כך בוחש לאנס ארמסטרונג בטור דה פראנס גם היום

לפני שבועיים יצא טיילר המילטון, אלוף אולימפי ברכיבה נגד השעון באולימפיאדת אתונה 2004 ולשעבר חברו לקבוצה של לאנס ארמסטרונג בשלושה מירוצי טור דה פראנס, עם חברים לארוחת ערב בביסטרו הצרפתי קאש-קאש באספן שבקולורדו. המילטון הגיע לאספן מטעם המגזין Outside, שאירח שם את אירוע האופניים השנתי שלו. באיזשהו שלב בערב המילטון הלך לשירותים. ביציאה הוא ראה מכרה שלו ליד הבר והתחיל ללכת בכיוונה. פתאום הוא הרגיש יד על החזה שלו שמנעה בעדו להתקדם. היד הייתה של ארמסטרונג, שגר באספן חלק מהשנה עם בת זוגו ואם שני ילדיו הצעירים, אנה הנסן, ונחשב לבן בית בקאש-קאש. למה שקרה מאותו רגע יש, כמו להרבה אירועים בחיים של ארמסטרונג, יותר מגרסה אחת.

הגרסה של המילטון - ששלושה שבועות לפני המפגש הלא מתוכנן הסכים לשחזר את העדות שלו בחקירה הפדרלית נגד ארמסטרונג (הדואר האמריקאי) לפני המצלמות של התוכנית "60 דקות" - הטיסה לאספן חוקרי FBI כדי לאסוף את הצילומים של מצלמות האבטחה במסעדה.

לפי כריס מנדרסון, פרקליטו של המילטון, ארמסטרונג שאל את המילטון בסרקזם לשלומו. המילטון אמר שהוא מצטער על כל מה שקרה, ואז, לטענתו, ארמסטרונג התחיל לתקוף אותו מילולית - שאל כמה כסף הוא קיבל בשביל הראיון ב-60 דקות, ואיים שהצוות המשפטי שלו "יהרוס אותך, יקרע אותך על דוכן העדים ויהפוך את החיים שלך לפאקינג גיהינום". המילטון טוען שהוא הכחיש כי קיבל כסף מרשת CBS, שאמונה על תוכנית התחקירים הנחשבת, וביקש מארמסטרונג כמה פעמים להמשיך את השיחה בחוץ, או לפחות לא ליד הקהל בבר, בקשה שארמסטרונג לא כיבד.

התמונה שארמסטרונג מצייר, כצפוי, הרבה פחות דרמטית. ארמסטרונג טוען שהמפגש היה "בלי ספק מוזר לשנינו, אבל לגמרי שגרתי". ג'ודי לרנר, מבעלי המסעדה וחברה קרובה של ארמסטרונג, סיפרה שהיא לא שמעה את השיחה אבל טענה שהמפגש היה קצר (כחמש דקות) ו"לא לוחמני או עוין. לאנס לא קם מהכיסא ולא הייתה שום סצנה". אחרי התקרית המילטון חזר לחבריו לשולחן, שם המלצר הבהיר להם שהם לא רצויים יותר במקום - לפי לרנר בגלל יחס לא הולם לצוות. לרנר תפסה את המילטון ביציאה וביקשה ממנו לא לחזור לעולם. בטוויסט אחרון לסיפור התברר שמצלמות המעקב כיסו רק את אזור המטבח בזמן השיחה בין ארמסטרונג להמילטון.

שם קוד: "אדגר אלן פו"

גם אם בוחרים להאמין לגרסה של המילטון, קשה לא להבין את הכעס של ארמסטרונג. ההופעה של המילטון כמרואיין המרכזי באחד המשדרים המצליחים בארצות הברית (11 מיליון איש צפו בתוכנית ב-22 במאי), שכנעה חלקים גדולים מהתקשורת האמריקאית שארמסטרונג באמת רימה בדרכו לשבעה ניצחונות רצופים בטור דה פראנס, והשתמש בחומרים אסורים לשיפור יכולתו הגופנית.

