אשמות ב-1000%

בתעלת הביוב הקרויה ישראל הצרכנית מפכה לו זה זמן מה זרם קלוש אך נאצל ומשפיע - לפחות בעיני עצמו - של בעלי הון, נושאי משרות בכירות ומעצבי דעה שמתבוננים במהומה הנוכחית, מצדיקים את הזעם הציבורי אך בטוחים שהוא מופנה אל המטרות הלא נכונות.

לפי ראשי הזרם, בבסיס הכלכלה הישראלית עומד משחק תפקידים: על המגזר הפרטי מוטל למקסם רווחים ולייצר ערך, בעוד שתפקידו של הרגולטור למצוא איזונים ולדאוג לאינטרס הצרכני. יתרה מזאת: הרגולטור אף אמור גם להגן על ראשי המגזר הפרטי מפני עצמם, מפני החזירות הקפיטליסטית המובנית שלהם. לכן, כפי שטוען למשל גיא רולניק ב"דה מרקר", "עפרה שטראוס לא אשמה". אשם הרגולטור החלש, הכנוע, שאפשר שוק ריכוזי בו אין די תחרות למניעת סחרור מחירים.

עמדה מעוותת זו מעניקה לאנשים כמו שטראוס וזהבית כהן מתנובה פטור מכל אחריות לתגי המחיר המתנוססים על מוצריהם בסופר. מה אתם רוצים מחייהן, הן מחויבות לרווח, בעלי המניות לוחצים, זה משחק התפקידים. היה אמור להופיע רגולטור שירסן אותן - אבל אין.

הזעם כרגולטור מצטיין

גם אם נאמץ לרגע את תיאורית משחק התפקידים, ברור שנשכח כאן שחקן מרכזי - הציבור עצמו. עד לפני שבועיים, נדמה היה שתפקידו לסבול, לקטר בטוקבקים וכמובן להמשיך לקנות. אלא שדברים משתנים, ובמהירות. חרם הקוטג' מצליח הרבה מעבר לכל תרחיש ומה שהיה - כבר לא יהיה. אפילו זהבית כהן השתקנית תסכים שכך, שלא לדבר על עפרה שטראוס.

הציבור הישראלי הבין, כי אין בעולם כולו רגולטור שיציל אותו. גם אם היו כאן עשר יצרניות של מוצרי חלב הן היו מפקיעות מחירים ומתאמות לכאורה מחירים. למה? כי הן פעלו ללא חשש ובלי חשבון, מתוך הנחת יסוד שהצרכן הישראלי לא יתקומם לעולם.

עכשיו, כשמתברר כי טעו, הפחד מתחיל לחלחל. יצרניות מוצרי החלב, ולא רק הן, מתחילות להבין שאין רגולטור גדול וחזק מזעם ציבורי טהור - ואין אכזר משוט החרם הצרכני. הבעיה היא שתובנה זו עדיין עושה דרכה אל מוחן הקפיטליסטי ונתקלת בקרבות חדירה קשים מול מחשבות כמו "זה הולך לדעוך בקרוב", "מה יגידו בעלי המניות?", "איך אסביר ירידה ברווח הרבעוני?" ו"מי אתם שתגידו לי מה לעשות".

זהבית כהן חתומה על קדנציה של סחרור מחירים בתנובה, עפרה שטראוס אולי נגררה לקלחת הזו - זה לא ממש משנה. שתיהן אחראיות ב-1000% על כל מחיר בכל מוצר בחברות שהן מובילות. אין הנחות - ולא צריכות להיות.

כשהן יפנימו שמחירים מופקעים יפגעו קשות בעסקים ובתדמית של תנובה ו/או שטראוס, כבר לא תראו אחת ששותקת ושנייה שמספקת נאום מלא פאתוס בלי שבב הבטחה לשינוי מחירים. תראו דמעות, דם וזעה - או התמוטטות עסקית.

צאי לאור

מלה אחרונה, לזהבית כהן: בלהיטותך העסקית "לייצר ערך", הבאת את תנובה לנקודה שבה חשיפת הדוחות של החברה הייתה לאינטרס ציבורי מן המעלה הראשונה. ככל שתסתירי יותר, ככל שתשתקי, ככל שתצטנפי ותפעלי במחשכים - כך יוחמר מצבך. אין דרך חזרה. היכנעי. צאי לאור.