לאומי", הטריד אותה, והיא החריגה אותו בהערה בכתב-ידה "לא מקובל". השליח הדגיש כי תפקידו מסתכם במשלוח וכי אינו יכול לבאר את סעיפי החוזה. טלפון מלאומי קארד לא איחר לבוא ובו נתבשרה כי מכיוון שהחריגה את אותו סעיף בעייתי, לא יופעל הכרטיס לשימוש.

בשירות הלקוחות של החברה, לדבריה, גילו הבנה להתנגדות שלה לסעיף האמור, אם כי הדגישו כי הוא מעוגן בחוק, והבטיחו כי לאחר שתחתום על החוזה תוכל לשגר מכתב שבו היא מבטלת את הסכמתה להעברת הפרטים.

"מדוע המוקדן שיצר עימי קשר והציע לי את הכרטיס לא הסביר כי משמעות הדבר היא שאאפשר להעביר מידע אודותיי לגורמים אחרים"? מתרעמת ע' בפנייתה ל"גלובס". "מדוע לא מכבדים את בקשתי מראש כשהפכו אותה כתנאי להפעלת הכרטיס לשימוש. מדוע מנסה לאומי קארד לשלול ממני את זכותי הבסיסית לשמור על פרטיותי? לא מדובר במגבלה פיננסית שאינה מאפשרת את הפעלת הכרטיס, אלא בעניין עקרוני לזכותי שלא לקבל פרסומים".

כאמור, בחתימתה מאפשרת הלקוחה ללאומי קארד להעביר את המידע אודותיה בקרב "קבוצת לאומי" ל"מטרות שיווק", כך שלגיטימי יהיה שהיא תקבל הצעות מסחריות לעבור לנהל את חשבונותיה בבנק לאומי.

וזו לשון הסעיף: "אני מאשר ומסכים, כי המידע שנמסר על-ידי לחברה ו/או מידע אודות הפעולות שנעשו באמצעות הכרטיס ו/או מידע המתקבל עם ועקב השימוש בכרטיס ישמש כדי להציע לי מוצרים או שירותים שונים שעשוי להיות לי עניין בהם, ומאשר לחברה לעשות במידע שימוש לצורכי שיווק ודיוור ישיר, לרבות באמצעות הדואר ו/או הדואר האלקטרוני ו/או באמצעות הודעות SMS, לרבות לאחר פילוח ואפיון של הרגלי השימוש בכרטיס, והכול בכפוף לזכויותיי לפי חוק הגנת הפרטיות.

"אני מסכים ומאשר בזאת לחברה להעביר לבנק לאומי ו/או לתאגידים בשליטתו ו/או לתאגידים בשליטת החברה את הפרטים והנתונים המצויים ו/או שיימסכו לחברה על-ידי, וכן מידע, נתונים ומסמים המצויים בחברה והקשורים אליי, וזאת לצורך קבלת 'שירותי שיווק'. ידוע לי שאהיה רשאי בכל עת להודיע לחברה כי אינני מסכים שייעשה שימוש במידע לצורך שירותי שיווק בקבוצת לאומי, ובמקרה כזה החברה תפסיק מיידית להעביר את המידע לקבוצת לאומי".

* תגובת לאומי קארד: "מדובר בסעיף התואם את חוק הגנת הפרטיות, והוא מקובל בחוזי התקשרויות מסוג זה. החברה מקפידה להפנות את תשומת-לב הלקוח אל הסעיף המדובר בטרם החתימה, וזאת מתוך מדיניות של שקיפות מלאה. עם זאת, על מנת להקל על התהליך עבור הלקוח, החברה נערכת בימים אלו לאפשר ללקוח במעמד ההתקשרות, לסמן את העדפותיו לגבי חומר שיווקי".

ישראכרט: מיהם ה"צדדים השלישיים" בחוזה?

לאומי קארד לא לבד. החוזה של חברות האשראי האחרות מכיל סעיפים דומים. כך למשל בחוזה של ישראכרט למועדון לייף סטייל, המשתרע על-פני 22 עמודים מלאים:

"הלקוח מבקש לקבל מהמנפיקה ו/או המועדון או באמצעות מי מטעמם דברי פרסומת לרבות מבצעים, הטבות, הודעות, אירועים, הצעות שונות ומידע שיווקי נוסף, מטעם המנפיקה ו/או מטעם המועדון או מטעם צדדים שלישיים..."

