כך נראה לו"ז העוזרים האישיים של המנהלים הבכירים

בכניסה למשרד שלהם יש קולב בלתי נראה. הם תולים עליו את האגו, אומרים לו שלום לתקופה ארוכה ואינטנסיבית, ונכנסים אל מאחורי הקלעים. בעוד כמה שנים ינערו ממנו את האבק, יגיחו לקדמת הבמה ויאפשרו לו לפרוח, כשהם כובשים פוזיציות נחשקות בחברות גדולות. זה הבונוס האמיתי שמקבלים העוזרים האישיים של המנהלים הבכירים ביותר במשק, ולשם בדיוק הם מכוונים.

עשו את זה קודם, לפניהם. תפקיד העוזר האישי, שמוגדר לעתים גם כראש מטה או כיועץ, היווה מקפצה משוכללת עבור מי שאוחזים כיום בהגאים של המערכת העסקית והפיננסית. בית היוצר של גליה מאור, לדוגמה, טיפח שלושה צעירים מוכשרים שהפכו עם השנים למנהלים מובילים: רקפת רוסק-עמינח, שמונתה לאחרונה למשנה של מאור בלאומי ולממלאת מקומה; ראובן שפיגל, מנכ"ל בנק דיסקונט, ואסנת רונן, שותפה מנהלת בקרן ויולה ולשעבר משנה למנכ"ל לאומי פרטנרס.

הפוזיציה הזאת פתחה את הדלת גם עבור חיים גבריאלי, מנכ"ל אי.די.בי ולשעבר עוזרו של נוחי דנקנר. אורי פז, מנכ"ל בנק ירושלים, היה עוזרו של עמירם סיון, מנכ"ל בנק הפועלים לשעבר; לילך אשר-טופילסקי, מנהלת החטיבה הקמעונית בבנק הפועלים, שימשה עוזרת אישית של שלמה נחמה כשכיהן כיו"ר הבנק; לייזה חיימוביץ', היועצת המשפטית של כי"ל, הייתה העוזרת של משה טרי כשניהל את רשות ניירות ערך, וזו רק רשימה חלקית.

ובינתיים, עד שיצמחו למנהלים בעצמם, לעוזר האישי יש אין-ספור משימות. מהות התפקיד דינמית ומשתנה מעוזר לעוזר, תלויה בכישוריו וברצונו לקחת על עצמו פרויקטים ואחריות, וגם באופיו של הבוס. דבר אחד אינו גמיש במערכת היחסים ההדוקה הזאת: הכימיה, שבלעדיה הזוגיות הזאת לא תצליח. וכשהחיבור קיים, העוזר האישי הופך ליד ימינו של הבוס, לזרוע הארוכה שלו בארגון, והוא זוכה בחשיפה אדירה וייחודית לכל מוקדי הכוח בחברה, ולעתים גם במשק. האדמיניסטרציה היא חלק שולי מאוד בתפקיד, וכך, כשרוב הזמן מוקדש לתוכן ולניהול, הג'וב הזה מהווה בית ספר יוקרתי ומעשי למינהל עסקים, ומעניק ארגז כלים משובח להמשך הדרך.

ואיך מגיעים לתפקיד? העוזרים האישיים של ראשי המשק נבחרים בפינצטה. לא תמצאו מודעות דרושים לפוזיציות האלה; בדרך כלל מדובר בהמלצה אישית מאדם קרוב; בעובד מוכשר מתוך הארגון שנשלף מבין השורות, או שהציע עצמו לתפקיד והצליח להתקבל.

G מביא את סיפורם של שבעה עוזרים אישיים, מוכשרים ושאפתניים, שמספרים מה בדיוק הם עושים שם, לצד הבוס, איך מתנהלות מערכות היחסים ביניהם ומה הם מתכננים להמשך הקריירה. חלק מהם, אגב, מהווה כבר דור שני בתפקיד, כשגם המנהלים שלהם היו פעם עוזרים אישיים. קרוב לוודאי שגם אותם נראה בשנים הקרובות מטפסים מעלה. עד לפסגה, אלא מה.

