המודל של הגמדים

בשנת 2006 החליטה אודינזה, בצעד שנראה אז תמוה במיוחד, לרכוש שחקן אלמוני מדרום אמריקה. אמנם השחקן היה אז בן 16 בלבד, והוא הגיע מקובראולה, מועדון קטן מהליגה הצ'יליאנית. אבל זה לא מנע מהקבוצה האיטלקית לרשום צ'ק נכבד בסך של 3 מיליון אירו עבור רכישתו. לשחקן הזה קוראים אלכסיס סאנצ'ז, ובקיץ הקרוב יעבור סאנצ'ז לברצלונה, או אולי למנצ'סטר סיטי, שנאבקות על שירותיו. אודינזה, מצידה, צפויה לגרוף קופון בשווי 35-40 מיליון אירו עבור הקשר-חלוץ הצ'יליאני. כלומר, אודינזה השביחה את הנכס שלה פי 13.3 בתוך חמש שנים בלבד.

הסיפור של סאנצ'ז ממחיש בצורה הטובה ביותר את ההצלחה של אודינזה: קבוצה נטולת יומרות ומשאבים כספיים, שמצליחה לשרוד גם בעידן הכסף הגדול של הכדורגל העולמי אך ורק בזכות ניהול פיננסי מבריק.

***

כלל הברזל הבסיסי לביצוע עסקה נכונה, בכל תחום, הוא פשוט: קנה את הנכס כשהוא בשיא השפל שלו. זה בדיוק מה שעשה ג'יאמפאולו פוצו, איש העסקים האיטלקי שהשתלט על אודינזה ב-1986 עבור פרוטות, מיד לאחר ששמו של המועדון הוכתם בסקנדל הימורים, שלאחריו הורדה הקבוצה אל הסרייה B. אודינזה של פוצו הפכה לקבוצת "יו-יו" שנעה תכופות בין הליגה הבכירה לליגת המשנה באיטליה, עד שב-1995/96 חזרה לסרייה A, ומאז ועד היום היא שם.

במהלך השנים, גיבש פוצו אג'נדה ברורה: מציאת כישרונות זולים, טיפוחם, ומכירה בכסף גדול לאחר מכן, על מנת להמשיך את מעגל החיים הכלכלי של הקבוצה. המשפט האחרון אמנם נשמע כמו קלישאת יום אל"ף שמדבר עליה כל בעל בית שנכנס לקבוצת כדורגל קטנה, אבל פוצו הפך את הדיבורים למעשים: הוא הקים מערך סקאוטינג ענק וחובק עולם, בעלות של 4 מיליון אירו בשנה, הכולל 50 מרגלים שמסתובבים ברחבי הפלנטה במצוד אחר טאלנטים. המפתח שמנחה את מערך הסקאוטינג של אודינזה הוא התמקדות בשווקים קטנים - אודינזה יודעת שהיא לא יכולה להתחרות כספית עם הקבוצות הגדולות בשווקים כמו ברזיל או ארגנטינה, שבהם מחירי השחקנים נוטים לעלות בכל שנה שעוברת. אז היא מוצאת שחקנים כמו אלכסיס סאנצ'ז בצ'ילה.

היכולת של אודינזה לשים את היד על השחקנים הנכונים היא חשובה, אבל מה שאפילו יותר קריטי זה צורת הטיפוח של אותם שחקנים: חלקם נשארים אצל אודינזה בסרייה A, וחלק גדול מושאל למקומות אחרים. סאנצ'ז, למשל, נקנה ב-2006, אבל התחיל לשחק בקבוצה רק ב-2008, כשבדרך הושאל לקולו-קולו הצ'יליאנית ולריבר פלייט הארגנטינית. נכון לסוף עונת 2010/11, היו פזורים ברחבי העולם 49 שחקנים מושאלים של אודינזה, ועוד 14 נוספים בגרנאדה - קבוצה מהליגה השנייה בספרד איתה חתומה אודינזה על הסכם שיתוף פעולה.

