מה יש לי נגד "הארץ"

אני מרגיש צורך לתת תשובה לאלה מקוראיי התמהים מה יש לי נגד עיתון "הארץ". יש המייחסים זאת למניעים אישיים. בהחלט יש בזה משהו.

"הארץ" היה העיתון שבו התחלתי את הקריירה העיתונאית שלי, שנמשכה שם כ-18 שנה. מילאתי ב"הארץ" את התפקידים הבכירים ביותר, בין השאר כתב ופרשן מדיני ופרלמנטרי. ב-5 השנים האחרונות הייתי העורך האחראי של העיתון. היה לי נורא טוב בעיתון "הארץ".

כואב, לא מופתע

לכן, כשאני רואה איך "הארץ" מידרדר, מבחינה מקצועית ומוסרית, זה כואב לי. אם כי אני לא יכול לומר שאני מופתע.

כל שנותיי ב"הארץ" עבדתי תחת גרשום שוקן, הבעלים והעורך הראשי, האדם שעיצב את זהות העיתון. שוקן האב קיבל אותי לעיתון, והוא זה שמינה אותי לעורך האחראי.

כאשר הוא הודיע לי שהוא מעביר את העיתון לאחריות בנו עמוס (מטעמי גיל ובריאות), הודעתי לו מיד שאני מבקש לעזוב את העיתון. הוא ניסה להפציר בי, אולם הסברתי שלא אוכל לעבוד עם עמוס, שכן התקשיתי לקבל את אופיו, דרכיו, פועלו, דעותיו ואת סביבת העבודה שלו.

יותר גרוע מחששותיי

כבר מזמן נוכחתי לדעת כי מה שקורה בפועל יותר גרוע מחששותיי. אבל זה הומחש עוד יותר כאשר עמוס בחר כשותפים באנשים שאני לא הייתי יכול לעבוד עבורם - חברה גרמנית בעלת עבר נאצי והאוליגרך השנוי במחלוקת ליאוניד נבזלין.

ראיתי איך "הארץ" מקפיד להשתמש בתוארו של נבזלין כיו"ר בית התפוצות; כאשר ב"הארץ" עצמו נכתב קודם בביקורתיות כי נבזלין רכש את התואר בעזרת כספי תרומות. סוג זה של צביעות הפך לאחד המאפיינים של "הארץ".

משתמשים בשליט לניגוח נתניהו

הבוקר (א') לא הייתה לי כל כוונה לכתוב על "הארץ" - עד שראיתי את הכותרת הראשית: "מצרים: התעקשותה של ישראל תוביל להיעלמות שליט". והנה, בידיעה עצמה, עמוק בתוכה, למעשה בסופה, נאמר כך: "מקורות בלשכת הקנצלרית הגרמנית אמרו שלשום לסוכנות הידיעות רויטרס כי לצדדים הוגשה טיוטת עסקה לשחרור אלף אסירים, וכי הזרוע הצבאית (של החמאס) היא שמעכבת את העסקה". כלומר: מצרים אומרת שישראל מעכבת, ראש ממשלת גרמניה אומרת שהחמאס מעכב.

בהתאם לכללי העיתונות המקצועית וההוגנת הכותרת הייתה צריכה להיות: "גרמניה: התעקשות החמאס תוביל להיעלמות שליט". אבל "הארץ" בוחר להעדיף בכותרת את גירסת מצרים, בת-בריתו של החמאס; על פני גרמניה הנייטרלית והמתווכת בפרשה. והכותרת, כידוע, היא שנותנת את הטון (במיוחד הכותרת הראשית). קוראים רבים בכלל לא קוראים את הידיעה עצמה, בטח לא מתעמקים בה.

ענין גלעד שליט רציני מכדי לשמש כלי לניגוח הממשלה והעומד בראשה. זו פרשה שהציבור הישראלי מאד מעורב בה רגשית, ולכן הוא זכאי לקבל דיווחים אמינים. כותרת כזאת היא כבר לא עניין של שמאלנות, שעקרונותיה לגיטימיים ונחוצים - אלא של שמאלנות סלקטיבית, אטומה, מסיתה ומלאת שנאה עצמית.

כן, זה גם אישי

אז כן, הדברים האלה מרגיזים אותי. גם כשזה קורה באמצעי תקשורת אחרים. אבל מ"הארץ" אני מצפה ליותר מאשר מעיתונים אחרים, כי אני זוכר אותו בזמנים טובים יותר. וזה אכן כואב לי - באופן מאד אישי.