"ראשון עד חמישי זה יום אחד"

 יובל צ'פלין / צלם: דור מלכה

יובל צ'פלין | עוזר ליוסי אקרמן, נשיא אלביט מערכות

אישי: 40, נשוי 2, מתגורר בקיבוץ שריד

ותק בתפקיד: חמש שנים

השכלה: תואר ראשון בהנדסת מכונות ותואר ראשון במדעי הטבע ובניהול

איך הגיע לתפקיד: "עבדתי שש שנים באלביט והייתי מנהל פרויקטים בתחום ההנדסה. יום אחר ניגשה אליי מנהלת משאבי אנוש, ואמרה שהומלצתי להתמודד על תפקיד העוזר האישי של יוסי. לא חשבתי על תפקיד כזה בכלל. עברתי תהליך מהיר של שיחות ושל מבדקים, שבסופם הגעתי לפגישה עם יוסי. לא הכרתי אותו לפני כן באופן אישי, רק ידעתי ששנינו מעמק יזרעאל. הוא עשה לי שיחת היכרות ושאל מה הציפיות שלי. בתפקיד כזה דרושה כימיה רבה, ואני חושב ששנינו הרגשנו אותה. הבנתי שהכדור אצלי, והיה לי סוף שבוע אחד להתלבט וליישר קו עם אשתי, כי ברגע שאומרים כן, המשפחה והסביבה מתגייסות. בתפקיד כזה אתה מנהל זמן של אחרים, אבל לא את הזמן של עצמך. ידעתי שזאת הזדמנות של פעם בחיים".

ההתחלה: "לא תיארתי לעצמי שהמעבר יהיה חד כל-כך. זה כמו מסוק שפתאום לוקח אותך לגבהים. העובדה שבאתי מלמטה עזרה לי להבין טוב יותר את הדברים שנאמרים למעלה. המשימה הראשונה שלי הייתה ליצור אמון עם יוסי וגם עם חברי ההנהלה. רציתי להראות להם שאני כאן לא רק בגלל שיוסי מאחוריי, אלא בזכות עצמי".

מהות התפקיד: "אני מעורב בכל התחומים שיוסי עוסק בהם. אני צמוד אליו בכל מקום ונוכח בכל הפגישות שלו - עם פוליטיקאים, תעשיינים, אנשי צבא וביטחון, עם לקוחות מכל העולם. אני כל הזמן צריך לראות במקביל לטווח הקצר והרחוק, לזהות אילו דברים צריכים לקרות, גם ליוסי וגם לאלביט, ולהתכונן לקראתם. זה מזכיר לי את התפקיד שעשיתי ביחידת הסיור שבה שירתי בצבא; התפקיד שלנו היה ללכת לפני הכוח ולפתוח לו את תא השטח הבא. אז אני משתדל לפתוח את תא השטח הבא הרבה לפני שיוסי מגיע אליו, כי כשהוא מגיע זה כבר מאוחר מכדי לייצר משהו איכותי".

סדר יום: "אין יום שדומה לקודמו, וזה הופך את התפקיד לדינמי ולמעניין. החברה פרוסה באתרים רבים בישראל ובעולם, ואנחנו רצים מאתר לאתר. יום לדוגמה מתחיל מוקדם בבוקר, באתר שלנו בקריית שמונה. אחר כך אנחנו מדלגים לטכניון, להרצאה שיוסי נותן; ממשיכים לפגישות במשרד הביטחון בקריה, עוברים להמשך פגישות במשרדי החברה בתל אביב, בערב נוסעים לארוחת ערב עם לקוח, וחוזרים הביתה בחצות.

"בימים פחות אינטנסיביים אני מנסה להגיע הביתה כשהילדים עוד ערים, ואחר כך ממשיך לעבוד לתוך הלילה. בתפקיד הזה גיליתי שיש רק שלושה ימים בשבוע: ראשון עד חמישי זה יום אחד; ביום שישי מתחילים להרים את הראש, לסכם את השבוע ולהתכונן לשבוע הבא; ושבת, שמוקדשת למשפחה".

העבודה יחד: "אני מכיר את יוסי כל-כך טוב, שאני יודע מה חשוב לו ומה הוא צריך. יש לנו הרבה זמן איכות בנסיעות: יואב, הנהג של יוסי, מסיע אותנו ממקום למקום, ואנחנו יושבים עם הלפטופים ועם הניירת ועובדים. אני קורא לזה 'טנק המבצעים'. הקרבה בינינו רבה, ואנחנו משתפים גם בחיים האישיים. המשפחות שלנו נפגשות לפעמים באירועים ובסופי שבוע".