להמילטון היה, כאמור, חלק בשלושה תארים של ארמסטרונג בטור. בין 1999 ל-2001 הוא רכב לצד ארמסטרונג בקבוצת יו.אס פוסטל, ונחשב לאחד העוזרים החשובים והנאמנים שלו. זה המקום להדגיש שלא פחות ממאמץ אישי, הטור דה פראנס הוא גם מאמץ קבוצתי. לכל קבוצה יש רוכב בכיר, והתפקיד של שאר הרוכבים הוא להגן עליו בדבוקה המרכזית (הפלוטון) מפני הרוח והיריבים. המילטון הגן על ארמסטרונג, ולא רק בטיפוסים המפרכים אל פסגות האלפים הצרפתיים. במשך שנים הוא הכחיש, אפילו אחרי שהוא נתפס משתמש בעירוי דם בשנת 2004, שהייתה ביו.אס פוסטל תוכנית סמים. המילטון גם סירב לשתף פעולה עם החקירה הפדרלית נגד ארמסטרונג והקבוצה, עד שביוני 2010 הוא חויב להעיד בצו בית משפט.

עדות שקר בחקירה פדרלית בארצות הברית היא אקט שמכניס אנשים לכלא, והמילטון הסכים להעיד נגד ארמסטרונג ונגד ראשי יו.אס פוסטל תמורת חסינות חלקית. בשחזור הטלוויזיוני של העדות המילטון אמר שארמסטרונג "לקח מה שכולנו לקחנו: EPO (סם שמייצר כדוריות דם אדומות כדי לשפר סיבולת), טסטוסטרון, וראיתי אותו מקבל עירוי דם" (עוד שיטה לא חוקית לייצר כדוריות דם אדומות). המילטון סיפר גם שחלק מתוכנית האימונים של יו.אס פוסטל היה ללמוד איך להשתמש בסמים בלי להיתפס, וששיחות מפלילות בין הרוכבים התנהלו בקודים - EPO, למשל, כונה "אדגר אלן פו" - בטלפונים שלא היו רשומים על שמותיהם, ורק לאנשי הקבוצה היו המספרים שלהם.

ב-1999, אמר המילטון, הוא השתמש בטלפון הסודי כדי לבקש מארמסטרונג להשיג לו EPO. אחרי יומיים הגיעה לביתו חבילה עם הסם. בשנת 2000, בזמן ההכנות לטור דה פראנס, ארמסטרונג, לטענת המילטון, הורה לו להצטרף לטיסה פרטית מצרפת לולנסיה בספרד, שם הוצאו מכל אחד מהם 450 מילימטרים של דם, שהוחזר לגופם עשרה ימים אחרי תחילת הטור.

קו ההגנה של ארמסטרונג בהאשמות קודמות על שימוש בסמים תמיד היה שהוא נבדק יותר מכל רוכב אחר ומעולם לא נכשל. הנתון הזה לא לגמרי מדויק. ב-1999 נמצאו בגופו של ארמסטרונג סטרואידים, אך הרופאים שלו סיפקו מרשם לקורטיזון שמכיל סטרואידים ויועד, לפי המרשם, ליבלות בכפות הרגליים. לפי ספרו של העיתונאי הבריטי דיוויד וולש, L. A. Confidential: Lance Armstrong's Secrets, המרשם נכתב רטרואקטיבית. באותה שנה מעבדה צרפתית הקפיאה בדיקת שתן של ארמסטרונג מהטור דה פראנס, עד שהטכנולוגיה של בדיקות הסמים תשתפר. בשנת 2005 הבדיקה גילתה שארמסטרונג השתמש ב-EPO. העיתון הצרפתי "לאקיפ" פרסם את הממצאים, אך המבחנה השנייה (שהכרחית על-פי החוקים כדי לאשרר את תוצאות הבדיקה) עברה יותר מדי ידיים ולא ניתן להשתמש בה כראיה.