עד כמה באמת יעילה מבחינה מקצועית יכולת גיוס וטיפוח השחקנים של אודינזה? הכלל הידוע בכדורגל אומר שככל שאתה משלם יותר כסף לשחקנים שלך, כך הסיכויים שלך להצלחה על המגרש גדלים. הקורלציה בין טבלאות השכר של המועדונים לבין המיקומים הסופיים שלהם בליגות בתום העונה, עומדת בדרך כלל על יותר מ-90%, אבל הכלל הזה לא כל כך תקף במקרה המיוחד של אודינזה: את העונה החולפת היא סיימה במקום הרביעי בסרייה A (שיוביל אותה להשתתפות במוקדמות הצ'מפיונס ליג בעונה הקרובה), וזאת למרות שב-2009/10 תשלומי השכר שלה הסתכמו ב-31.3 מיליון אירו בלבד, מקום 13 (!) בליגה האיטלקית.

המרוויח הכי גדול באודינזה כיום הוא החלוץ אנטוניו די נטאלה, עם שכר בסך מיליון אירו בעונה. פי 9 פחות מהמשכורת של זלאטן איברהימוביץ' ממילאן, שיאן השכר של כלל הליגה האיטלקית. אותו די נטאלה שסיים את העונה האחרונה כמלך השערים של הסרייה A, עם 28 כיבושים (איברהימוביץ' הסתפק ב-14).

להישגים האלו אודינזה כמובן לא היתה מצליחה להגיע ללא ההתנהלות הסופר-אפקטיבית שלה בשוק ההעברות.

***

גידול השחקנים ומכירתם לאחר מכן נובע קודם כל מהכרח כלכלי שאודינזה מתמודדת איתו: היא מגיעה מעיר קטנה ולא עשירה במיוחד של 100 אלף תושבים, שמייצרים לה בעונה שלמה סך הכנסות מכרטיסים של פחות מ-4 מיליון אירו, סכום דומה לזה שמכניסה מנצ'סטר יונייטד ממשחק בית בודד באולד טראפורד. ההכנסות "הטבעיות" של אודינזה פשוט לא יכולות להספיק לה כדי להתקיים בכבוד: בעונת 2009/10, לדוגמא, הן עמדו על 41 מיליון אירו בלבד. עד כמה המספר הזה נמוך? כל קבוצות הפרמיירליג באותה עונה, כולל היורדות האל סיטי, פורטסמות' ובארנלי, רשמו הכנסה גבוהה יותר. וכמובן שהמספר מתגמד לעומת ההכנסות של הקבוצות הגדולות באיטליה - אינטר (225 מיליון אירו), מילאן (208 מיליון) ויובנטוס (205).

אבל התמונה משתנה ברגע שמכניסים לעוגת ההכנסות את הפעילות בשוק ההעברות (כסף שנכנס ממכירת שחקנים, לעומת כסף שיוצא עבור רכישת שחקנים אחרים). בתחום הזה, אודינזה היא אחת מהקבוצות הבולטות בעולם: בעשור האחרון היא רשמה רווח נקי של 112 מיליון אירו מפעילות בשוק.

צריך לציין שאודינזה היא לא הקבוצה היחידה בעולם שמתבססת על מכירת שחקנים כאמצעי לקיום כלכלי: ליון הרוויחה בשלוש השנים האחרונות 91 מיליון אירו מהפעילות שלה בשוק, כשפורטו הרוויחה באותה תקופה 111 מיליון אירו. יחד עם זאת, לפורטו וליון יש משאבים גדולים יותר להוציא על רכש - מה שגם מגדיל באופן טבעי את תפוקת המכירות שלהן.

המודל הכלכלי של אודינזה שמתבסס על מכירת שחקנים פשוט עובד, ולראייה, המועדון מצליח, באופן די חריג בעולם הכדורגל, לקיים את עצמו לאורך שנים ארוכות מבלי להפסיד כסף. השורה התחתונה של אודינזה בשש השנים האחרונות מצביעה על רווח נקי של 3 מיליון אירו. לא רע בכלל בשביל מועדון שהכניס בתקופה הזאת מספונסרים ומפרסמים כ-10 מיליון אירו בלבד בממוצע לעונה.

ג'יאמפאולו פוצו חגג השנה את יום הולדתו ה-70. אחרי 25 שנה באודינזה, הוא הצליח לרקוח מועדון כדורגל שהתנהלותו הכלכלית-מקצועית צריכה להוות מודל לחיקוי עבור כל מועדון כדורגל בעולם שלא נהנה מגב כספי של אוליגרך, שייח' או טייקון כלשהו.