אנחנו יודעים. בשבוע שעבר, להבדיל משבועות אחרים, לא עמדתם בקצב האקזיטים של החברות הישראליות שנסחרות בשוק ההון האמריקני.
נס טכנולוגיות פתחה את השבוע בהודעתה על מכירתה לקרן ההון סיכון של סיטי תמורת 307 מיליון דולר במזומן. פאנדטק הונחה - מיוזמתה או שלא - על המדף, ועלולה לעבור למתחרה תמורת סכום דומה. צורן ומנייתה החבוטה התפשרה על פחות, ותעשה את דרכה לזרועות CSR האנגלית תמורת 484 מיליון דולר, ואילו MediaMind הפתיעה את רובנו כשהודיעה אור ליום חמישי כי תימכר לחברה אמריקנית יחסית אלמונית תמורת 517 מיליון דולר. בכך הפכה האחרונה לאקזיט של השנה הנוכחית (אם נתעלם ממכירת נטפים, שלא הייתה ציבורית), ונכון לרגע זה כמובן - כי לפי קצב האקזיטים הנוכחי, אי אפשר לדעת מה יביא עימו המחר.
מצבים כאלו תמיד דוחפים אותנו לחפש איזשהו מכנה משותף - לאתר היגיון בכך שבתוך משהו כמו שבוע 3 חברות ישראליות ציבוריות שהונפקו בארה"ב, נמכרות תמורת 1.3 מיליארד דולר או 4.3 מיליארד שקל (לא כולל מכירת Answers.com תמורת 127 מיליון דולר בתחילת השנה), וזאת בזמן ששוקי ההון רועדים, ומשבר החוב של יוון מאיים כמעט על כל דבר שזז.
אז לא משנה כמה נחפור ונחפש, אין ממש מכנה משותף כזה. כל חברה נמכרת משיקוליה שלה, ועובדת האקזיטים הרצופים היא כנראה מקרית בלבד. ובכל זאת, יש קו דק נסתר, שמחבר בין כל האקזיטים של השנה הנוכחית (שעדיין לא אמרה את מילתה האחרונה, כמובן) - ערימות המזומנים הגבוהות שיש לחברות הרוכשות, ואמונתן כי המשבר הכלכלי שהיה לא יחזור על עצמו, לפחות לא באותה עוצמה.
מבדיקת "גלובס" עולה כי השנה נמכרות יותר חברות ישראליות ציבוריות מאשר ב-3 השנים הקודמות - השנים שאחרי משבר האשראי. בניתוח שלנו התעלמנו ממכירת סטארט אפים, משום שיש הבדלים גדולים למדי בין סטארט אפ שלא הונפק וחי כחברה ציבורית, לבין חברה שכבר עברה מספר שלבים כציבורית.
מתחילת השנה נמכרו 4 חברות ישראליות ציבוריות תמורת 1.4 מיליארד דולר - פי שלושה עד 4 מכמות האקזיטים של 2008 עד 2010. ב-3 השנים שקדמו למשבר - 2005 עד 2007 - מספר החברות שנמכרו היה דומה לזה של השנה הנוכחית, אך השווי הכולל של המכירות היה גבוה בהרבה.
2007 הייתה השנה שבה נמכרה אי.סי.איי תמורת 1.2 מיליארד דולר; תרו נמכרה לסאן ההודית תמורת כחצי מיליארד דולר (למרות שהמכירה בפועל התעכבה מספר שנים); סייפן נמכרה לספנשן תמורת 368 מיליון דולר, ונור מקרופרינטרס נמכרה לענק האמריקני HP תמורת 118 מיליון דולר.
2006 הייתה השנה שבה HP רכשה את מרקורי תמורת 4.5 מיליארד דולר; Msystems נמכרה לסנדיסק תמורת 1.6 מיליארד דולר; וריפון שילמה 793 מיליון דולר עבור ליפמן, ופאואר דיזיין עברה לידי מיקרוסמי תמורת 245 מיליון דולר.
אקזיטים כאלו, בשווי של מיליארדי דולרים, הם זן נכחד בגזרה הישראלית בוול סטריט. אין עוד הרבה חברות ישראליות ציבוריות ששוות מיליארדי דולרים, ועל אחת כמה וכמה - חברות שמגיעות לשווי כזה ומוכנות לוותר על עצמאותן במקום לבלוע אחרות ולהפוך ל"טבע" של תחומן.
כך, 2011 הופכת לסוג של שנת שיא במכירת חברות ישראליות ציבוריות, וזאת כשלפנינו שישה ירחים עד שתגיע לסופה.
