אפשר לסמוך על בעז צפריר?

המנכ"ל הנבחר של רכבת ישראל בעז צפריר מחזיק ברקורד ניהולי מרשים. לא עוד מינוי פוליטי של שר תחבורה המסדר ג'וב לאלוף לשעבר בצה"ל, אלא איש שניהל בעבר חברות כמו פטרוטק מקבוצת החברה לישראל, זוגלובק ושמן תעשיות.

הבה נתעכב מעט על זו האחרונה: צפריר שימש שם 8 שנים כמנכ"ל, אחרי 4 שנים כסמנכ"ל כספים בחברה. במהלך כהונתו, שהסתיימה בשנת 2004, צמח היקף פעילותה של החברה מ-300 ל-650 מיליון שקל. הוא עשה את זה בעיקר בעזרת הטמעת טכנולוגיות חדשות שהפכו את החברה מעסק של שמנים וכופתאות, לחברה עם הון אנושי וטכנולוגי מתקדם, שפועלת בין היתר בתחום הסויה ותוספי המזון.

אבל לצפריר, מתברר, יש כישרון ניהולי נוסף: הוא יודע מה צריך לעשות כדי להגיע אל הרגולטור.

בפברואר האחרון הוא העיד בבית המשפט המחוזי בירושלים במשפטו של רה"מ לשעבר אהוד אולמרט, בעניין פרשת מרכז ההשקעות. צפריר מכיר היטב את מרכז ההשקעות שהעניק באותה תקופה הטבות למפעל סויפרוטק שהקימה קבוצת שמן, אבל לא על כך הוא העיד. צפריר הסביר כי בזמן שאולמרט שימש כשר התמ"ת, הוא שילם למקורבו עו"ד אורי מסר 29.5 אלף שקל רק כדי לפגוש את השר.

בחקירת המשטרה שקדמה לאותה עדות הוא נשאל בעבור מה שילם סכום שכזה, ועל כך השיב במפורש: "על עצם הסיוע בקידום הפגישה". צפריר מסר בעדות שלו שהוא לא רואה בסכום ששילם למסר שכר גבוה, וכי ההתקשרות עמו הייתה כשם שהתקשר עם לוביסטים אחרים.

הפגישה עם אולמרט, תופתעו או לא, אכן התקיימה. מסר עצמו ישב בה גם הוא, אך לפי עדותו של צפריר, הוא כמעט לא דיבר במהלכה.

הפגישה התקיימה על רקע הנטייה של משרד התמ"ת להפחית את ההיטל על שמנים מיובאים לכדי 3%, לעומת 4.5% כפי שהיה נהוג עד אז. יצרני השמנים וקבוצת שמן בראשם דרשו למנוע את ההפחתה הזו בטענה שהיא תביא לקריסת הענף, ואף הציעו להעלות את ההיטל לכדי 7%.

בסופו של דבר אולמרט הכריע, וקבע את ההיטל על 4%. במשפטו הוא הסביר כי מנכ"ל משרדו (רענן דינור) אכן הציע היטל של 3%, אולם הוא (אולמרט) חשב אחרת. צפריר, אגב, העיד בחקירתו הנגדית כי קרוב לוודאי שהיה מצליח להיפגש עם אולמרט גם לולא היה משלם למסר, וכי ההחלטה של אולמרט בעניין גובה ההיטל הייתה בסופו של דבר מקצועית, כסוג של פשרה בין הגורמים המקצועיים במשרד התמ"ת.

אפשר, אולי רצוי, לתהות כיצד אדם שהודה כי שילם כסף בכדי לפגוש שר בממשלה, מתמנה למנכ"ל של חברה ממשלתית חשובה. לא בטוח שצריך להמעיט בעניין רק משום ש"כולם עושים את זה", או כי מקובל לשלם למאכערים וללוביסטים.

על-פי התרבות הניהולית שהשתרשה בישראל, אסור להיות זה שמקבל את הכסף, אבל בהחלט מותר להיות זה שנותן אותו. גם דוחות בינלאומיים מציגים את ישראל באור לא מחמיא בכל הקשור ליד החופשית שניתנת לחברות ישראליות לבצע עסקאות מפוקפקות בחו"ל.

עלה של זית מול סדין אדום

בראש ועדת האיתור שבחרה בצפריר לתפקיד עומד לא אחר מאשר אורי יוגב, שמינויו הרשמי לתפקיד יו"ר הרכבת מתעכב בשל שורה של פרסומים שהצביעו על קשר לכאורה בין יוגב לבין מנכ"ל החברה הקנדית (בומברדיה), שזכתה לאחרונה במכרז לאספקת 150 קרונות עבור רכבת ישראל.

יוגב הוא בבחינת "סדין אדום" בעיני עובדי הרכבת, בעיקר לאחר שהצהיר בעבר כי ההישג הגדול ביותר שרשם במשרד האוצר היה "שבירת העבודה המאורגנת בישראל".

אל מול אותו סדין אדום צפריר צריך להיות זה שנושא עמו עלה של זית, כדי להביא לרפורמה מוסכמת שתעמיד את הרכבת על פסים של צמיחה עם מינימום חיכוכים. את זה הוא צריך לעשות לא על-ידי שבירת העבודה המאורגנת וגם לא על-ידי לוביסטים ומאכערים כפי שעשה בעבר, אלא באמצעות שכל ישר. עליו לנצל את ההבטחה של ההסתדרות שלפיה היא תתמוך בכל תוכנית רצינית להגברת הבטיחות ברכבת, ומנגד עליו להיזהר מתוכניות הפרטה שנועדו אך ורק לשם הפרטה ולא ליצירת ערך אמיתי.

מה שבטוח, לפגוש את שר התחבורה, ישראל כץ, לא יעלה לו אפילו שקל.