אנחנו כספומט של נדל"ן

נתוני גביית המסים שפירסם לאחרונה משרד האוצר, מספקים הוכחה לכך שלמדינה יש אינטרס בהמשך עליית המחירים בענף הנדל"ן, ושהמדינה היא המרוויחה העיקרית מעליית מחירי הדירות. תיקוני המיסוי והרפורמות לכאורה של הממשלה בתחום מיסוי המקרקעין גרמו רק להעשרת קופת המדינה.

נראה כי ענף הנדל"ן הפך לכספומט של ישראל. הקופה מתרוקנת? בואו נטיל עוד מס על מי שרוצה לרכוש דירה, הרי אנשים לא יגורו ברחובות. וכך מסתבר שבזמן ששיעור גביית המסים הכללי עלה ב-2.5% בלבד, שיעור גביית מיסי נדל"ן זינק ב-33.7%. כאשר רק במס רכישה הייתה בחודש האחרון עלייה של 19% אף שמספר העסקאות בשוק היה יציב.

מדובר בהמשך של מגמה שהחלה ב-2010 . הכנסות המס ממיסי נדל"ן בשנת 2010 הסתכמו ב-6.9 מיליארד שקל, גידול של 33% לעומת שנת 2009. אך נציין כי הכנסות המדינה ממיסי נדל"ן אינן כוללות בתוכן את הכנסות המדינה ממס-ערך-מוסף בגין רכישת דירות חדשות ובגין עלות הבנייה העצמית, שעמדו בשנים האחרונות על שיעור קבוע של בין 10.5% ל-12% מסך גביית מס-ערך-מוסף במשק. לכן, במצטבר, סך תשלומי המס ששילמו העוסקים בענף הנדל"ן ב-2010 הגיע לכ-11.5 מיליארד שקל.

המדינה מתעשרת לא רק מגביית מסים. הרי המדינה מחזיקה ב-93% מהקרקעות בישראל. השיווק המוגבר של קרקעות המינהל בחודשים האחרונים הכניס אף הוא מיליארדי שקלים לקופת המדינה, ושיטת המכרזים מאפשרת למדינה למקסם את הרווחים שלה ממכירת קרקעות. שיווק קרקעות בתקופה זו, שבה הביקושים עולים על ההיצעים, גורם לכך שקבלנים רבים מתמודדים על כל מכרז, וכאשר המרבה במחיר הוא הזוכה - המדינה היא שוב המרוויחה העיקרית.

אז אמנם שר השיכון בא והציע - בואו נשנה את שיטת המכרז ונאפשר מכרזים לפי מחיר למשתכן, כלומר, שהקבלן הזוכה יציע את מחיר הדירה הסופי הנמוך ביותר. אבל גם כאן בא האוצר וקבע שמחירי המינימום באותם מכרזים יהיו זהים ולעיתים אף גבוהים ממחירי הקרקעות במכרזים רגילים. כלומר, המדינה תמשיך להרוויח אותם סכומים גבוהים על קרקעות. לעיתים מדובר בקרקעות בפריפריה, שלפני שנתיים-שלוש הסכימה המדינה לשווק במחירי רצפה, ולא היה להם דורש.

הבעיה העיקרית היא, שהמדינה מציגה את מהלכיה כמהלכים שמטרתם לכאורה היא להיטיב עם רוכשי דירות, בעוד שלמעשה יש כאן אחיזת עיניים והאוצר דוחף את ידיו עמוק לכיסים של רוכשי דירות, ומרחיק מהם את חלום הדירה.

אני קורא לממשלה להפסיק ליזום תוכניות שמכבידות את נטל המס, תחת תירוצים של עזרה לזוגות צעירים, ולהפסיק ליצור בלבול מיותר בקרב הרוכשים וציפייה לירידת מחירים. עם זאת, הממשלה יכולה להתחיל להוריד מסים, להוזיל את הקרקעות, לתת תמריצים כלכליים, ולהתיר חסמים כדי שמשך הבנייה יקוצר.

יש עוד פעולות שהממשלה נמנעת מליזום, פעולות פשוטות שיכולות להתיר חסמים בענף. לדוגמה, המחסור בפועלים מקצועיים. על אף שהגורמים כבר מבינים שללא תוספת של עובדים מקצועיים לא ניתן יהיה להגביר את קצב הבנייה ולהדביק את הפערים שנוצרו בבניית דירות חדשות, הממשלה גוררת רגליים ואינה מאשרת את תוספת העובדים, והפקידות במשרדים שוחקת את חלוקת 4,000 העובדים הפלסטינים לענף למרות החלטת ממשלה בנושא.

הכותב הוא נשיא התאחדות הקבלנים