מה התפקיד נותן לך: "אני מתודלק ברמה יומית מבחינת עניין, ויש לי הזדמנות נדירה להיות שותף לתהליכים ארגוניים מהצד של ראש הפירמידה. גם אם יש קשיים, העבודה עם יוסי זה כמו עם אנרג'ייזר, שלא נותן להוריד את הראש לרגע".

חסרונות: "אי-אפשר לקחת פסק זמן, זאת מחויבות ללא הפסקה. את המחיר משלמים בעיקר אשתי והילדים, ומה שמחזיק אותי מעל המים זה הפרגון האין-סופי שלהם. במובן מסוים, אתה גם מוותר על עצמך לתקופה. כשנכנסים לתפקיד צריך להזדכות על האגו ולשים אותו בצד. לדעת מראש שבאים להיות מספר 2, ולהתכוונן לזה".

מה הלאה: "הכול פתוח".

"כל המיילים שלה עוברים דרכי"

 בשמת בן צבי / צלם: דור מלכה

בשמת בן-צבי | עוזרת לרקפת רוסק-עמינח, משנה בכירה למנכ"לית בנק לאומי

אישי: 32, רווקה, מתגוררת בתל אביב

ותק בתפקיד: שלוש שנים

השכלה: תואר ראשון בחשבונאות, בכלכלה ובמחשבים, תואר שני במינהל עסקים. התמחות בראיית חשבון במשרד קסלמן וקסלמן

איך הגיעה לתפקיד: "הרבה זמן רציתי להיות עוזרת אישית של דמות בכירה במשק. כשעבדתי בחטיבת החשבונאות ובחטיבה לשוקי הון, ראיתי את רקפת מרחוק, וסימנתי לעצמי מטרה להיות עוזרת שלה. גם בלי להכיר אותה אישית היה נראה לי מעניין ומאתגר לעבוד עם דמות כזאת. כששמעתי שהיא מחפשת עוזר אישי, עשיתי כל מאמץ להגיע אליה לראיון. היא קראה לי לשיחה, שבמהלכה ניסיתי לשכנע אותה שהיא חייבת לקבל אותי. היא אמרה, 'תסבירי לי למה את כל-כך רוצה את זה'. הבהרתי לה שזה חלום שלי. התקבלתי".

מהות התפקיד: "אני שותפה מלאה לכל הנושאים שבטיפולה של רקפת - מדיונים אסטרטגיים של החטיבה ושל הבנק ועד ניהול פנימי של העובדים. כל הדברים שמגיעים לשולחנה עוברים קודם כול דרכי, כולל, למשל, כל המיילים שלה. מבחינתה, כל מקום ופגישה פתוחים בפניי. אני נמצאת איתה בכל הפגישות המשמעותיות ובסיורים אצל לקוחות. אני מכינה לה חומרים לקראת פגישות ואחריהן, מוודאת שתהליכים מתקדמים ושמשימות מבוצעות. אני מתמצתת לה עדכונים לשורה תחתונה, כך שמצד אחד היא תדע הכול, ומצד שני יגיעו אליה רק הדברים החשובים. אם יש נושאים שאני חושבת שלא צריכים להגיע אליה, אני מטפלת בהם.

"היא עובדת מסביב לשעון, ותמיד נמצאים על שולחנה נושאים מורכבים מאוד, והמטרה היא להקל עליה את החיים כדי שהיא תוכל להתרכז בדברים החשובים. אני גם מרגישה את הדופק של אנשי החטיבה (רוסק-עמינח היא ראש החטיבה העסקית של הבנק), ומשמשת אשת הקשר שלה למנהלים. חשוב לה לדעת כל מה שקורה ולטפל במה שצריך. אני מספרת לה דברים שהיא צריכה לדעת עליהם ואומרת לה, 'את צריכה לעשות ככה וככה'. היא מאוד ממושמעת".

סדר יום: "אין יום טיפוסי. באים מוקדם בבוקר ורואים מה ילד יום. אני במשרד עד שעות מאוחרות, והזמינות היא מלאה. רקפת תמיד אומרת לי שמזלי שאני שומרת שבת, כי יש 25 שעות בשבוע שבהן היא לא יכולה להציק לי".

דור שני: "לפעמים היא מספרת חוויות מהתקופה (רוסק-עמינח הייתה בעבר העוזרת האישית של גליה מאור). אני רואה בזה סגולה".

