ממוטי זיסר ועד ג'קי בן-זקן

חודש חלף מאז כתבנו כאן על ההשלכות שעשויות להיות לעסקה שבה רוכשים צמד היזמים ג'קי בן-זקן ואברהם נניקשווילי את השליטה בחברת ההחזקות הציבורית ZBI. אם העסקה תושלם, צפויים השניים לשלשל לידי המוכר, צביקה בארינבוים, 126 מיליון שקל, בפרמיה נאה על מחיר השוק.

הסיבה לכך שהשניים מוכנים לשלם מחיר יקר יחסית עבור השליטה ב-ZBI היא קופת מזומנים דשנה של קרוב לחצי מיליארד שקל, עליה חולשת חברה זו (באמצעות החברה-הבת BGI). באמצעותה, מבקשים השניים, על-פי ההערכות, לרכוש תמורת מאות מיליוני שקלים את מניות שותפם בחברה הציבורית מנופים פיננסיים, מרכוס וובר.

אם ללמוד מניסיון העבר, התרענו אז, העסקה המתגבשת - שבה באמצעות כסף קטן יחסית מקבלים הרוכשים שליטה על סכום כסף גדול - אינה בשורה משמחת למחזיקי ניירות ערך של החברה הנרכשת. זאת, להבדיל מהתועלת הרבה שתצמח למעורבים בעסקה: המוכר בארינבוים (שמקבל מחיר גבוה משמעותית ממחיר השוק), וצמד הקונים (שספק אם יכולים היו לממן את רכישת מניותיו של וובר במנופים בדרך אחרת).

ואכן, מחזיקי האג"ח של BGI, מתברר, חוששים מהעלייה הצפויה בפרופיל הסיכון של החברה, עקב הרכישה הצפויה של מניות מנופים על עסקי הנדל"ן וחיפושי הנפט שלה. חשש זה בא לידי ביטוי בקריסה של כ-20% במחיר האג"ח שהנפיקה החברה של בארינבוים (בהיקף של 136 מיליון שקל) שנסחרות כעת בתשואת "זבל" דו-ספרתית.

בשבוע שעבר, באסיפה שכינסו מחזיקי האג"ח, ניסה ג'קי בן-זקן להרגיע את חששות המשקיעים ואף הביע עלבון ביחס לתגובת השוק להעברת השליטה הצפויה לידיו. ייתכן כמובן שהצדק עמו. עם זאת, לא מן הנמנע שלנגד עיניהם של מחזיקי האג"ח עומדת עסקה במתווה דומה, שבוצעה לפני יותר מ-10 שנים וחזרה באחרונה לכותרות הכלכליות.

באותה עסקה רכשה חברת אירופה ישראל של אחד, מוטי זיסר, את השליטה בחברת אלביט הדמיה, שהנכס העיקרי שלה היה קופת מזומנים שבה יש חצי מיליארד דולר. גם אז שולמה פרמיה נאה מעל מחיר המניות בשוק ובתוך זמן קצר, נותבו כספי החברה הנרכשת לרכישת עסקי הנדל"ן והמלונאות של זיסר במזרח אירופה.

לפני כשבועיים חשף "גלובס" תמונה עגומה לפיה מתקשה בנק הפועלים, שהעמיד לזיסר את המימון לרכישת אלביט הדמיה, בסך מיליארד שקל, לגבות את החוב ואף הגדיר אותו כ"בעייתי". זה, סביר להניח, בדיוק הסרט שממנו חוששים מחזיקי האג"ח של בארינבוים.