עודד קוטלר: "חשבתי שגאון כתב מחזה חזק, מרגש ורב-רבדים"

"זו הפעם הראשונה שבה אני מביים את עודד קוטלר, שהיה בעבר מורה שלי, ולא פעם במהלך החזרות מצאתי עצמי נותן לי הוראות והערות זהות לאלו שנתן לי לפני שנים", כך אומר הבמאי סיני פתר על המפגש המחודש עם השחקן הוותיק המגלם את התפקיד הראשי במחזה החדש "ארגנטינה", פרי עטו של בעז גאון, המוצג בימים אלה בתיאטרון חיפה.

"עם בעז גאון זה מפגש שלישי שלי אחרי 'השיבה לחיפה' שהוא כתב ואני ביימתי, ו'משפחת ישראלי' שהיה מחזה ראשון שלו שהועלה בתיאטרון רפרטוארי ואני הבאתי בשעתו לתיאטרון חיפה בו כיהנתי אז כמנכ"ל ומנהל אמנותי.

"בכלל, הרבה מעגלים נסגרו בהפקה הזו. בעז התחיל לכתוב את 'ארגנטינה' לפני שנים, ואני קראתי דראפט ראשון כבר אז. בעז מזכיר קצת את חנוך לוין בדרך שבה הוא כותב כמה פרויקטים במקביל, ואז מניח במגרה ונותן להם ולעצמו זמן להבשיל. במקרה הנוכחי זה קרה בינואר האחרון, כאשר נסענו לוושינגטון להעלות שם את 'השיבה לחיפה'. באותה הזדמנות קיימנו קריאה מבוימת באנגלית ל'ארגנטינה' ובעקבות התגובות משה נאור, המנהל האמנותי של תיאטרון חיפה, נתן אור ירוק להתחיל בהפקה המקומית. יצא שהמחזה מתבשל על אש קטנה הרבה זמן, אבל מהרגע שבו התחלנו הפקה בפועל הוא התגבש מהר מאד".

אירועי עבר כמראה לתחלואי ההווה

"ארגנטינה" מקבע סופית את מעמדו של בעז גאון כממשיך דרכו של הלל מיטלפונקט, כלומר מחזאי המשלב אמירות חברתיות-פוליטיות עכשוויות בתחקירים יסודיים של אירועי עבר ושימוש בהם כמראה לתחלואי ההווה. בסצנות מסוימות אף נדמה שהמחזה מתכתב במודע עם "גוד ביי אפריקה" של מיטלפונקט (גם בו השתתף עודד קוטלר), ביצירת סיטואציה בה דיפלומט נאלץ לשלם בהווה את מחיר חטאי העבר של מדיניות החוץ הישראלית. "ארגנטינה" נולד בעקבות תחקיר שכתב גאון במסגרת עבודתו בעיתון מעריב, אודות אלפי הנעדרים בקרב הקהילה היהודית בארגנטינה מימי שלטון האימים של החונטות הצבאיות בסוף שנות ה-70'. גיבור המחזה הוא אריה שלו (קוטלר), איש צבא לשעבר ששכל את בתו בפיגוע ונמצא ראוי בעיני ממשלת הימין החדשה שהקים מנחם בגין לכהן כשגריר בארגנטינה. מדינה שרכשה אז תחמושת בשווי מאה מיליון דולר בשנה מהתעשייה הצבאית הישראלית.

כדי לשמור על האינטרס הכלכלי נאלץ השגריר להעלים עין מהמעצרים ההמוניים בקרב סטודנטים, שמאלנים ואינטלקטואלים, עד שהיעלמותה של ילדה יהודייה בת חמש מאלץ אותו לנקוט עמדה גם במחיר חיסול הקריירה הפוליטית שלו. 30 שנה אחרי מגיעה אותה ילדה, שהפכה לסטודנטית ישראלית, לביקור בביתו של השגריר לשעבר ודורשת לשמוע את האמת על הנסיבות שבהן הוסגר אביה לשלטונות.

