הדבר הבא: סעיף שחרור למאמנים

בשנות ה-40' וה-50' של המאה הקודמת מעמדו של מאמן הכדורגל היה די שולי. המנג'רים של אז היו יותר על תקן פקידים, שרשמו במחברת מי הגיע לאימון, מי הבריז, ומי לא שם מספיק סוכר בכוס התה שלו. בעידן המודרני הפכו אנשים כמו מוריניו, פרגוסון או גווארדיולה לגדולים יותר מהשחקנים שלהם, יש שיגידו גדולים יותר מהמשחק. "מאמנים הפכו לפנים של מועדוני הכדורגל", מסביר העיתונאי סיימון קופר. "הם צריכים לייצג את הקבוצה בתקשורת, ללבוש את החליפה הנכונה, להסתפר כמו שצריך, לחייך, להגיד את הדברים הנכונים שייגרמו לאוהדים להיות מרוצים. ואחרי כל זה, גם לקבוע הרכבים, מערכי משחק, ולשמש פסיכולוגים ומנטורים עבור השחקנים".

ההתפתחות הדרמטית הזאת שחלה במעמד המנג'ר היא זאת שהכשירה את הקרקע לתופעה חדשה שתופסת תאוצה בכדורגל האירופי: "שוק ההעברות" התרחב מעבר לגבולותיו המוכרים והטבעיים ועכשיו לא רק שחקנים, אלא גם מאמנים, יכולים "להירכש" או "להימכר" על-ידי קבוצות.

***

העניין הזה טיפס לגבהים חדשים השבוע, כשצ'לסי העבירה 15 מיליון אירו לחשבון הבנק של פורטו כדי לשחרר את אנדרה וילאש-בואש, מאמן המועדון בעונה החולפת. מעולם לא עבר סכום כזה בין קבוצות בגין מעבר של מאמן. גם בקיץ הקודם קיבלנו דוגמה חיה לשוק ההעברות "החדש" שצומח מתחת לרדאר: ריאל מדריד רצתה את מוריניו, שהיה תחת חוזה לשנתיים נוספות באינטר. בתחילה דרשה אינטר 16 מיליון אירו, ולבסוף התגמשה ושחררה את "המיוחד" עבור 8 מיליון אירו.

פורטו ואינטר עיגנו את סעיפי השחרור של וילאש-בואש ומוריניו בחוזים שלהם, והרוויחו בדיוק איפה שקבוצות אחרות הפסידו. דוגמה רלוונטית לקבוצה שעדיין לא הפנימה את סדרי העולם החדשים היא בירמינגהאם סיטי האנגלית. אסטון וילה, יריבתה העירונית, "חטפה" לה בשבוע שעבר את המאמן אלכס מקליש, ועכשיו שוקלת בירמינגהאם לתבוע את וילה בסכום של 5.4 מיליון ליש"ט בבית הדין של הפרמיירליג.

יש גם דוגמה מקומית לקבוצה שיוצאת פראיירית בגלל חוסר ההפנמה של חוקי השוק החדשים: רוני לוי שהיה חתום בבית"ר ירושלים לעונה הקרובה העדיף לברוח מהצרות של בית וגן ולחתום בסטיאווה בוקרשט. היו"ר איציק קורנפיין הודיע לסטיאווה וללוי כי יפגוש אותם באחד מבתי הדין.

האם לבית"ר ובירמינגהאם יהיה קייס? כנראה שלא: בתי הדין של הכדורגל מעדיפים באופן מסורתי לפסוק לטובת האינדיבידואל (שחקן או מאמן) ולטובת חופש התעסוקה שלו, ולא נוטים להתחשב ברצונות של הארגון (מועדון). מה שבטוח, להבא לא יחתום קורנפיין עם מאמנים על חוזים שלא כוללים סעיפי שחרור שמנים.

***

אחת השאלות המעניינות שעולות מהסיפור הזה היא איך לעזאזל קובעים שווי כספי של מאמנים. מה פתאום וילאש-בואש, מנג'ר בן 33 (תינוק במונחים של מאמני כדורגל), שווה לצ'לסי 15 מיליון אירו, כמעט פי 2 ממה שהיה שווה מאמן מוכח כמו מוריניו לריאל מדריד לפני שנה? "לפי הסטנדרטים האלו", כתב אתמול ג'ימי ג'קסון ב"גרדיאן", "אלכס פרגוסון, עם 12 אליפויות ו-2 זכיות בצ'מפיונס ליג מאחוריו, שווה 100 מיליון אירו".

אבל האמת היא שעדיין מוקדם לקבוע איך יתנהג שוק ההעברות החדש של המאמנים, ומה יהיו הדינמיקות שלו. פשוט כי אין לנו עדיין מספיק אבני בוחן.

***

כך או כך, יש כמה הסברים לבחירה של צ'לסי להוציא סכומי עתק עבור וילאש-בואש (מלבד דמי ההעברה, תעניק צ'לסי לווילאש-בואש שכר של כ-5 מיליון ליש"ט לעונה, בחוזה לשלוש שנים). הפורטוגלי עבד שבע שנים רצופות תחת מוריניו: בפורטו, צ'לסי ואינטר. בית ספר לא רע. "בשבע השנים האלו", מסביר ג'רמי ווילסון ב"דיילי טלגרף", "פיתח וילאש-בואש מיומנות סקאוטינג אדירה, וקבע סטנדרטים חדשים בתחום המחקר והאנליזה של היריבות". בצ'לסי, הקים וילאש-בואש את "מחלקת תצפית היריב" (Opponent Observation Department), ששכללה לכדי אומנות את המידע שקיבלו שחקני המועדון על הקבוצות המתחרות. באחד המקרים, לפני משחק עם ניוקאסל ב-2005, הכין וילאש-בואש לשחקני צ'לסי 24 גרפים אינפורמטיביים לעיונם הקפדני.

עניין נוסף שגרם לרומן אברמוביץ' להמר עליו כמאמן ראשי בצ'לסי: מדובר על מטאור בכדורגל האירופי, שנחשב לאחד ממאמני העתיד של הענף - בדיוק כפי שהיה מוריניו כשחתם בצ'לסי ב-2004. עונת 2010/11, הראשונה שלו בפורטו והשנייה בלבד כמאמן ראשי, הזניקה אותו כמה צעדים קדימה: לא רק שפורטו זכתה בליגה האירופית, היא גם הוסיפה דאבל בפורטוגל, כשהיא דורסת את הליגה לחתיכות קטנות (הפער בינה לבין בנפיקה השנייה עמד על 21 נקודות). אחוזי ההצלחה של פורטו, בכל המפעלים בהם השתתפה, עמדו על יותר מ-84%. זה בדיוק הפוטנציאל שהלהיב את רומן אברמוביץ'.

וכמו שעולם הכדורגל כבר מזמן למד לדעת, כשאברמוביץ' נלהב, הכסף לא באמת מהווה שיקול. למי ששכח, רק לפני חצי שנה הוציא האוליגרך 50 מיליון ליש"ט על חלוץ עם כושר ירוד בשם פרננדו טורס.