העבודה יחד: "אין לי בעיה להעביר ביקורת ולהגיד לה מה אני חושבת, גם אם היא סבורה אחרת, ואני יודעת שהיא מביאה בחשבון את דעתי. התקשורת בינינו מצוינת, ויש לנו קודים של הבנה. פעמיים-שלוש בשנה אנחנו עובדות קצת אחרת, כשצריך להכין תוכנית עבודה או מצגות לדירקטוריון ולכנסים. במשך כמה שבועות אנחנו עובדות בערבים מהבית שלה, כדי שהיא תוכל להיות קצת עם הבנות שלה ולנהל גם את הבית. אנחנו יושבות בג'ינס ובטי שירט, ועובדות עד השעות הקטנות של הלילה. זה מאפשר להתנתק מהשוטף וללמוד נושאים מסוימים לעומק. אני אוהבת את התקופות האלה, כי לשבת ולחשוב איתה זו חוויה. היא תמיד אומרת, 'עזבי את הדפים. בואי נחשוב מה אנחנו רוצות להשיג'. בשמונה בבוקר אנחנו כמובן שוב במשרד".

מה התפקיד נותן לך: "רק בפרספקטיבה אני יכולה להרגיש כמה אני סופגת. חטיבה עסקית בבנק גדול זה מרכז העצבים של המשק, ולצד רקפת אני רואה הכול".

חסרונות: "מה שמטריד אותי זה איך אשמור על רמה כזאת של אדרנלין ועניין בתפקידים הבאים שלי".

מה הלאה: "תפקיד ניהולי בכיר בקבוצת לאומי".

"יודע בדיוק מה עובר לו בראש"

 יקיר מנשה / צלם: דור מלכה

יקיר מנשה | עוזר לעקיבא מוזס, מנכ"ל כי"ל

אישי: 40, נשוי 3, מתגורר בחולון

ותק בתפקיד: חמש שנים

השכלה: תואר ראשון במשפטים ולימודי תואר שני בכלכלה ומינהל עסקים

איך הגיע לתפקיד: "המשרד שבו עבדתי (היה עורך דין במשרד אפרת גלילי) עובד הרבה עם כי"ל. לפני חמש שנים שמעתי שעקיבא מחפש עוזר אישי והגשתי מועמדות. הכרתי אותו מעט מאוד קודם לכן. היו לנו שתי פגישות, שהוקדשו להיכרות, וגם כדי לראות אם ישנו החיבור הראשוני. והיה. התפקיד משך אותי מאוד, ותחום הניהול בער בי מההתחלה. היו לי התלבטויות אם לעזוב את עריכת הדין, ושיתפתי בהן גם את עקיבא. לשמחתי, אחרי כמה ימים קיבלתי ממנו תשובה חיובית".

מהות התפקיד: "רוחב היריעה גדול מאוד. אני משתתף ברוב הישיבות שעקיבא משתתף בהן, יש עבודה רבה מול החברות הבנות, ישיבות תכופות אחד על אחד על עבודה שוטפת, ולא מעט בלת"מים. אני מקיים עדכונים שוטפים עם מנהלי החברות הבנות, ומתמצת לעקיבא את הדברים החשובים.

"במהלך השנים בניתי את התפקיד, ולקחתי על עצמי פרויקטים שאני יכול לנהל מבחינת הכישורים שלי. למשל, אני מרכז תהליך בקרה ייחודי בתחום הבטיחות והאקולוגיה, שאלה שני התחומים הכי חשובים לעקיבא, ומטבע הדברים גם לי. אני גם דירקטור בחברה הבת מגנזיום".

כלים משפטיים: "אם התפקיד שלי כולל כ-70% ניהול, השאר מוקדש לנושאים משפטיים, כיוון שזאת חברה ציבורית גדולה. יש נושאים שמחייבים ידע משפטי כמו דוחות כספיים ואין-סוף רגולציה. כעורך דין, עסקתי בעיקר בניירות ערך ובהגבלים עסקיים. יש נושאים בחברה שהרגשתי שמחייבים שינוי והחלטתי לטפל בהם, כמו מערכת לאישור עסקות עם בעל עניין שפיתחנו והטמענו בחברות הבנות".

סדר יום: "לשמחתי, אין סדר יום טיפוסי. אני מאוד אוהב את האינטנסיביות ואת הדינמיות. רוב היום אנחנו בישיבות, וכשהן נגמרות מתחילים לעבוד. קשה להגיד שיום העבודה מסתיים כשהולכים הביתה. בסופי שבוע המיילים ממשיכים להגיע, אבל לומדים לאזן".