"הייתי שמח לתפקיד קליל יותר, אחרי כמה מאות הצגות שבהן גילמתי את הפילוסוף הגרמני מרטין היידגר במחזה 'הבנאליות של האהבה', אבל מי שואל אותי מה אני רוצה", טוען קוטלר ספק בצחוק ספק ברצינות. "חשבתי שבעז כתב מחזה חזק, מרגש ובעיקר רב-רבדים. דמותו של השגריר אריה שלו עוברת כמה פאזות, נפשיות ופיזיות. אני מתחיל את המחזה כזקן בשנות ה-80 לחייו, וכאשר העלילה חוזרת 30 שנה אחורה הדיבור והתנועה הופכים נמרצים ודינאמיים וחוזר חלילה. את כל זה אני עושה בעזרת הבעות פנים ושפת גוף, ללא איפור או החלפת בגד, כי הכול מתרחש במהלך אותן סצנות. מעבר לאתגר, זו בעצם הפעם הראשונה שבה אני נדרש לגלם על הבמה קשיש חולה המדבר ומתנועע בהתאם".

- אתה ידוע כאיש ציבור הפעיל במקצה השמאלי של המפה הפוליטית. כאן אתה מגלם איש ימין.

"זה חלק מהמהפך שהוא עובר מפוליטיקאי לאדם בעל מצפון. הוא לא רק איש ימין אלא גם אב שכול, ועל פניו מתבקש שיזדהה עם דרכי הפעולה של שלטון ימני חזק הנלחם באנשי גרילה מבית. מן הסתם, זה היה חלק מהשיקולים מאחורי מינויו בארגנטינה. בעבודתו של שגריר אין מקום לסנטימנטים אישיים. אתה מייצג את השלטון הממנה אותך, דואג לאינטרסים של מדינתך, ומעלים עין מענייניה הפנימיים של המדינה בה אתה משרת, אפלים ככל שיהיו.

"הבעיה היא שמאחורי הדיפלומט שבו יש, עדיין, בנאדם רואה שומע ומרגיש. ככל שהוא הופך מודע לזוועות שלטון הגנרלים קשה לו יותר לעמוד מנגד, ואז מגיע מקרה הילדה בת החמש שנחטפה מבית אביה וזה הופך עבורו לאובססיה בגלל הרקע האישי שלו כאב שכול. את בתו שלו לא הצליח להציל, אז לפחות את הילדה האחרת".

- וזה מספיק?

"זו שאלה מוסרית מהמעלה הראשונה, כי תשובה ברורה אין. ידוע שבתקופת השואה אנשים נאלצו לקבל החלטות קשות מנשוא, לעיתים להקריב חיי מאות כדי להציל אלפים, ראה פרשת ישראל קסטנר. הדילמות במחזה לא התחילו ולא הסתיימו בארגנטינה של סוף שנות ה-70'. גם כיום יש לישראל שגרירויות במדינות שבהן שולטים משטרים אפלים, ולך תדע מה אומרים בחדרי חדרים השגרירים המוצבים כיום בישראל על המדיניות שלנו כלפי הפלסטינים בשטחים. באחת הסצנות במחזה הגנרל הארגנטינאי (רוברטו פולק המצוין, ט.פ) נושא נאום נגד השמאל והסכנה שהוא מהווה לחברה הארגנטינאית, ואני מקווה מאד שהצופים לא יחמיצו את ההקבלות לישראל של ימינו כי בי הן מעוררות פחד גדול.

"בעיניי אריה שלו הוא גיבור טרגי מודרני לכל דבר. כל שנותר לו בחייו הוא האמונה שעשה בזמנו את הדבר הנכון וכאשר אותה ילדה, שהתבגרה ובאה לבקש תשובות, מתכחשת לקרבן שלו לא נותר לו דבר".

"ארגנטינה" יועלה ב-18 בחודש ובין ה-19 ל-22 בחודש, באולם הבית של תיאטרון חיפה