"עוד" מרגל נתפס במצרים

הדפוס הוא אותו הדפוס: צעיר נאיבי מוצא את עצמו עצור בידי מנגנון הביטחון המצרי, ובתוך זמן קצר הוא מככב במרכזה של פרשיית ריגול. גם הפעם החשדות קלושים - איסוף מידע על התיירות במצרים, ביקור בקהילה היהודית באלכסנדריה, עידוד למעשי אלימות ברחוב המצרי - אבל החותמת "מוסד" מקפיצה את הסיפור לכותרות ראשיות.

גם בקהיר יש מי שמגחכים, אבל מעטים העיתונאים או הפוליטיקאים שיעזו להטיל בהן ספק בפומבי, גם לא בעידן שאחרי מובארק. ההבדל במקרה הנוכחי הוא היותו של העצור אזרח ישראלי-אמריקני, ולא מצרי כבפרשיות רבות בעבר.

מעצרו של אילן גרפל תוכנן ימים או שבועות לפני שבוצע, והוא איננו גחמה של מישהו, אלא מהלך שלקח בחשבון את כל ההשלכות, ובמיוחד את רוגזה של הידידה וושינגטון.

הדפוס אותו דפוס

מי שתפר לגרפל את התיק ידע שאינו מרגל, אבל המבצע נועד מראשיתו ועד סופו לשרת צרכים פנימיים. המטרה אינה למצות את הדין עם גרפל, אלא לזכות בכותרות ולהעביר באמצעותן מסרים לציבור.

מי שמעיין בהדלפות ימצא כי גרפל "מואשם" במעורבות באירועי הדמים של א-תחריר, וכן בפרעות שהתחוללו בין מוסלמים לנוצרים-קופטים לאחר ההפיכה. באחד האירועים האלה נרצחו 15 בני-אדם, רובם נוצרים, בידי בריונים פונדמנטליסטים.

ירידת הביטחון האישי היא אחת הבעיות המדאיגות ביותר במצרים שאחרי ההפיכה. התיק שנתפר לגרפל נועד לרמוז, כי גורמי חוץ עומדים מאחורי אי-הסדר ברחובות. אם הציונים חרשו מזימות, ברור אם כן מדוע קשה לרשויות לדכא את הבריונות.

כמו בעידן מובארק, הפרשה אף נועדה להראות כי גורמי המודיעין עומדים על משמרתם. דעת הקהל המצרית ביקורתית כלפי ישראל, ופעמים רבות עולה דרישה לנתק עמה את היחסים.

מעצרו של גרפל מאפשר לומר לציבור, כי למרות השינויים בשלטון, היחסים עם ישראל אינם חמים, למי שחשב חלילה אחרת. הסיכוי שהמצרים ירצו למצות את הדין עם גרפל קלוש, מאחר שהיחסים עם וושינגטון חשובים להם הרבה יותר. דף המסרים שנכתב עבור פקודת המבצע הזו מוצה עד תומו, ולכן הדעת נותנת שגרפל ימצא את עצמו חופשי ומגורש לארצו. סופן של פרשיות כאלה שהן גוועות בשקט, הרחק מאור הזרקורים.

הכתב הוא הפרשן לענייני ערבים של גלי צה"ל.