ספין-לנד: שטייניץ פתאום נזכר להוריד מחירים

צאו וראו מה מתרחש בעקבות סדרת התחקירים של "גלובס" על מחירי מוצרי המזון המנופחים בישראל - סדרה שעוררה מהומת אלוהים בשוק המזון והוציאה לדרך מרד צרכנים.

כ-ו-ל-ם, יצרני המזון ובעלי הרשתות, בין אם בשתיקה ובין אם בצורה גלויה ומפורשת, מסכימים עם ממצאי התחקירים: מחירי המזון יקרים הן באופן אבסולוטי והן בהשוואה לכוח הקנייה, לעומת מוצרים מקבילים בחו"ל; מוצרי החלב יקרים בישראל עשרות מונים ממוצרי חלב דומים בחו"ל; היצרנים הבינלאומיים חוגגים על גבו של הצרכן הישראלי; יצרניות מזון ישראליות מוכרות בחו"ל את מוצריהן הרבה יותר בזול מאשר בארץ; עליית מחירי המזון אינה פרופורציונלית לעלייה הממוצעת בחומרי הגלם ומנותקת מכל היגיון או מציאות.

ומה עושים עם ההסכמה הזו? כמובן, מתקוטטים. מאשימים. זורקים בוץ. מגלגלים אחריות. הרשתות את יצרני המזון, המחלבות את הרפתנים, הרפתנים את המחלבות, המחלבות את הרשתות וחוזר חלילה. אנחנו מביטים משועשעים במחזה המביך הזה ומבינים שלכל אורך שרשרת המזון הזו כל אחד גוזר את הקופון שלו - על גבו של הצרכן.

הטחת ההאשמות בשוק המזון הייתה רק קדימון לפסטיבל המגוחך מכולם - של הפוליטיקאים, ובראשם שר האוצר. ב-15:46, יום רביעי השבוע, הפציצו יועצי התקשורת של השר את הכתבים הכלכליים במייל: שר האוצר יובל שטייניץ, כבודו, ירום הודו, התריעו היועצים, יציג את עמדתו בנושא הפיקוח על מוצרי המזון בשעה 17:30 בטקס הענקת אות הוקרה על פועלו במרכז האוניברסיטאי אריאל.

וואו!!!

אפשר להניח כי הלוחשים על אוזנו של שטיייניץ דחקו בו להתייחס לעניין. יובל, הם אמרו לו, הנושא הזה לא יורד מהכותרות, המחאה הצרכנית מתגברת, זה הזמן לקטוף את הפירות ולמנף את תדמיתך.

ואכן, אנחנו חיים בעידן של סיפוקים מיידיים, עידן שבו הלוחשים סביב הפוליטיקאים - יועצי תקשורת ומיתוג - חייבים לצחצח את המוניטין של הבוס ולארגן לו כותרות וכתבות מחמיאות בכלי התקשורת.

זה עידן שבו המציאות שמסתתרת מאחורי הכותרות לא חשובה, אלא מראית-העין הכביכול נוצצת. עידן שבו כותרות הן תחליף להחלטות קשות ולכושר ביצוע. עידן שבו השטחי והרדוד מחליפים עבודה עמוקה, סיזיפית ויומיומית בשביל הצרכנים; עידן שבו התהילה האישית וההופעות המסוגננות והרהוטות בתקשורת מנסים להסתיר את חוסר המשילות, גרירת רגליים, קרבות אגו ילדותיים וחוסר אונים בקבלת החלטות.

יועצי התקשורת והתדמית של יובל יכולים להיות מרוצים השבוע. למחרת הופעתו ה"דרמטית" באריאל, הם הצליחו לקבל כותרות חיוביות במדורים הכלכליים על פועלו של יובל למען הצרכנים: מתברר ששר המסים העקיפים של מדינת ישראל ואחד משרי האוצר הגרועים ביותר עבור הצרכנים, החליט "לשקול" יבוא של מוצרי חלב כדי לשבור את המונופול של תנובה, שטראוס וטרה.

שר האוצר, שבתקופת כהונתו הגיעו המסים העקיפים לשיא, שבתקופתו מתנהלת חגיגת עליות מחירים פרועה ולא הגיונית, שבמשמרת שלו התייקר סל המזון של משק-בית ממוצע באלפי שקלים מדי שנה - השר החליט שוב להשתמש במילות הקסם "מונופולים" ו"קרטלים" ולהתהדר בנוצות לא לו, בשבירתם כביכול של המונופולים והקרטלים למען הצרכנים.

איש, כמובן, לא התעניין בפרטים. איך גורמים ליבוא זול של מוצרי חלב (בפועל קיים איסור על ייבוא שלא מתוצרת מקומית ובאחריות משרד התמ"ת ומשרד החקלאות), מה שיעור המכסים עד עתה על מוצרי חלב, למה שיעורי המכסים (באחריות האוצר) הם כה גבוהים עד שחיסלו כל אפשרות לייבוא כזה, ולמה האוצר נזכר רק בעקבות המחאה הציבורית באפשרות הטריוויאלית הזאת.

