הפיננסייר של אי.די.בי: האיש השווה מאות מיליונים לדנקנר

לפני שמו של אייל סולגניק, מנהל הכספים הראשי של אי.די.בי, מתנוססים שני תארים: רו"ח וד"ר. פועלו הרב בקבוצה מלמד כי לא מדובר בתארים לשם כבוד בלבד. סולגניק, בן ה-48, היה שותף במשרד רו"ח ברוידא בטרם נבלע במשרד סומך-חייקין, וב-1998 הצטרף להנהלת רשות ני"ע כרו"ח ראשי. עם איחוד מחלקת החשבונאות עם מחלקת התאגידים ב-2003 הוא מונה לעמוד בראשה, וכיהן בתפקיד זה עד פרישתו בסוף 2005. למעשה, סולגניק היה האיש מס' 2 ברשות בתקופה בה שימש משה טרי כיו"ר הארגון.

את החותמת העיקרית שלו בתפקיד זה השאיר סולגניק בדוחות הכספיים של החברות הציבוריות אותם אנו קוראים היום. הוא היה בין הדוחפים העיקריים לאימוץ גורף של התקינה הבינלאומית (IFRS), אותה החלו ליישם חברות ציבוריות ב-2007.

באפריל 2006, לאחר שסיים את תפקידו ברשות, הצטרף סולגניק לקבוצת אי.די.בי בתפקיד משנה למנכ"ל ומנהל הכספים של הקבוצה, וסייע בהכנת דוחות הקבוצה לפי התקן החדש.

המעבר לסקטור הפרטי השתלם לסולגניק: מאז הצטרפותו לאי.די.בי לפני 5 שנים, הוא זכה לשכר מצטבר (כולל בונוסים) של יותר מ-10 מיליון שקל, אולם גורמים המקורבים לקבוצה אומרים כי "האיש שווה מאות מיליונים לנוחי דנקנר בזכות היצירתיות שלו".

יצירתיות חשבונאית זו הביאה לקבוצה רווחי הון חשבונאיים גדולים מחד, והיא גם זו שאפשרה לה להימנע מהפסד של יותר ממיליארד שקל - בשל ירידת הערך של מניית קרדיט סוויס שמחזיקה החברה הבת כור - מאידך. נכון לסוף חודש מארס, החזיקה כור כ-3.21% מהון המניות של הבנק השוויצרי, בהיקף השקעה מצטבר של 6.97 מיליארד שקל. "על הנייר", קיים לכור הפסד של 1.34 מיליארד שקל בין שווי מניות הבנק בבורסה לבין המחיר שבו הן נרכשו על ידה, אולם הפסד זה לא בא לידי ביטוי בדוח רווח והפסד של החברה, היות שכור עדיין לא מימשה את המניות אותן רכשה במחירים גבוהים.

בדוחות כור מסווגת ההשקעה במניות פיננסיות כ"השקעה זמינה למכירה".

עם אימוץ התקינה הבינלאומית, הוצאו מספר סעיפים שעומדים בתנאים מסוימים מדוח הרווח וההפסד, והועברו לדוח חדש - "דוח על הרווח הכולל האחר". כך, ההפסד על הנייר של כור לא עובר דרך דוח הרווח וההפסד עליו מסתכלים בעלי המניות, והוא אמנם משפיע על ההון העצמי של החברה, אך לא משפיע על יתרת העודפים שלה, כך שיכולתה לחלק דיבידנד אינה נפגעת.