העבודה יחד: "כימיה זה מאוד חשוב, ובתפקיד כזה, היא מעל לכול. אתה יכול להיות אמין, אבל אם אין כימיה זה לא יעבוד. היחסים בינינו טובים מאוד, ואני יודע בדיוק מה עובר לו בראש כשהוא מפנים משהו שאמרתי. בכלל, עקיבא מאוד פתוח, ומחפש לשמוע דעות וביקורת. הרבה פעמים הוא אומר בישיבות, אני אגיד את דעתי אחרון, קודם תגידו את דעתכם".

מה התפקיד נותן לך: "זה בית ספר של החיים. הוא פיתח אצלי את היכולת להעמיק בתחומים רבים מאוד, תוך הפרדה בין חשוב לחשוב יותר".

מה הלאה: "להתקדם בתפקידי מפתח בכי"ל".

"השעות הארוכות יחד גרמו להיפתח"

 יואב אורון / צלם: דור מלכה

יואב אורון | עוזר לחיים שני, מנכ"ל משרד האוצר

אישי: 35, נשוי 1, מתגורר בתל אביב

ותק בתפקיד: שנה וחצי

השכלה: תואר ראשון במדעי המחשב, תואר שני במינהל עסקים

איך הגיע לתפקיד: "אחרי ארבע שנים מרתקות באנגליה (עבד בבנק אינווסטק), אשתי יעל ואני התחלנו לחשוב על חזרה לישראל, במקביל להתפתחות מקצועית. לכאורה, המסלול הטבעי שלי היה להמשיך לעולם הפיננסים, אבל רציתי לחפש תפקיד שייתן לי פרספקטיבה אחרת. חבר שעבד באוצר סיפר לי שחיים שני נכנס לתפקיד המנכ"ל ומחפש יועץ אישי. אני מאוד מחובר למדינה מבחינה אמוציונלית, והמוטיבציה לעבוד במגזר הציבורי ולתרום היא בדנ"א שלי.

"שלחתי קורות חיים, קראו לי לראיון, וטסתי לישראל כדי להיפגש עם חיים. היו לנו שלוש פגישות וכמה שיחות טלפון. הן כללו ראיון עבודה, שיחות היכרות וגם כמה 'קייס סטדיס' בנושאי מאקרו שחיים ביקש ממני לחשוב עליהם ולחזור אליו עם ניתוחים. הוא רצה לבדוק איך אני מסתכל על דברים ומה אני מביא בחשבון. היה לנו חיבור טוב. אחרי כמה ימים קיבלתי תשובה חיובית וקפצתי על ההזדמנות. אז נכון, לא תהיה לי חבילת שכר ובונוסים, אבל תהיה לי הזדמנות מדהימה ללמוד איך המדינה הזאת עובדת".

מהות התפקיד: "התפקיד שלי נגזר מתפקיד מנכ"ל האוצר, שכולל את ניהול הפעילות השוטפת של האוצר ומשברים כלכליים, ותפקידים שחיים לוקח על עצמו בהובלה של רפורמות כלכליות ושל שינוי מבני במשק. אני צמוד אליו כל הזמן, בכל הפגישות והנסיעות, בארץ ובחו"ל, ושותף בכל הרזולוציות. אני גם לוקח על עצמי חלק מהנושאים שחיים מוביל, כמו התוכנית לקידום תעשיות עתירות ידע במשק ("יתרון יחסי") והרפורמה בחוק לעידוד השקעות הון. אני לומד את הנושאים, מקיים פגישות עם מומחים ומסייע בקבלת ההחלטות. אני צריך לתת את הייעוץ התוכני ואת הסיוע הכי טובים שאני יכול לתת לו ולאנשים שעובדים איתו".

אורון מנהל גם את לשכת המנכ"ל, שכוללת שני עוזרים נוספים, מנהלת לשכה וארבע מזכירות. "אנחנו עובדים יחד כצוות, עם הרבה סיוע וגיבוי הדדי".

סדר יום: "יוצא מהבית בשבע בבוקר וחוזר בלילה. אני משתדל לעשות איזון בסופי שבוע, אבל תמיד יש טלפונים ומיילים. התפקיד דורש המון, ואני דורש מעצמי מחויבות גדולה אליו. אם חיים עובד כל הזמן ב-300 קמ"ש, זה אומר שאני צריך להיות לפחות ב-310, לעשות שיעורי בית, ותמיד להיות מוכן".

