השופט אשר גרוניס בדרך לנשיאות

1. לשופט אשר גרוניס יש בכל זאת תקווה. לפני שבועות אחדים נכתב כאן כי לפי חוק הקדנציות יימנע מגרוניס מלכהן כנשיא בית המשפט העליון לאחר פרישתה של הנשיאה הנוכחית, דורית ביניש, בפברואר 2012. זאת, מהטעם שהחוק מחייב אופק כהונה של 3 שנים לפחות, כדי להתמנות כנשיא או כסגן נשיא בכל ערכאות השיפוט, ולגרוניס ייוותר אופק כהונה של שנתיים בלבד.

הדרך היחידה, נכתב כאן, לאפשר לגרוניס לכהן בכל זאת כנשיא, תהיה לשנות את החוק, מאחר שביניש אינה מתכוונת להקדים את פרישתה כדי לאפשר לגרוניס אופק כהונה של 3 שנים.

והנה, מהלך החקיקה הנדרש קורם עוד וגידים. אתמול (א') אישרה ועדת השרים לענייני חקיקה את תמיכת הממשלה בהצעת החוק של ח"כ יעקב כ"ץ (האיחוד הלאומי), הבאה לתקן את הסעיף הרלוונטי בחוק בתי המשפט, ולאפשר לשופט להתמנות לנשיא של בית משפט, גם אם אופק הכהונה שלו הוא שנתיים בלבד.

הנקודה המעניינת בסיפור הזה היא התנגדותו של שר המשפטים, יעקב נאמן, למהלך החקיקה הזה. הצעת החוק אושרה בוועדת השרים לחקיקה, למרות התנגדות יו"ר הוועדה. מה יש לנאמן להתנגד? שהרי הצעת החוק, אם תאושר במהלך מזורז, עתידה לאפשר לשופט גרוניס להתמנות לנשיא העליון. גרוניס הוא השופט השמרן ביותר בעליון, ובשל כך הוא נתמך - מהסיבות הלא נכונות כמובן - על-ידי הימין הפוליטי.

גרוניס, יש לומר, הוא שופט מעולה, מהמקצוענים והיסודיים בעליון. אם ניתן לומר עליו שהוא חסיד של שר המשפטים הקודם, דניאל פרידמן - הרי שהוא חסיד של פרידמן האקדמאי, לא של פרידמן הפוליטיקאי. מינויו המיועד לנשיא הוא בשורה חיובית.

סעיף אופק הכהונה בחוק הקדנציות נחקק על-ידי פרידמן. אלא שאותו חוק שחוקק פרידמן, במתכונתו דהיום, מונע מגרוניס, נציג הגישה הפרידמניסטית בעליון, מלהתמנות לנשיא.

כעת בא הימין הפוליטי לתקן את הטעות ההיסטורית הזו, על חשבונה של השופטת מרים נאור. אם לא יתוקן החוק, הייתה נאור מתמנה לנשיאה בפברואר 2012. כעת תצטרך נאור להמתין עד לאחר פרישתו של גרוניס לגמלאות, בינואר 2015.

נקודת אור בכל זאת יש בכל המהלך: עצם היוזמה לתיקון החוק והמהלך לאפשר לגרוניס להתמנות לנשיא מלמדים כי שיטת הסניוריטי, גם אם אינה מעוגנת בשום חוק, מהווה מסורת חוקתית מבוססת עד כדי כך, שטרם קם מי שיעז לסטות ממנה. גם בכך אפשר להתנחם.

2. לפני כשבועיים פנה היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, לראש הממשלה, בנימין נתניהו, ופירט את ה"קשיים המשפטיים" שבהצעת החוק להעדפת יוצאי צבא ושירות לאומי בקבלת לעבודה בשירות המדינה.

וינשטיין תיאר במכתבו את ההיבטים השונים של חוסר מידתיות בהצעת החוק, אך לא הסתפק בכך. הוא ממשיך וקובל בפני ראש הממשלה על כך שלמרות שוועדת השרים לחקיקה, שהיא הגוף המוסמך מטעם הממשלה לקבוע את עמדת הקואליציה ביחס להצעות חוק פרטיות, דחתה את הצעת החוק, ממשיכים חברי קואליציה לתמוך בהצעה במסגרת הצבעותיהם בכנסת.

החלטת ועדת השרים לחקיקה ביחס להצעת החוק התקבלה ביולי 2010, ושבה ואושררה לפני כשבועיים, בהבהרה מטעם השר נאמן בתשובה לשאלת שר התמ"ת. למרות זאת, הצעת החוק אושרה במליאה בקריאה טרומית, ובנוסף אושרה בוועדת החוקה לקראת קריאה ראשונה.

אם זה לא המקרה שבו יסרב היועץ להגן על עמדת הממשלה או המחוקק, היה ותוגש עתירה לבג"ץ בעניין זה, לפני או אחרי השלמת חקיקתו של החוק, כנראה שכבר לא יצוץ מקרה שכזה.