בראיון ב-60 דקות המילטון סיפר שארמסטרונג בעצמו אמר לו שהוא נכשל בבדיקה נוספת. זה קרה בטור דה סוויס (שווייץ), מירוץ הכנה לטור דה פראנס, ב-2001, והבדיקה הראתה שארמסטרונג השתמש ב-EPO. המילטון טוען שארמסטרונג אמר לו ש"אנשים טיפלו בזה". תחקיר של 60 דקות גילה שמנהל המעבדה השוויצרית נפגש עם מנהל קבוצת יו.אס פוסטל יוהאן ברוניל ועם ארמסטרונג זמן קצר לאחר הבדיקה. לפי הצהרה בשבועה שנתן מנהל המעבדה ל-FBI, את הפגישה ארגן איגוד האופניים הבינלאומי, שרצה להעלים את הבדיקה. בערך באותו זמן ארמסטרונג תרם 25 אלף דולרים לאיגוד הבינלאומי. שלוש שנים אחר כך הוא תרם 100 אלף דולרים.

"זה לא נראה טוב", אמר דיוויד הלמן, ראש הסוכנות הבינלאומית למלחמה בסמים, "כשאתה נותן כסף לאנשים שהגורל שלך בידיים שלהם".

העדות של סנצ'ו פנצ'ו

פרשות סמים בענף האופניים בכלל ובטור דה פראנס (המירוץ יתקיים השנה בין ה-2 ל-24 ביולי, הרוכבים יעברו 3,430.5 קילומטרים ב-21 מקטעים) בפרט הן כמובן לא עניין חדש. הכרוניקה הולכת אחורה עד סוף שנות ה-60, אבל עידן הסמים באופניים מתחיל רשמית בטור דה פראנס של 1998. ב-8 ביולי חצה ווילי וואט, המעסה של הקבוצה הצרפתית פסטינה, את הגבול בין בלגיה לצרפת. שוטרי מכס צרפתים עצרו אותו לבדיקה וגילו במכונית סמים משפרי ביצועים בכמות שמספיקה לכל הקבוצה. וואט נעצר, ואחרי כמה ימים הודה שפעל כבלדר סמים, ולא לראשונה, "בהוראת הבוסים של פסטינה". פסטינה הורחקה מהטור דה פראנס; התקשורת הצרפתית לקחה אישית את הפגיעה בטוהר המירוץ, שמתקיים מאז 1903 ונחשב למוסד תרבותי במדינה, ופיתחה אובססיה לכתבות תחקיר על סמים בטור (בעיקר כאלה שהתמקדו בארמסטרונג); אבל התופעה רק הלכה והתפשטה.

בשבע השנים הרצופות שבהן ארמסטרונג זכה בטור דה פראנס, בין 1999 ל-2005, 41 מתוך שבעים הרוכבים שסיימו את המירוצים בעשיריות הראשונות נכשלו בבדיקות סמים, כולל כל הרוכבים שסיימו במקומות השני והשלישי. באותה תקופה, אומר פרנקי אנדריו, שרכב לצד ארמסטרונג ביו.אס פוסטל במשך שנתיים והודה בשימוש ב-EPO, "זה הרגיש כאילו כולם לוקחים EPO. אתה רואה מאתיים אנשים עפים על ההרים האלה, וזה פשוט בלתי אפשרי להחזיק מעמד בקצב שלהם, ואתה אומר, 'מה לעזאזל קורה כאן?'. אם לא לקחת EPO לא היה לך סיכוי לנצח".

אנדריו הוא אחד מארבעה רוכבים לשעבר ביו.אס פוסטל שהעידו נגד ארמסטרונג בפני Grand Jury (גוף משפטי שתפקידו להחליט אם בתיק מסוים יש די ראיות כדי להגיש כתב אישום), שכונס באוגוסט שעבר בלוס אנג'לס. שלושת האחרים הם המילטון, פלויד לאנדיס (אלוף הטור ב-2006 שנתפס זמן קצר אחרי המירוץ והופשט מהתואר) וג'ורג' הינקפי. העדות של הינקפי, הסנצ'ו פנצ'ו הראשי בשבעת הניצחונות של ארמסטרונג, שפעם אמר כי הוא מחשיב אותו "כמו אח", מסומנת כמשמעותית ביותר מתוך עולם האופניים (בעיקר בגלל היחסים ביניהם והעובדה שהינקפי מעולם לא נתפס בעצמו), אבל היא לא העדות היחידה מהמעגל הקרוב של ארמסטרונג.