CSR האנגלית רוכשת את צורן
484 מיליון דולר במזומן ובמניות, (במקום 679 מיליון ד' רק במניות)
שיעור הפרמיה ותגובת שוק ההון:
לפני 4 חודשים, כשצורן, המפתחת שבבים עבור מכשירי אלקטרוניקה צרכנית והדמיה דיגיטלית, הודיעה על רכישתה בידי CSR, הפרמיה שננקבה בעסקת הרכישה הייתה 40%. בעלי המניות של CSR הביעו מיד את חוסר שביעות-רצונם מהמיזוג עם החברה הישראלית, ושוק ההון אמר את דברו. שתי המניות, שגורלן נקשר האחת בשנייה מרגע ההודעה, החלו להידרדר, עד שהדיסקאונט המקסימלי על מחיר העסקה עמד על 29%. CSR לא נותרה אדישה לתגובת שוק ההון, ובסוף השבוע האחרון התאימה את מחיר העסקה למחיר בשוק ההון, 9.19 דולר - מעט נמוך מהמחיר של מניית צורן בשוק לפני 4 חודשים. במילים אחרות, בלי פרמיה, ובמילים קצת פחות עדינות - צורן לא שווה יותר ממה שהשוק חושב שהיא שווה.
הסיבה למכירה:
CSR וצורן הן שתי חברות שאיבדו את דרכן, וכשלו בהליכה עצמאית. מתוך חשש - מוצדק כנראה - כי יחדלו להתקיים, הן נתלות האחת בצוואר השנייה, כאילו המיזוג ביניהן הוא הסיכוי האחרון שלהן. זו הסיבה שבגינה מתעקשת CSR לרכוש חברה שלא השכילה להרוויח אפילו דולר אחד במהלך העשור האחרון, וזו גם הסיבה העיקרית לכך שצורן הסכימה לקיצוץ במחיר העסקה. בהסכמה של צורן היא למעשה מודה, ששוק ההון תמחר אותה נכון לפני 4 חודשים.
ועוד משהו:
CSR שינתה את תנאי העסקה, ועכשיו כל בעל מניות בצורן יקבל 6.26 דולר במזומן ועוד 0.589 מניית CSR, במקום 1.85 מניית CSR. אין ספק שהגידול במרכיב המזומן בעסקה (במקור מרכיב המזומן היה בצורת Buy Back והיווה 35% מסך העסקה, ואילו כעת הוא 68%) דחף את צורן לזרועות CSR, אך תנאים אלו לא משנים את העובדה כי צורן נמכרת ללא פרמיה.
קרן ההון סיכון של סיטי רוכשת את נס טכנולוגיות
307 מיליון דולר במזומן
שיעור הפרמיה ותגובת שוק ההון:
נס טכנולוגיות, המעניקה שירותי IT, נמכרת לקרן ההון של סיטי לפי פרמיה צנועה ביותר של 17% - שרק ממחישה את הפוטנציאל הנמוך (לפחות כרגע) שטמון בעתיד החברה. שוק ההון עדיין לא ממהר לשקף את מחיר העסקה במחיר המניה (7.75 דולר לעומת 7.6 דולר בשוק), וייתכן שלתביעות הייצוגיות הרבות שהוגשו נגד דירקטוריון נס אחרי הודעת הרכישה, יש השפעה על כך.
הסיבה למכירה:
נס הונחה על המדף לפני זמן רב, וקרן ההון סיכון של סיטי (שנמנתה כבר לפני הרכישה על בעלי המניות בחברה) לא הייתה היחידה שהביעה בה עניין.
הסיפור של נס טכנולוגיות הוא סיפורה של חברה שרצתה להיות גדולה כמעט בכל מחיר, אך לבסוף נאלצה לשלם מחיר כבד על התרחבותה הבלתי פוסקת, בין היתר, דרך מדיניות רכישות אגרסיבית. יותר מזה. העובדה שהרוכשת הסופית והרוכשות הפוטנציאליות האחרות שהביעו עניין בחברה (קרן הפרייבט אקוויטי וקטור כדוגמה - זו שרכשה את אלדין), הן גופים פיננסיים שכל מטרתם היא השאת התשואה לבעלי מניותיהם, מלמדת כי נס זקוקה לתהליך התייעלות אגרסיבי לפני שתתחיל להציף ערך למי שרכש אותה.
ועוד משהו:
תנאי רכישת נס טכנולוגיות, כך מתברר, לא מוצאים חן בעיני חלק ניכר מציבור משקיעיה.
נכון לרגע זה הוגשו נגד דירקטוריון החברה למעלה מעשר תביעות ייצוגיות, וטענתן היא אחת: נס שווה יותר ממה שקרן ההון סיכון של סיטי חושבת. כמעט מדי יום מתווספת לרשימה תביעה ייצוגית נוספת, ולא מעט עו"ד בארה"ב עסוקים מבוקר ועד ערב בניסיון לשנות את תנאי העסקה. עדיין מוקדם לשפוט כיצד ישפיעו תביעות אלו על תהליך המכירה, אם בכלל, אך ספק רב אם הן יבטלו אותה.
