חלום הקוטג'

אז לא יהיה לנו קוטג'. רק העשירים שיכולים להרשות לעצמם יגורו בקוטג', ויאכלו קוטג', ובא לציון גואל.

רק שבפועל, ואולי זה מה שמדאיג את בוני או יצרני הקוטג'ים, העשירים כבר מזמן עברו לדירות פנטהאוז או לאחוזות ענק במושבים. הם גם עברו לאכול גבינות יקרות וממותגות, שמגיעות אליהם ישירות מחו"ל או ממחלבות הבוטיק. ואולי זה גם מה שהפך פתאום את הקוטג' - הנדל"ני והקולינרי - למשהו שנופל בין הכיסאות ולכן עלול להשאר בלי קונים.

וכל זה קורה בזמן שהבעיה העיקרית היא כמובן עם הדירות הרגילות ועם הגבינות הרגילות. הקוטג'ים הם ה"עוגות" של מארי אנטואנט, בזמן שהדירות והגבינות הפשוטות הן הלחם שבמחסור.

בישראל 2011 ניתן להסתפק בכך שהתחרות - ולפחות בנדל"ן ודאי שיש תחרות - היא זו שתטפל בקוטג'ים ותתאים בהדרגה את כוח הקנייה למחירים.

והממשלה? היא צריכה קודם לטפל בדירות ובגבינות הלבנות. אלה שאין לנו אפילו פריוולגיה לארגן עצומה בפייסבוק שקוראת שלא לקנות אותם יותר. ואיפה נגור? ומה נאכל? ומי ערב לכך שבעוד חודש הם לא יהיו רק יותר יקרים מהיום?

אבל 'הגבינה עם הבית' מעולה כסמל. גם הקוטג' כקורת-גג תמיד היה בחירה ראשונה כשאמרו לנו בגן לצייר בית. אבל אסור שהם יהפכו לחזות הכול. אם הממשלה באמת רוצה לייצר פתרוונות הוגנים ורחבים, שתתחיל בגבינות (ובדירות) הפשוטות.