העבודה יחד: "אנחנו מסתדרים מצוין ומבינים זה את זה בלי הרבה מילים. יש לנו הרבה פגישות בארבע עיניים, ואנחנו עושים יחד סיעור מוחות, מחדדים את השאלות, מגדירים דילמות ומעלים פתרונות. גם לזה צריך להתכונן מראש: אני לא אכנס למנכ"ל האוצר לא מוכן. ההיכרות הפכה לאישית מאוד. השעות הארוכות יחד גרמו להיפתח".

מה התפקיד נותן לך: "פרספקטיבה רחבה מאוד על תהליכים מורכבים וראיית מקרו על האופן שבו הם משפיעים על המשק. התפקיד מחדד את תפיסת העולם, שהייתה לי ממילא - שניהול מצוין נעשה דרך הפרטים הקטנים. צריך להאציל סמכויות, אבל האחריות היא של המנהל, והוא צריך להכיר הכול".

חסרונות: "אין מספיק זמן להיות עם המשפחה ועם הילדה שלי, בת השנה".

מה הלאה: "אתגרים הקשורים לניהול מערכות ופרויקטים מורכבים, עם אוריינטציה כלכלית-פיננסית, במגזר הציבורי או העסקי".

"נמדדת בכל רגע ורגע"

 דנה גרינפלד / צלם: דור מלכה

דנה גרינפלד | עוזרת לחיים גבריאלי, מנכ"ל אי.די.בי

אישי: 40, אימא לתאומות, מתגוררת ברמת השרון

ותק בתפקיד: שש שנים

השכלה: תארים ראשונים במשפטים ובמזרחנות. התמחות בעריכת דין במשרד גולדפרב, לוי ושות'

איך הגיעה לתפקיד: "שמעתי ממכר שבאי.די.בי מחפשים עוזר אישי לחיים, שהיה אז (2005) סמנכ"ל בקבוצה. הגעתי לכמה פגישות אצל מנהלת משאבי אנוש ונשלחתי למבדקים. בהמשך היה לי ראיון אצל חיים, שבין היתר שאל למה אני רוצה לשנות כיוון מקצועי ואם אני מוכנה לשעות עבודה מרובות ומאומצות ולזמינות מלאה. היה לי ראיון גם אצל נוחי דנקנר".

מהות התפקיד: "הפעילות אין-סופית ומגוונת מאוד. אני מכירה כל מה שנמצא על שולחנו של חיים. מרבית החומרים שמיועדים אליו עוברים קודם כול אצלי, לסינון ראשוני ולתעדוף. בחלק מהנושאים אני נדרשת לחוות את דעתי ולתרום מהידע שלי. יש הרבה נושאים לעבור עליהם, לאסוף נתונים ולנתח. אני מלווה אותו בחלק מהלו"ז, בעיקר במקומות שבהם הוא פעיל יותר מבחינת החברות התפעוליות של הקבוצה. אני מנסה להוריד מחיים כמה שיותר רעשי סביבה".

משאבי אנוש: גרינפלד מנהלת בשנה האחרונה את משאבי האנוש של מטה אי.די.בי פיתוח, שכולל כחמישים עובדים. "זה גורם לי לסיפוק רב".

סדר יום: "אני קמה בכל בוקר בחמש וחצי כדי לרוץ, ומשתתפת בקבוצת ריצת מרתון ברמת השרון. אני רצה המון שנים, ולפני חצי שנה לקחתי על עצמי אתגר להתכונן למרתון תל אביב. באפריל האחרון עשיתי את זה.

אני מגיעה למשרד בשמונה-תשע, צלולה וחדה אחרי הריצה. רוב הזמן אני נמצאת במטה. הימים הכי טובים ומרגשים הם אלה המוקדשים לתרומה לקהילה, כשיוצאים לשטח ונפגשים עם תושבי הצפון והדרום. נוחי הפך את התרומה לדרך חיים וסחף את כולנו אחריו".

העבודה יחד: "עם השנים למדנו לדבר בתקשורת פתוחה. בתפקיד כזה נדרשים יחסי אמון מלאים, כימיה ודיסקרטיות, אחרת זה לא יכול לעבוד.