המגזין "ספורטס אילוסטרייטד", שבחר בארמסטרונג כספורטאי השנה ב-2002 ושם אותו על השער שמונה פעמים, פרסם בינואר האחרון תחקיר מקיף על החקירה הפדרלית תחת הכותרת "התיק נגד לאנס ארמסטרונג". את התיק מוביל ג'ף נוביצקי, סוכן FDA (מנהל המזון והתרופות האמריקאי), שעשה לעצמו שם בפרשת באלקו - מעבדת סמים בסן פרנסיסקו שסיפקה סטרואידים לכוכב הבייסבול בארי בונדס ולמדליסטית הזהב מאולימפיאדת סידני, האצנית מריון ג'ונס.

"הוכחה שאין סנטה קלאוס"

החקירה של ה-FDA נגד ארמסטרונג מתמקדת בשנים 2004-1999, שבהן יו.אס פוסטל קיבלה יותר מ-40 מיליון דולרים משירות הדואר האמריקאי. ארמסטרונג טוען שהוא מעולם לא היה "הבוס, המנהל, הבעלים או הדוקטור" של הקבוצה. לפרנקי אנדריו יש גרסה שונה: "ארמסטרונג קבע אילו רוכבים יצטרפו לקבוצה ואילו רוכבים יפוטרו. כולם ידעו שהוא מנהל את העניינים". מאחר שהקבוצה מומנה על-ידי סוכנות פדרלית, אם הראיות יראו שארמסטרונג היה אחראי לפעילות סמים לא חוקית, כתב אישום נגדו עלול לכלול סעיפים כמו קשירת קשר לביצוע פשע, סחר בסמים, הלבנת הון, סחיטה והונאה של ממשלת ארצות הברית.

מייק אנדרסון, מכונאי אופניים ועוזרו האישי של ארמסטרונג בין 2002 ל-2004, תבע את ארמסטרונג בשנת 2005 על הונאה הרבה יותר קטנה. לטענתו ארמסטרונג התנער מעסקה שבה התחייב לעזור לו לפתוח חנות אופניים. בתביעה הוזכרה תקרית שהתרחשה ב-2004 ושבה, לפי אנדרסון, הוא נשלח לביתו של ארמסטרונג בג'ירונה, ספרד, כדי לסלק כל זכר לאשתו לשעבר של ארמסטרונג, קריסטין; לפני שזה מגיע למקום עם בת זוגו החדשה דאז, הזמרת שריל קרואו. אנדרסון אמר שהוא מצא בארון באמבטיה קופסת קרטון לבנה עם הכיתוב "אנדרוסטנין".

כשהסוכן נוביצקי ראיין את אנדרסון הוא הסיק שמדובר באנדרוסטנדיון - סטרואיד שבו השתמש כוכב הבייסבול לשעבר מרק מקגווייר, גם הוא חלק מפרשת באלקו. אנדרסון וארמסטרונג התפשרו מחוץ לבית המשפט, אך אנדרסון עדיין זוכר את היום שבו הוא מצא את הקופסה כיום שבו "גילה שאין סנטה קלאוס".

במקביל לזימון עדים, נוביצקי והצוות שלו מחפשים הוכחות שיקשרו בין ארמסטרונג לעברייני סמים מוכרים בתחום. אחד העבריינים האלה הוא מיקלה פרארי, רופא ומאמן אופניים איטלקי בכיר, שלפי טיילר המילטון הדריך את ארמסטרונג ורוכבים נוספים ביו.אס פוסטל, כולל אותו עצמו, באילו סמים להשתמש, בכמה ומתי. ב-2004, אחרי שפרארי הורשע באיטליה על עבירות דומות, ארמסטרונג הודיע שהוא וכל הרוכבים ביו.אס פוסטל ניתקו קשריהם עם הרופא.

בנובמבר 2010 שוטרים ונציגים של המכס האיטלקי הגיעו לטוסקנה כדי לממש צו חיפוש שהשיג ה-FDA נגד הרוכב האוקראיני ירוסלב פופוביץ', שרכב עם ארמסטרונג בשני הטורים האחרונים. השוטרים מצאו בביתו של פופוביץ' סמים משפרי ביצועים, מסמכים על בדיקות סמים, ותכתובות אי-מיילים והודעות טקסט שלטענתם מוכיחות שלפחות עד 2009 היה קשר בין הקבוצה של ארמסטרונג לד"ר פרארי. בתוכנית 60 דקות נטען כי השלטונות האיטלקיים בודקים ראיות על תשלומים של ארמסטרונג לפרארי באמצעות "נציגים" אפילו ב-2010, אז השתתף בטור דה פראנס האחרון שלו.