גם בחוזה הזה הפסקת קבלת המידע הפרסומי מצריכה משלוח הודעה מפורשת.

ה"צדדים השלישיים" מוזכרים גם בנספח המוגדר כ"תנאים נוספים בקשר לכרטיס", ובו חוזר עניין מאגרי המידע והמידע הפרסומי. גם כאן מכסה עצמה החברה בהעברת המידע לגופים אחרים כאשר בסעיף המידע הפרסומי מתיר הלקוח בחתימתו קבל "מידע פרסומי" גם מטעם צדדים שלישיים.

מי הם אותם צדדים שלישיים? בישראכרט מדגישים כי המידע אינו מועבר לכל גורם שלישי ומדובר במועדון, במקרה זה לייף סטייל, בלבד.

טעם לפגם אחר העולה מהניסוח הוא כי הלקוח "מבקש" לקבל פרסומים, כלומר לא מצוין כי הוא מתיר לחברה לעשות כן, אלא כי הוא אשר חפץ בכך.

למרות שהחוזה מתיר את העברת הפרטים, נספח מקוצר לחוזה כולל הסכמה או אי-הסכמה מפורשת הנתונה לבחירת הלקוח, כאשר הסעיף החוזר על הבקשה לקבל מידע פרסומי מגובה בהערה החשובה: באם אינך מעוניין אל תחתום על סעיף זה.

* תגובת ישראכרט: "החברות במועדוני הלקוחות מקנה הטבות המותאמות באופן אישי למאפייני צריכה ולסגנון חיים. במעמד החתמת הלקוח אנו מבקשים את אישורו להעביר את המידע למועדון. המידע מועבר אך ורק בהסכמתו. במידה ובחר לא לאשר זאת המידע אינו מועבר. המידע שמועבר נועד לשפר את הצעות הערך ללקוח, והוא אינו מועבר לשום גוף מאשר למועדון עצמו".

ויזה cal: "ספקים וגורמים עסקיים שונים"

לצורך בחינת החוזה של ויזה cal כדאי להצטייד בזכוכית מגדלת, משום שחלקים ממנו מודפסים בפונטים זעירים במיוחד. גם כאן מתיר הלקוח בחתימתו את העברת פרטיו כדי "להציע לו מצרכים או שירותים שונים שעשוי להיות לו עניין בהם, מעת לעת, ומאשר ל-cal לעשות במידע שימוש לצורכי שיווק ודיוור ישיר, בין על-ידי cal ובין על-ידי ספקים וגורמים עסקיים שונים".

* תגובת ויזה כאל: "ספקים וגורמים עסקיים שונים המוגדרים בחוזה הם כל אותם חברות שמציעות הצעות שיווקיות ללקוח בדף הפירוט החודשי. הלקוח יכול לבחור שלא לקבל פרסומים הרלוונטיים לו, אך חשוב לציין כי בכרטיסי מועדון - זו המהות. במקרה שלקוח אינו חפץ בהצעות שיווקיות - הוא רשאי לבקש שפרטיו יוסרו מהרשימה".

עוד נמסר כי גודל האותיות בחוזה תואם למצוין בתקנות החוזים האחידים.

משרד המשפטים: "נדרשת הסכמה מדעת"

סעיף 11 לחוק הגנת הפרטיות קובע כי גוף המבקש מידע מאדם צריך יהיה למסור למי יועבר המידע אודותיו: "פניה לאדם לקבלת מידע לשם החזקתו או שימוש בו במאגר מידע תלווה בהודעה שיצוינו בה המטרה אשר לשמה מבוקש המידע, למי יימסר המידע ומטרות המסירה". מכאן שנדרשת הסכמה מדעת, כלומר מתוך הבנה על מה הלקוח מאשר וחותם.

עו"ד יורם הכהן, ראש הרשות למשפט, טכנולוגיה ומידע במשרד המשפטים, מסביר כי ההרשאה בחוזה המתירה לחברות האשראי לאסוף מידע אודות הצרכן היא מבוססת הסכמה. "איסוף המידע אינו בעייתי אלא במקרים שהוא חורג מתחומי השירות שמעניקה החברה לצרכן".