זה ארגון מאוד דינמי, בכל שעה יש משהו חדש. אני צריכה להיות זמינה מיידית ולעדכן און-ליין. זה תפקיד שצריך להיות בו ראש גדול, לעבוד קשה, לגלות מנהיגות וחריצות ולהיות נטולי אגו לחלוטין".

חסרונות: "זה ארגון שאתה נמדד בו בכל רגע ורגע. אתה נדרש למצוינות, לעבודה קשה, מאומצת ויסודית. בכל יום מחדש צריך להביא תוצאות. כשאני נכנסת למשרד בבוקר אני מכניסה את הנשימה, ורק בסוף היום מוציאה את האוויר החוצה. לצד זה יש סיפוק גדול מאוד".

מה הלאה: "אי.די.בי הפך לבית שני שלי. לא יראו אותי במקום אחר".

"רואים הכול, שומעים הכול, יודעים הכול"

 מיכל קיסוס / צלם: דור מלכה

מיכל קיסוס | עוזרת לתמר יסעור, מנכ"לית לאומי קארד

אישי: 32, רווקה, מתגוררת בתל אביב

ותק בתפקיד: ארבעה חודשים

השכלה: תארים ראשונים במשפטים ובכלכלה, תואר שני במינהל עסקים

מסלול מקצועי: אחרי ארבע שנים במשרד גרוס ושות' "רציתי להיות בצד של הלקוח, במקום שבו מתקבלות ההחלטות. ראיתי מודעת דרושים בעיתון: 'מוסד פיננסי גדול מחפש מנהל פיתוח עסקי, עם ניסיון של ארבע שנים'. לא היה לי שום דבר מהדברים האלה, אבל בתחושת בטן רציתי את התפקיד. שלחתי קורות חיים, ומובן שלא חזרו אליי. ביקשתי מ'הד האנטר' לסדר לי ראיון. ככה הגעתי ללאומי קארד, ועברתי שם את כל התהליכים. במשך שלוש שנים הייתי מנהלת תחום פיתוח עסקי ואסטרטגיה בחברה".

איך הגיעה לתפקיד: "דני כהן, המנכ"ל הקודם של לאומי קארד, קרא לי לפני כמה חודשים ואמר שהוא רוצה להמליץ עליי לתפקיד עוזרת אישית של המנכ"לית החדשה. אמרתי לו שאני רוצה את זה. נפגשתי עם תמר בבית קפה, וישר היה בינינו קליק. סיפרתי על עצמי, גם היא סיפרה על עצמה, דיברנו על לאומי קארד ועל בנק לאומי. היא פירטה איך היא רואה את התפקיד, וגם זה התחבר לי טוב. הקשבתי לה ואמרתי לעצמי, 'יש מצב שיש לי מנטור'. זה משהו שחיפשתי, כי זה שלב בחיים שבו חשוב לי ללמוד הרבה ולקחת כמה שיותר כלים. בסוף השיחה היא אמרה לי, 'מתחילים לעבוד'. יום אחרי כבר עליתי ללשכת המנכ"ל, להתחיל להפעיל את הגלגלים ולעבור חפיפה. תמר נכנסה לתפקיד שלושה שבועות אחר כך".

מהות התפקיד: "זה עולם ומלואו. אני עושה הכול מהכול. אני עם תמר כל הזמן, חוץ ממעט פגישות שאני מרשה לעצמי לא להיות בהן, כדי לפנות קצת זמן לעבודה שלי. אני לא אוהבת לצבור פערים, והקצב פה מהיר מאוד. כל ישיבה יוצרת משימות חדשות, ואני גם עוקבת אחר החלטות שהתקבלו ומוודאת שמשימות בוצעו. אני מכינה מצגות, ניירות עמדה, דוחות עסקיים וסקירות כלכליות לישיבות דירקטוריון. אני מתכוננת לכל ישיבת הנהלה ועוברת על החומרים הרלבנטיים. אני מכינה את תמר לישיבות ולכל פגישה עם לקוח, אבל אנחנו גם יושבות וחושבות יחד, והעדכונים בינינו מתקיימים כל הזמן".

סדר יום: "מתחיל בבית, בשש וחצי בבוקר. אני עוברת על עיתונים, על מחזורי הנפקה וסליקה, בודקת מה עשו ביתרות אשראי ומתחילה לעבור על מיילים. במהלך היום יש הרבה פגישות ודיונים. כשהיום נגמר מתחילה העבודה. אני עובדת עד מאוחר, ואני לא יכולה להגיד שהלפטופ לא נפתח לפעמים ב-12 בלילה. על סוף השבוע אני משתדלת לשמור שלי, אבל אני עונה על מיילים ומטפלת במה שצריך".