ארמסטרונג, שהכחיש את כל הטענות שהועלו נגדו ב-60 דקות ודרש מהתוכנית התנצלות פומבית, מסרב להיות פסיבי גם בחזית החקירה. אחרי הפשיטה על ביתו של פופוביץ', בעקבות פגישה של נוביצקי עם חוקרי אינטרפול בליון בצרפת, ארמסטרונג השתמש בחשבון הטוויטר האלטרנטיבי שלו, תחת השם חואן פלוטה - משחק מילים שמערבב בין אנגלית (One) וספרדית (Pelota - כדור) ומשמעותו אשך אחד (רפרנס לניתוח שהוא עבר) - כדי לעקוץ את נוביצקי.

"היי ג'ף", צייץ ארמסטרונג/פלוטה בספרדית, "איך מלונות ארבעת הכוכבים והטיסות במחלקת עסקים? מה עוד אתה צריך?".

מה יהיה עם הצמידים

ארמסטרונג אמנם מרשה לעצמו לעקוץ את נוביצקי, אבל זה לא אומר שהוא אינו לוקח אותו ברצינות. בסוף מאי ארמסטרונג צירף לצוות המשפטי שלו שני פרקליטים, ג'ון קקר ואליוט פיטרס, שהצליחו להדוף את נוביצקי בפרשת באלקו. קקר מיד הצביע על סוכן ה-FDA כמקור להדלפות מהחקירה. "אנחנו מכירים את נוביצקי", אמר קקר, "ומתכננים להוכיח שההדלפות הלא חוקיות שלו נועדו אך ורק להרוס גיבור אמיתי, לא רק בספורט אלא במאבק נגד הסרטן. העובדה שהממשלה מבזבזת כספי מסים על חקירה של מירוצי אופניים שהתקיימו לפני שנים באירופה היא שערורייה".

ארמסטרונג מתכוון לרכוב בדיוק על מה שנוביצקי מנסה להרוס: התדמית שלו. הסיפור הפנטסטי על ארמסטרונג, שאובחן כחולה סרטן עם סיכוי של 20% לחיות ב-2 באוקטובר 1996, ושזכה בטור דה פראנס פחות משלוש שנים אחר כך בדרך לשבעה ניצחונות רצופים בתחרות הספורט הקשה בעולם, והקים אימפריה פילנתרופית שמובילה את המאבק בסרטן; הפך אותו לאחד האנשים המבוקשים אי-פעם בשווקים המקומי והעולמי. שירות הדואר האמריקאי, שבשמו מנהל נוביצקי את המלחמה נגד ארמסטרונג, דיווח שהחסות על קבוצת יו.אס פוסטל השיגה לו חשיפה מקומית בשווי 103.6 מיליון דולרים (כזכור, החסות עלתה 40 מיליון).

"הטור של ג'ורג'יה", אירוע שהתחיל ב-2003, הסתמך בעיקר על ארמסטרונג כדי למשוך צופים וספונסרים. "כשלאנס רכב כאן", אמר ג'ונתן ווטרס, המנהל של קבוצת גארמין קרבלו ולשעבר חברו לקבוצה של ארמסטרונג ביו.אס פוסטל, "כולם באו לראות אותו. אני זוכר שרכבתי וראיתי שלטים עם הכיתוב 'קדימה שריל קרואו' - אלה לא היו אוהדי אופניים".

אחרי שארמסטרונג פרש בפעם הראשונה (בסוף עונת 2005) ההכנסות של תעשיית האופניים ירדו מ-6.2 מיליארד דולרים ל-5.8 מיליארד (בשנת 2006). הקאמבק של ארמסטרונג ב-2009 הקפיץ את ההכנסות של חברת Amaury Sport Organisation, שמארגנת את הטור דה פראנס, ב-32 מיליון דולרים, והרים את הרייטינג הגלובלי של המירוץ ב-10%. בארצות הברית הרייטינג של הטור זינק ב-77% באותה שנה.