סוגיה אחרת אליה מתייחס הכהן היא איסוף מידע שאינו רלוונטי לצורכי המועדון, גם כאשר מדובר בכרטיס אשראי. לדוגמה בחלק מטופסי ההצטרפות נכללות שאלות בנוסח האם יש ברשותך דירה, מהי השכלתך או מצב משפחתי. "ככל שהמידע מתרחק ממה שבית העסק או המועדון עוסק בו מתחילה להתעורר בעייתיות", הוא אומר, ומציע לצרכן לשים לב לסעיפים שכאלה.

6 תהיות הנוגעות לפגיעה בפרטיות בעת הנפקת כרטיס אשראי

1. למה חייבים לחתום מראש על הסכמה ורק אז לבטל?

המצב הנוכחי אבסורדי: לא ניתן לדרוש מראש לבטל את הסעיף המתיר העברת פרטים לגורם שלישי ובתוך כך קבלת דברי פרסומת. בכל החוזים הביטול מתאפשר רק לאחר החתימה ובדרך של "בקשה מפורשת מהמנפיקה".

2. מי הם ה"גורמים שלישיים" שיקבלו את פרטיכם?

בחוזה של לאומי קארד הם מוגדרים כמשתייכים ל"קבוצת לאומי", החברות האחרות מסתפקות בהגדרה כללית יותר. כל החברות מדגישות כי הסעיף הוא הבסיס להשתייכות למועדון צרכנים שבהתאם להעברת הפרטים יוכל להעניק גם הטבות בהתאמה אישית.

3. למה נחוצים פרטים כמו תאריך לידה או רמת השכלה?

בהיסח-הדעת ממלאים הלקוחות פרטים שלא ברורה מה נחיצותם, כמו מספר שנות הלימוד שלהם או תאריך הלידה. מה הקשר בין הפרטים האלה לבין הזכאות שלהם לכרטיס? לא ברור.

4. מדוע לצרכן אין נגישות למאגרי המידע?

נציגי השיווק הפונים אליכם שולפים את פרטיכם מתוך מאגר מידע. איזה? זו שאלת מיליון הדולר. כאשר שואלים אותם מנין הפרטים, הם מתחמקים ומסרבים לספק את מספר המאגר עליו מסתמכת השיחה. במקרים רבים נשמעות התחמקויות בנוסח "מצאתי את הטלפון במודיעין 144" או אפילו ניתוקי שיחה בשלב זה. מדוע לא מספק משרד המשפטים אתר נגיש באינטרנט, שבו יוכל כל אדם להקליד את שמו ולבדוק באילו מאגרים שמורים פרטיו. הרי ייתכן שהוא יגלה כך שורה של מאגרים שבהם הוא אינו רוצה להיכלל.

5. מדוע החברות לא מוחקות פרטים של לקוח לא פעיל?

פג תוקף כרטיס האשראי ולא חידשתם? חברות האשראי שומרות את פרטיכם, למרות שמבטיחות כי הפרטים נשמרים ללא שימוש. מדוע לא נמחקים הפרטים האישיים למי שאינו לקוח פעיל?

מהרשות למשפט, טכנולוגיה ומידע נמסר כי נאסר על חברות האשראי להשתמש במידע בניגוד למטרה שלשמה הוא נמסר להן. ברגע שאדם אינו לקוח יותר, אסור להשתמש בפרטיו אלא לצורך התגוננות מתביעות או היבטים אחרים הקשורים בשירות שניתן לו, ולמשך התקופה שיש צורך בשמירת המידע כאמור בלבד.

6. האם אפשר לדרוש לדעת את מקור המאגר ולהימחק ממנו?

באופן תיאורטי, כן. מעשית, האזרח הקטן מתקשה ליישם זאת. במשרד המשפטים משיבים כי חוק הגנת הפרטיות קובע זכות עיון ותיקון במאגר מידע, וזכות זו נאכפת בידי הרשות למשפט טכנולוגיה ומידע. חוק הגנת הפרטיות קובע חובת הודעה על פרטי המאגר שעליו מבוססת הפניה לרבות הזכות להימחק ממנו. הרשות אוכפת ואכפה תלונות על אי-קיום הוראות אלה.