הטוקבק של א': כך שכנעתי קונים בסופר לא לקחת קוטג'

אחרי שהעלו את הטוקבק שלי ביום חמישי האחרון באתר "גלובס", הבנתי שאין דרך חזרה. אמנם התחייבתי שב-1 ביולי אני קם מהכורסה, אבל קצב ההתפתחויות לא הותיר לי ברירה. כבר באותו ערב, ב-20:30, הגעתי הישר מהעבודה (ויסלחו לו ארבעת ילדיי - אבל לזה נגיע בהמשך) לסניף שופרסל ביד בגנדן נתניה והתייצבתי לשליחות.

הממזרים בסניף שמו שלושה מקררים מרוחקים זה מזה, אך למרות זאת הצלחתי לתפקד. פניתי לכל מי שנעמד ליד המקררים והסברתי למה חשוב שלא יקנו גבינה לבנה וקוטג'. התגובות היו מדהימות: אנשים ניגשו ולחצו לי את היד.

להגיד שלא קנו יהיה שקר, אבל המון אנשים הזדהו וויתרו. לאנשים שכבר שמו קוטג' בעגלה עמדתי והסברתי כמה זה פוגע בנו - ומרביתם החזירו את הקוטג' למקרר.

אחרי שעה בסניף הגיע סגן מנהל הסניף ורצה לפנות אותי בכוח. הסברתי לו שברגע שיעשה זאת הוא יקבל כותרות שליליות בתקשורת ולא יקנו יותר בשופרסל. אז הוא עשה כמה טלפונים - והקב"ט הגיע. זה התחיל במסכת שכנועים, ועבר לאיומים שיזמין לי משטרה.

תוך כדי הוויכוח אתי, החלו אנשים להתגודד סביבנו. היה מדהים: אנשים כמעט חיבקו אותי. כשהקב"ט קלט את האהדה אליי הוא ירד מהרעיון להזמין לי משטרה ופשוט נעמד לידי בניסיון להשגיח עליי. לא עזר לו.

ב-23:30 עזבתי את הסניף בתחושת סיפוק.

ביום שישי, לצערי, לא יכולתי להקדיש שלוש שעות לחרם הקוטג' (ארבעה ילדים...), אבל הצלחתי לחטוף חצי שעה במרכולית במושב בו אני מתגורר. אף קוטג' לא נלקח מהמקרר.

במהלך השבת הסברתי לילדים שלי (גילאי 7, 5, 3 ושנה) למה אין להם קוטג' וגבינה לבנה. הסברתי להם שכל ההורים במדינה החליטו שלא קונים יותר את המוצרים הללו כי הם נורא נורא יקרים, ויש הרבה הורים שלא יכולים להרשות לעצמם לקנות קוטג' לילדים, ושאנחנו פשוט עוזרים להם בזה שאנחנו דואגים שהמחיר של הקוטג' והגבינה הלבנה יירדו. אני מטורף על הילדים שלי, הם התייצבו פה-אחד (רעב...) למאבק ועודדו אותי.

במוצאי שבת קמתי שוב מהכורסא. נסעתי לסניף מגה בא.ת. נתניה, אך גיליתי שאינו עובד במוצאי שבת. גם סניף מגה בול נוסף באיזור היה סגור. נסעתי לשופרסל דיל אקסטרה במתחם פולג נתניה (סלח לי מר נוחי שאני מבקר פעמיים ברציפות אצלך, אין לי שום אישי נגדך).

חברים, אני פשוט גאה בכם: במשך שעתיים בהם "ביליתי" בסניף, נרכשו שישה גביעי קוטג' בלבד, למרות שלטי הענק שהכריזו על מבצעי 1+1.

הגברת הראשונה שקנתה העמיסה 4 גביעים ולא שעתה להסבריי. השנייה הגיעה ושמה בעגלה ארבעה גביעים. לקח לי שתי דקות (וזה המון זמן...) להסביר לה למה חשוב לא לקנות. הגברת ענתה שיש לה ילדים קטנים שמאוד אוהבים קוטג'. סיפרתי לה על הילדים שלי והראיתי לה בסלולרי שלי את התמונות שלהם. זה עבד. היא החזירה שני גביעים למקרר.

למרות תחושת ההחמצה הקלה שלי, את הערב עשתה לי ילדה בת 12 שמנעה מאמא שלה לקנות גבינה וקוטג'. חברים, אתם ענקיים. זה עובד: שתי נשים בלבד הזיזו את הקוטג' שלי.

אני מבטיח לשוב ולעדכן אחרי השליחות הבאה, עוד היום (א').