העבודה יחד: "קשה להאמין שאנחנו מכירות רק ארבעה חודשים. השתדלתי ללמוד מהר, ואני מרגישה שאני כבר מכירה אותה טוב. אני מנסה לשמור עליה, גם מהבחינה של להכין אותה לישיבות ולדיונים, וגם מוודאת שיש לה זמן בין כל הפגישות והריצות לשבת ולחשוב על הנושאים הרבים שבטיפולה".

מה התפקיד נותן לך: "בתפקיד הזה רואים הכול, שומעים הכול, יודעים הכול, כי אתה מסתכל מהעיניים של המנכ"ל. זה אומר שצריך לראות כל הזמן ב-360 מעלות, להיות דיסקרטיים ואחראיים מאוד, כי לדעה שלי יש משקל ואני שותפה לקבלת ההחלטות".

חסרונות: "אין תחום עיסוק ספציפי משלי, עם יעדים עסקיים מוגדרים".

המשך הקריירה: "תפקידי ניהול, עדיפות בקבוצת לאומי".

"השאיפה היא לנהל פעילות עסקית מלאה"

אורי נתן | עוזר לגזי קפלן, מנכ"ל אסם

 אורי נתן / צלם: דור מלכה

אישי: 33, נשוי 2, מתגורר בתל אביב

ותק בתפקיד: שנתיים

השכלה: תואר ראשון בפילוסופיה, בכלכלה ובמדעי המדינה ותואר שני במינהל עסקים

איך הגיע לתפקיד: "גזי חיפש בוגר חברת ייעוץ (נתן עבד חמש שנים בחברת הייעוץ האסטרטגי POC). הוא ידע בדיוק מה הוא רוצה, ואני התאמתי לפרופיל. תהליך הקבלה לא היה קצר, וכלל בחינה של היכולות המקצועיות שלי ושל הכימיה הראשונית ביני ובין גזי. בראיון הראשון, כשאמרתי שאני ירושלמי במקור וככזה גם אוהד של בית"ר, גזי אמר שלא כולם מושלמים ומבינים שאדום עולה".

מהות התפקיד: "תפקיד שבשנים האחרונות הופך לפונקציה משמעותית יותר ויותר בארגונים. נדמה לי שהסיבה המרכזית לכך היא שעבודת המנכ"ל כיום הרבה יותר מורכבת מאשר בעבר, וכוללת הרבה מאוד משימות שאינן מוגדרות כפונקציות מטה קלאסיות.

"התפקיד מורכב מצד אחד מאחריות וממשימות קבועות, כמו ניטור ביצועים עסקיים ונתחי שוק ברמת הקבוצה, ריכוז עבודת פורום ההנהלה והדירקטוריון, והובלה של תחום האחריות החברתית. חלק אחר של התפקיד, שהוא גם דינמי ומעניין יותר מבחינתי, כולל פרויקטים שאני מוביל או שותף להם. זה יכול להיות הובלה או שותפות בצוות של גיבוש תוכנית אסטרטגית ליחידות עסקיות בקבוצה, או פרויקט להטמעת רגולציה חדשה.

סדר יום: "אין יום דומה למשנהו, וזה גם אחד היתרונות של התפקיד. במהלך היום יש פגישות פנימיות בצוותים שאני מוביל או חבר בהם, פגישות עם גורמים מחוץ לחברה, וכמובן עבודה על המשימות השוטפות שלי. אני תמיד זמין ומחובר למיילים".

העבודה יחד: "סדר היום שלי לא צמוד לסדר היום של גזי. אני מטפל בנושאים שונים, ומביא אותם לגזי עם המלצה לפעולה. אני רואה את התפקיד שלי כסוג של יועץ פנימי. התקשורת ביני לבינו שוטפת ובלתי אמצעית".

מה התפקיד נותן לך: "ההימצאות במרכז העצבים של ארגון גדול, מגוון ודינמי היא יתרון גדול עבורי, והיא מכשירה דרך לניהול עתידי. אני גם נחשף להיבטים רחבים ומגוונים של ניהול".

המשך הקריירה: "בסופו של דבר, השאיפה היא לנהל פעילות עסקית מלאה".