מותר הרופאים מהמורים

במשרד האוצר משוכנעים מזה תקופה ארוכה כי מאבק מצד רופאים לא דומה לשום מאבק אחר, בשל היחס המועדף שהם נוהגים לקבל מאותם גורמים שאמורים להתערב ואף להכריע בין טיעוני הצדדים. זאת הסיבה שבאוצר התנגדו עד לאחרונה להליכה לבוררות, אחרי שנכוו בפעם האחרונה שבה צוות של בוררים מכובדים פסק תוספת שכר של 24% לרופאים בלי לחייב אותם בשעון נוכחות, בלי לדרוש פירמידה הפוכה שתיטיב עם המתמחים ולמעשה בלי כל התניה.

הרופאים הם המלאכים בלבן, מסביר אחד הגורמים במערכת הבריאות, מה גם שכל אחד חושב לעצמו על היום שבו הוא או משפחתו יזדקקו לטיפול רפואי.

גם במאבק הנוכחי היה זה בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב שקיבל את כל העמדות של הרופאים, גם אם חלק מההחלטות סתרו פסיקות קודמות של בתי הדין. כך למשל, השופט מיכאל שפיצר דחה את הטענה כי סוגיות של תקנים ושל התמחויות הן תחת מה שמכונה "הפרוגרטיבה הניהולית של המדינה", וקבע כי על המדינה לנהל בעניינים אלה משא-ומתן, ואילו הרופאים זכאים לשבות בגינם.

ואולם, בזמן שארגון המורים דרש בעבר שינהלו עימו משא-ומתן על צמצום מספר הילדים בכיתה ועל הוספת שעות הוראה, קבע בית הדין הארצי לעבודה: "נושאים אלה נקבעים במסגרת תקציב המדינה המעוגן בחוק, והם מהווים חלק מקביעת המדיניות במערכת החינוך ומצויים במתחם הפרוגרטיבה של משרדי הממשלה".

במילים אחרות, דין אחד למורים ודין אחר לרופאים.

המדינה, צריך לומר, אינה מסרבת בפועל לנהל משא-ומתן עם הרופאים בעניין תקנים או התמחויות. אדרבא, המדינה הציעה במסגרת המשא-ומתן להוסיף 455 תקנים לרופאים כדי לאפשר צמצום של מספר התורנויות למתמחים.

סגן שר הבריאות יעקב ליצמן התעקש בצדק לקצר גם את משך התורנות של מתמחה כך שלא תעמוד עוד על 26 שעות ברצף, אולם אז החליטו הרופאים דווקא להחריף את השיבושים שלהם. ההסבר: קיצור משך התורנות יביא לפגיעה בהכשרת הרופאים.

משמעות הדבר, למעשה, היא שבית הדין האזורי לעבודה איפשר לרופאים לשבות לא בשל דרישתם הלגיטימית לנהל משא-ומתן על תוספת תקנים או על סוגיות נוספות שהן כמעט לכל הדעות תחת ריבונותה של המדינה כמעסיקה, אלא בשל התעקשותם להביא לפתרון בדיוק כפי שהם רוצים לראות אותו. זאת, צריך לומר בהגינות, כבר איננה עילה לגיטימית לשביתה.

מחר (ה') המוזיקה כבר עשויה להשתנות. בית הדין הארצי לעבודה ידון בערעור שהגישה המדינה, והוא יתבקש לראות את הדברים בעיניים קצת פחות אמוציונליות מאלה של בית הדין האזורי.

רק לפני כשבועיים דחה בג"ץ את העתירה של ההסתדרות הרפואית שדרשה תוספת מיידית של מיטות אשפוז, וקיבל את העמדה שלפיה זכותה הריבונית של המדינה ליישם תוכנית מדורגת לתוספת מיטות על פני מספר שנים.

גם בית הדין הארצי עשוי לאמץ את הגישה הזאת, בבואו לומר לרופאים: המאבק שלכם חשוב, הוא כבר מניב פירות - אבל אין זה אומר שהכול חייבים לנגן במדויק לפי החליל שלכם.

ויש עוד דבר אחד קטן: יו"ר ההסתדרות הרפואית, ד"ר ליאוניד אידלמן, הסביר בחודש שעבר לקבוצה של ראשי איגודים מקצועיים מדוע הוא מעדיף שלא להגיע אל בית הדין הארצי לעבודה. כך הוא אמר אז: "האווירה בבית הדין השתנתה ביחס למה שהיה בעשור האחרון.

נשיא בית הדין סטיב אדלר פרש לגמלאות, והשופטת שמחליפה אותו היא נילי ארד שחונכה בפרקליטות, והיא מצדדת במדינה כפי שהיה עם העובדים הסוציאליים.

עכשיו נותר לבחון האם חוסר הטקט הזה של אידלמן יעלה לו ביוקר כשיפגוש מחר את אותה נילי ארד, או שזו תבקש דווקא להבליט עד כמה היא איננה נותנת לשיקולים זרים להפריע בהכרעותיה.

תשאלו את האחיות

צריך להיות הוגנים כדי לומר גם שהחשדנות של הרופאים ואף של בתי הדין לעבודה כנגד עמדות המדינה, יש לה בסיס. אחיות בתי-החולים נטשו היום (ד') ואתמול (ג') שורה של מחלקות פנימיות, לאחר שהמדינה לא עמדה בהסכם עליו חתמה לתוספת של 190 תקנים.

מן הראוי שאותה מדינה שעותרת עכשיו לבית הדין הארצי לעבודה כדי להלין על התנהלות הרופאים, קודם תוכיח שהיא יודעת לעמוד במילה שלה, קל וחומר בהסכם חתום.