ב-2010, השנה האחרונה של ארמסטרונג כרוכב אופניים, הוא דורג בין חמישים הסלבריטאים הבכירים במדד דייווי-בראון, שמבוסס על סקר של 1.5 מיליון איש ומעריך את השווי של מפורסמים למפרסמים. ארמסטרונג הוא גם אחד הספורטאים המצליחים בטוויטר - שני רק לכדורסלן שאקיל אוניל, עם קרוב לשלושה מיליון עוקבים.

הפופולריות העצומה של ארמסטרונג משכה אליו מגוון של מותגי ענק לאורך השנים (קוקה-קולה, סובארו, חברת התרופות האמריקאית בריסטול מאיירס, יצרנית הבירה מישלוב ורשת האלקטרוניקה רדיו שאק), שמיקמו אותו בקביעות בצמרת המרוויחים בספורט העולמי (הרוויח 20 מיליון דולרים מחסויות ב-2010) ואפשרו לו לעשות ניסויים עסקיים. בשנים האחרונות ארמסטרונג הצמיד את שמו למותגים אנונימיים בתמורה לאחוזים בחברות. ב-2007 הוא התחיל לקדם את FRS Healthy Energy, חברה קטנה שמייצרת משקאות אנרגיה ללא קפאין. המכירות של החברה צמחו פי חמישה מאז שארמסטרונג הצטרף, והיא גייסה הון של 38 מיליון דולרים בהשקעות. לפני שנה ארמסטרונג השקיע בחברה הקטנטנה (שמונה עובדים) Honey Stinger, שמייצרת חטיפי אנרגיה טבעיים.

אבל המיזם הכלכלי החשוב ביותר של ארמסטרונג, וזה שעומד בסכנה ממשית אם יורשע בדין, הוא כמובן Livestrong. מדובר בעמותה שגייסה עד היום יותר מ-400 מיליון דולרים, שמימנו יותר מ-550 ארגונים המנהלים מחקרים על סרטן או המציעים שירותים לחולי סרטן. ההכנסות של Livestrong מגיעות ממכירת יותר משמונים מיליון צמידים צהובים (במחיר של דולר לצמיד; נייקי אחראית על העיצוב ועל הייצור) מאז 2004, ומגיוס תרומות.

ב-2002 העמותה גייסה 6 מיליון דולרים בתרומות, אולם השנה התרומות צפויות לעבור את רף 50 מיליון הדולרים. במקביל נייקי הרחיבה את המותג Livestrong לבגדים ולנעליים, שצפויים להכניס לעמותה עוד 75 מיליון דולרים רק השנה.

שיא תדמיתי שלילי

השאלה הגדולה, על רקע הצרות התקשורתיות והמשפטיות של ארמסטרונג, היא אם לאימפריה הפילנתרופית שהוא בנה יש אופק. קנת ג'ארל, סגן נשיא לענייני ניהול משברים בתקשורת בחברת הייעוץ APCO Worldwide, אומר כי הנזק האמיתי שגרמה הכתבה ב-60 דקות הוא "שלפי הסיפור, ההונאה של ארמסטרונג הייתה מאורגנת. העמותה לא יכולה להוציא את ארמסטרונג מהמשוואה, אבל הוא יהיה חייב לומר לתומכים שלו משהו שיפריד בין הבעיות המשפטיות שלו למותג Livestrong".

סימנים ראשונים לבעיות באופק הכלכלי של ארמסטרונג ניתן למצוא במדד N-Score של חברת נילסן, המשקלל מוניטין של מותגים על סמך מדגם מייצג של 1,100 אנשים ברחבי ארצות הברית, הנשאלים על תכונות כמו מנהיגות ואמינות. בשנת 2005 ארמסטרונג קיבל ציון שיא של 775 נקודות במדד. השנה הוא ירד לשיא שלילי: 194 נקודות. לכן, מסכם ריק פרנץ', מנכ"ל חברת יחסי הציבור French/West/Vaughan, עדיף לעמותה ולספונסרים "להתחיל להבליט את ארמסטרונג פחות, עד שיותר מידע יהיה זמין".

 לאנס ארמסטרונג, טור דה פראנס / צילום: רויטרס