מה, הוא לא הבחין במתרחש בשוק המזון, הוא לא חש שעליות המחירים אינם בבואה של שוק חופשי, אלא שוק חזירי? נאיבים שכמותנו, כמובן שמומחי האוצר לא שמו לב: הם הרי עסוקים באובססיביות בקופונים לסטייקים של עובדי נמל אשדוד, לא במחירי הקוטג', הביצים, הגבינה הצהובה ושמן הזית במרכולים שעלו בעשרות אחוזים.

מוטב שיובל ויועציו לא ישתמשו גם בטיעון הפאתטי של "הריכוזיות" כאשם בעליות המחירים. שוק החלב ריכוזי כבר עשרות שנים, תנובה ושטראוס שולטות בו ביד רמה - זה לא סיפור חדש שצץ לפני שנה ושנתיים שניתן להאשימו בעליות המחירים האחרונות.

האשם הבלעדי בעליית מוצרי החלב הוא משרד האוצר לדורותיו: הוא זה שדחף להוציא כמה שיותר מוצרי חלב מפיקוח בשם הדת וספרי הקודש של "השוק החופשי", מתוך מחשבה שהסרת חסמים והסרת פיקוח תעורר תחרות בשוק ותיטיב עם הצרכנים, כי "פיקוח" ו"התערבות במחירים" בשביל האוצר כמוה כבגידה בספרי הלימוד שלהם.

האורתודוקסיה הכלכלית סיגלה לעצמה והטיפה במשך שנים ארוכות לעקרונות השוק החופשי והתייחסה בביטול ובזלזול לאלה שמתחו ביקורת על העדפותיה. המחשבה הייתה על כמה שיותר רפורמות "מלמעלה", בהנחה שהן יחלחלו "למטה".

כלומר, האוצר מינה עצמו לאמרגן של מגרש משחקים כביכול תחרותי, בהנחה שהשחקנים על המגרש החדש יתחרו ביניהם לחיים ולמוות ויעניקו שירותים יותר טובים ומחירים יותר זולים לצרכנים.

במגרש הזה אין טעם בפיקוח מחירים, אין צורך בחברות ממשלתיות כבדות ולא יעילות (להפריט-להפריט-להפריט), ויש צורך לחסל כל התארגנות של עובדים, לדכא זכויות עובדים ולשחוק את השכר הריאלי, כי הם המכשול העיקרי העומד בפני ביצוע רפורמות, בפני התייעלות ובפני מחירים נמוכים יותר לצרכנים.

בפועל התברר כי מגרש המשחקים החדש שארגן משרד האוצר בשווקים השונים, משוק החלב ועד שוק הפנסיה (ועדת בכר), פעל נגד הצרכנים וגרם התייקרות פרועה בשירותים. דמי הניהול קפצו פי שניים, מחירי מוצרי החלב קפצו בעשרות אחוזים.

התברר כי האוצר הפך את השוק החופשי למגרש משחקים מפנק עבור החזקים, העשירים והתאגידים הגדולים, מגרש שבו הצרכנים והחלשים הפכו למפסידים הגדולים. הוא לא יכול לבוא בטענות לשחקנים שניצלו את החופש שהוא בעצמו העניק להם.

לחזור לפיקוח

זה לא אומר שהשוק החופשי הוא שיטה מגונה ורעה שצריך לבשר על קצה. היא עדיין, במגבלותיה הרבות ובהשלכותיה המכוערות, השיטה הכלכלית המוצלחת ביותר. אבל גם שווקים חופשיים צריכים וחייבים ממשל מכוון או יד מכוונת כלשהי, במיוחד במשק קטן כמו ישראל שבו יש מספר שחקנים מצומצם בשווקים מרכזיים.

הבחירה הפוליטית היסודית העומדת בפני הממשלה הנוכחית בישראל היא להקשיב לזעקה הצרכנית האחרונה, להפסיק לבטלה כמן גחמה אינטרנטית או אינטרסנטית ולהיענות לקריאות לביצוע רפורמות אמיתיות (רפורמה במסים עקיפים ותמיכה רחבה הרבה יותר בשכבות החלשות).

כמה מילים של יובל בכנס באריאל שקפצו לכותרות הראשיות לא יכניסו באמת תחרות לשוק החלב, בוודאי שלא בחודשים הקרובים, אם בכלל, ולא ישברו את השליטה של תנובה ושטראוס.

הכנסת שורה של מוצרי חלב חזרה לפיקוח היא הפתרון המתבקש, המיידי והנכון להשתוללות המחירים. קוטג' הוא רק סימבול למאבק, אבל גם מחירי הגבינה הצהובה, היוגורוטים, השוקו והמעדנים הרקיעו שחקים וזקוקים לפיקוח.

יובל וחבריו באוצר צריכים להיכנס למגרש המשחקים שהם ארגנו ושהם אחראים להשלכותיו היקרות, ולהורות על הפסקת המשחק הפרוע על גבי הצרכנים. זה אמנם קשה להודות בטעות, אפילו קשה עוד יותר לבגוד בכל העקרונות הכלכליים שהם חונכו עליהם, אבל זו לפחות בגידה שתשרת את הצרכנים הרבה יותר מכל כותרת הירואית על מלחמה בקרטלים.