חנויות פופ-אפ, שרגע הן כאן ואופס נעלמו - הן עניין חם עכשיו. אפשר לראות בהן עוד דרך להפנות עורף לשוק הנדל"ן המבעבע ולהמציא לו חלופות. זוהי המהות של "רפסודה" - חנות קונספט זמנית בהחלט, שהפליגה החודש לייצג את ישראל בדיזיינר דייז (Designers Days) בפריז ולהפיץ את בשורת העיצוב הישראלי הצעיר.
15 מעצבים ישראלים חברו להציג את עבודותיהם בפסטיבל העיצוב העכשווי הצרפתי, שהשתרע על פני 70 נקודות ברחבי העיר. "החנות הישראלית הייתה הצלחה עצומה", אומרת פז גילינסקי היזמית ושותפה בחברת "פאזה", "השבועון ל'אקספרס הצרפתי הכניס אותנו לרשימת 5 המקומות שאסור להחמיץ. רואיינו בכמה תוכניות בוקר, בטלוויזיה וברדיו. לין סלאל, סגנית ראש העיר פריז, הגיעה 3 פעמים, והייתה לנו בהחלט חשיפה מצוינת".
- קשה לבלוט ביריד גדול שמציג המוני מעצבים.
"ניסיתי להסביר לעצמי איך הצלחנו לייצר התעניינות כזאת, והמסקנה שלי היא שהיה לנו וויב נכון. החנות חופתה בדלתות שנאספו על ידי האמן יעקב ששון ברחבי תל אביב, פרטי הריהוט שהוצגו הביאו רוח אחרת, נגישה. מותר היה לשבת על הרהיטים, המבקרים קיבלו ערק-אשכוליות, ברקע הייתה מוזיקה ישראלית, כמו קרולינה. האטמוספרה הייתה נכונה, בעיקר על רקע זה שהביתנים האחרים שביקרתי בהם שידרו ניכור וקרירות".
העיצוב הישראלי שלוקט על-ידי האוצרת ענת ספרן היה אקלקטי, וביקש לשקף רוח עכשווית. "בחרנו במעצבים מגוונים ובתחילת דרכם", אומרת ספרן, "כאלה שיש להם קו מוצרים התחלתי ולא גדול. היה חשוב לנו שהמעצבים יוכלו לעמוד בהזמנות של 20-30 פריטים. ולכן לא הלכנו על בוגרי בתי ספר לעיצוב שמחזיקים רק פרוטוטייפ".
כך אפשר היה לראות את כורסת החבית המתנדנדת מבית ג'נקשן, את המנורות מהברזים שעיצבו ב"קוזו", שניהם מתמחים בעיצוב ממוחזר. לצדם הוצג קו ריהוט הרטרו עם טוויסט עכשווי של "אלמנטו", עמירם ביטון הציג אגרטלי יפה מעודנים, רן סרי וסטודיו גרופה הציגו עבודות בעץ, מעצבות האופנה מירית ויינשטיין וטליה וינר עיצבו תכשיטים, נעמה הופמן - עבודות עור, מאיה שליו - תיקים ואביזרים, והיו גם תיקי הפלסטיק המוקצף של מדוזה, ואגרטלים יצירתיים של סטודיו עוגה, לצד כלים של נעם דובר ומיכל צדרבאום. וכמובן הקבוצה היצירתית של "דוויז'ן" מבית כתר. מול השפע הזה לא נוח לספרן וגילינסקי עם הגדרות. לא היה פה עיצוב אלטרנטיבי, גם לא חתרני.
- אבל היה אקו-דקו. העיצוב הירוק שלט?
"לא בהכרח. אם הייתי צריכה למצוא מכנה משותף הייתי אומרת שחלק גדול מהמציגים היו תעוזנים מאוד, ושיקפו סוג של חוצפה ישראלית".
דוז פואה
היוזמה נולדה לפני כשנה, כשפתחו את "רפסודה" בחלל זמני בנמל תל-אביב. 50 מעצבים הציגו עבודות ביכורים. "10,000 איש עברו שם, ובדיוק כשהתחלנו להבין את הפוטנציאל - פנו אלינו ממשרד החוץ עם ההצעה להציג בדיזיינר'ס דייז. היום יש לנו עוד שתי הצעות לרפסודות בחו"ל".
- הפקתן בעבר את פתיחת מוזיאון העיצוב, אירועי ענק כמו האופרה של נאבוקו ועוד. אפשר להגיד שהפנים שלכן עכשיו החוצה? "פאזה אינטרנשיינל"?
"עשינו אירועים ענקיים, אבל עמוק בלב מאז ומתמיד אנחנו מחוברות לעולם האמנות. ענת ספרן הביאה לפני 4 שנים את הפאצ'ה קוצ'ה, ואנחנו השקענו בזה כסף. היום לאירועים של פאצ'ה קוצ'ה בישראל מגיעים 4,000 איש בערב - ומתוך 320 ערים בעולם, תל-אביב היא במקום הראשון בחשיפה לפסטיבל. אז כן, כמעט לא נעים להודות - אבל זה חלק מהחזון שלנו".
- אתם חולמים לעשות לעיצוב הישראלי מה שרשת "סוהו" עשתה?
"ככה גם הם התחילו - בלתת במה לעיצוב מקומי. אנחנו חולמים על במה שתיתן מקום למעצבים מתחילים, ומהפלטפורמה הזאת לצאת לקידום בכל העולם".
- המעצבים בטח בשמיים.
"אז זהו, שלא. הם קצרי רוח. כי ההצלחה לא תורגמה לחוזים, לכסף. כשחזרנו, הרגשתי קורטוב של אי נוחות מצד המעצבים. התשובה שלי פשוטה - סבלנות, זה לוקח זמן. החשיפה שקיבלנו מאד לא טריוויאלית. יש התעניינות גדולה, שאני מאמינה שתתורגם בקרוב לחוזים, לביזנס, הזרעים נטמנו".
את העבודות ניתן לראות בסטודיו של כל אמן
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