אי.די.בי מנהלת מו"מ למכירת החזקותיה בפאנדטק
310 מיליון דולר (שווי שוק נוכחי)
שיעור הפרמיה ותגובת שוק ההון:
לפי הערכות שפורסמו בראשונה ב"גלובס", אי.די.בי שוקלת למכור את החזקותיה בפאנדטק (59%) לפי פרמיה של עד 18%. זו פרמיה צנועה יחסית, אך מניית פאנדטק עלתה במהלך השנה האחרונה בשיעור של 44% (בניכוי העלייה שאחרי ההערכות בדבר המו"מ). החברה נסחרת כרגע לפי מכפיל רווח חזוי של 19 - מכובד עבור חברה דוגמתה.
הסיבה למכירה:
נכון לרגע זה לא ממש ברור מי יזם את מכירת גרעין השליטה בחברה - קבוצת אי.די.בי עצמה או רוכש פוטנציאלי. נדירים המקרים שבהם נמכר רק גרעין שליטה בחברה הנסחרת בארה"ב, ולא כל החברה, ולכן נראה כי אי.די.בי היא זו שמיקמה את החזקתה על המדף, ולא פסלה על הסף את האפשרות למכור את החברה כולה. פאנדטק, המספקת פתרונות סליקה ועיבוד תשלומים אוטומטיים מאובטחים ובזמן אמת, עובדת יפה, ויכולה להמשיך לצעוד לבד מספר שנים נוספות. נוכחות של בעל מניות אסטרטגי (להבדיל מפיננסי דוגמת אי.די.בי) לא תזיק, אך חסרונו לא ימוטט את החברה כמו במקרה של צורן או נס.
ועוד משהו (1):
ההיסטוריה לימדה אותנו שכשנודע על מו"מ למכירת חברה, כבר בשלב שהמגעים הם מאוד התחלתיים, בדרך כלל בסופו של דבר אין עסקה ולא חצי עסקה. אין זו הפעם הראשונה שבה צצות הערכות כי פאנדטק עומדת למכירה, וייתכן שזו לא הפעם האחרונה.
ועוד משהו (2):
מכירת החזקותיה בפאנדטק תמשיך להקטין את החשיפה של קבוצת אי.די.בי לחברות הטכנולוגיה הישראליות שנסחרות בארה"ב.
באחרונה מימשה הקבוצה חלק ניכר ממניותיה בנובה, ומלבד שתיים אלו יש לקבוצה החזקה בגיוון אימג'ינג.
DG האמריקנית רוכשת את MediaMind
517 מיליון דולר במזומן
שיעור הפרמיה ותגובת שוק ההון:
MediaMind נמכרת לחברת DG לפי מחיר של 22 דולר למניה - פרמיה של 38%, אך פרמיה של 26% על מחיר השיא שאליו נסקה המניה לפני הודעת הרכישה (17.48 דולר רק לפני 3 שבועות). שוק ההון כבר דחף את המניה למחיר העסקה, וזה אומר שהוא מאמין שהעסקה תצא לפועל, ושהחברה אולי שווה יותר מתג המחיר שמצמידה לה DG.
הסיבה למכירה:
MediaMind, המפתחת פתרונות תוכנה לניהול קמפיינים פרסומיים דיגיטליים, הרגה שתי ציפורים במכה. לא זאת בלבד שהונפקה בנאסד"ק, עשרה חודשים לאחר מכן - היא נמכרת. בזמן שחברות אחרות מתלבטות בין שתי האפשרויות, ולעיתים לא מצליחות להפוך אף אחת מהן למציאות, MediaMind סימנה "וי" על שתיהן. זו גם כנראה הסיבה שבגינה החברה נמכרת מוקדם מדי. MediaMind פועלת בתחום שצומח בלי הפסקה (פרסום באינטרנט), ויש לה הפוטנציאל להפוך לגדולה יותר, אך נראה שלבעלי מניותיה אין ממש סבלנות לחכות שזה יקרה, והם מעדיפים מזומן בחשבון העו"ש על פני חלומות ברי השגה.
ועוד משהו (1):
כמו בנס, יש משקיעים בחברה שחושבים שהיא שווה יותר. עד כה הוגשו נגד דירקטוריון MediaMind למעלה מחמש תביעות ייצוגיות, בטענה כי זה מיהר למכרה ל-DG לפני שבדק אופציות אחרות. בניגוד למקרה של נס, לטענותיהם של התובעים כאן יש בסיס איתן בהרבה, ויהיה מעניין לראות האם האסיפה הכללית של MediaMind, שתתכנס לאשר את המכירה, תיקח אותן בחשבון.
ועוד משהו (2):
שווי הרכישה עומד על 517 מיליון דולר, וזה כולל את האופציות של עובדי החברה שנמצאות עמוק "בתוך הכסף"- מצב די חריג. לפי בדיקת "גלובס", כל האופציות של עובדי MediaMind מצויות "בתוך הכסף" ומגלמות הטבה - לפי העסקה- של 94 מיליון דולר.
כתבות
ני"ע
