במה מתעסק ענף הפרסום? פסטיבל קאן מדובר יותר מהקקטוס

מתפלשים בביצה המקומית אבל נושאים עיניים לחו"ל: ב-5 השבועות האחרונים נערכו פי 2.5 דיונים ברשת על פסטיבל הפרסום בקאן מאשר על פסטיבל קקטוס הזהב - כך עולה ממחקר שערכה חברת Buzzilla אשר בחן את היקף השיח במדיה החברתית.

פסטיבל קקטוס הזהב, שנערך בדיוק לפני חודש, יצר רק 105 שיחות ודיונים במדיה החברתית - לעומת 244 שיחות על פסטיבל הפרסום בקאן.

כמעט כל השיחות על קאן עוסקות בזכיות של הישראלים ולא בקמפיינים הבינלאומיים.

כידוע, בחודש האחרון נערכו שני פסטיבלי פרסום גדולים: קקטוס הזהב הישראלי בסוף מאי ופסטיבל קאן הבינלאומי, בשבוע שעבר. לתחרות הבינל' יש גם זווית ישראלית, בדמות העבודות והקמפיינים שנשלחו להתמודד בקטגוריות השונות. השנה גם נרשמו מספר זכיות ישראליות ב"אריות", של המשרדים שלמור-אבנון-עמיחי ובאומן-בר-ריבנאי.

גם לאחר שהתגבשה תפיסה כאילו תעשיית הפרסום המקומית סוגרת את הפער מול התעשייה העולמית, עדיין כל "אריה" שמושג בקאן נתפס כהישג מרשים, שהמשרדים גם ממהרים למנף במודעות בעיתונים מיד לאחר הטקס.

מעבר לכך, נראה כי השיח ברשת הישראלית מחטיא את ההזדמנות האמיתית שיוצר אירוע הפרסום השנתי בקאן - הצגת קמפיינים מבריקים מכל העולם ופיצוח אסטרטגי וקריאטיבי שממנו בהחלט ניתן גם ללמוד, ולעתים אף ליישם, בשוק המקומי. קמפיינים בודדים מחו"ל שעליהם דובר ברשת הם אלה שנוצרו עבור אולד ספייס ודומינו'ס פיצה.

בהקשר לקאן, אפשר לצטט סטטוס מעניין שמסביר אולי מדוע פחת המעמד של הפסטיבל בעיניי הגולשים: "מדוע פסטיבל קאן הוא כבר לא תחרות פרסום? כי בשנת 1958 הוגשו 187 סרטונים, ובשנת 2011 הוגשו 28 אלף 'יצירות' בעשרות קטגוריות".

בניגוד לשנים קודמות, שבהן התחרות לוותה בסערה בענף שבה משרדים החרימו את הטקס ועוררו שיחה לגבי נחיצותו ויכולתו למדוד מצוינות קריאטיבית, הפעם לא נרשמו מחאות רבות סביב הקקטוס, למרות שאי-אפשר להתעלם מכמה עקיצות, כמו הסטטוס שעלה בפייסבוק במהלך הטקס מצד אחד מאנשי התעשייה, שזכה ל-17 "לייקים": "9 דקות בקקטוס הזכירו לי למה רציתי לעזוב את ענף הפרסום לפני 5 שנים".