פרשן יווני: "המשבר לא היה נוצר אלמלא השתלטות גרמניה"

גיאורגיוס (ג'ורג') מלוקוס הוא פרשן בכיר ביומון היווני האיכותי "טו וימה", שהקו המערכתי שלו הוא מרכז-שמאל. הוא עצמו, הוא מצטחק, קצת ימני יותר, אבל לא בהרבה. כאשר תיאודור ונגלוס, סגנו של ראש הממשלה פפנדריאו, רמז באחרונה שבמקרה הצורך יעלו טנקים על הפרלמנט כדי לוודא שחבילת הקיצוצים התקציביים תעבור, הוא כתב מאמר דעה חריף נגדו. דמוקרטיה עדיין עדיפה אפילו על יציאה ממשבר כלכלי, הוא אומר.

מלוקוס, בן 45, שבעבר עבד גם ביומון האיכות השני, "קתימרני" (מרכז-ימין), ומופיע לעיתים תכופות בטלוויזיה, מייצג היטב את הדור הנוכחי של העיתונאים המבריקים ביוון, שהם תופעה מדאיגה למדי. מצד אחד, היושרה ותחושת השליחות שלו אינן מוטלות בספק. מצד שני, הוא כנראה אחד האחראים להפצת תיאוריות הקונספירציה המלומדות והמשכנעות ביותר, שחלק גדול מהציבור קונה אותן.

התיאוריה האישית של מלוקוס היא שמשבר החובות היווני והמשבר הכלכלי, שהוא פסימי מאוד לגביו, לא היה בא לעולם אלמלא הוא השתלב במגמת-על אירופית חשובה אפילו יותר - שובו של הרייך הגרמני. לא, חלילה, הרייך השלישי הנאצי, אלא הרייך מהסוג שאוטו ביסמרק בנה באירופה לפני 140 שנה, ה"פאקס גרמניקה", ה"שלום" הגרמני ביבשת, שבו הוכפף הכול לאינטרס הגרמני.

לפי התיאוריה הזו, מרחב האירו נולד, מלכתחילה, קודם כל כדי לאפשר לגרמנים לשאוב את הכספים של אירופה למימון האיחוד עם מזרח גרמניה. ההוכחה לכאורה היא משבר הליש"ט הבריטית ב-1992 שנבע מהריבית העדיפה של המארק הגרמני.

"אינני שונא גרמנים מושבע", אומר מלוקוס. בגרמניה עצמה מתנהל כעת דיון על תפקידה במשבר החובות. מדינאים כמו הקנצלרים לשעבר הלמוט קוהל וגרהרד שרודר מזהירים את הקנצלרית הנוכחית, אנגלה מרקל, שיוון לא תוכל לעמוד בתנאי הצנע שנכפו עליה, ושהמחשבה שהיא תוכל אי פעם לפרוע את חובותיה אינה אלא אשליה במקרה הטוב והעמדת פנים במקרה הסביר. אבל מרקל נשארת בשלה, בין היתר מפני שהיא חניכת האסכולה המזרח גרמנית הנוקשה.

חשש מדיקטטורה

החשש הגדול ביותר של מלוקוס הוא מפני דיקטטורה כתוצאה ממבוי סתום פוליטי והמשך הידרדרות המצב הכלכלי. אין השקעות, אין בורסה, אין עבודה לצעירים, אין עתיד.

מלוקוס נבון הרבה יותר מהצעירים הזועמים בסינטגמה. כן, המגזר הציבורי ביוון הוא בדיחה עצובה. הוא וידידו ז'אן כהן (כתב קול ישראל באתונה), מפליגים בסיפורי פנסיות בגיל 33 לאנשי צבא ובגיל 44 לעובדי מדינה. "פפנדריאו הוא בדיחה עצובה", הוא אומר. קודם כל, הוא נולד וגדל בארה"ב. שנית, הוא השמיץ את יוון בכל הזדמנות והפליג בתיאורי השחיתות של הממשלה הקודמת. ושלישית, הוא כבר בזבז שנתיים של עשייה. הוא נבחר בסוף 2009 על מצע של "יש כסף לכל דבר" והלאמת חברות שהפריט קודמו. מנהיג אמיץ יותר היה מגלה את האמת לציבור עוד לפני הבחירות.

והעתיד? רק שחור. כדי לסיים את הרייך הגרמני בדרום אירופה, מרחב האירו יצטרך להתפצל לכמה גושים. יוון תסבול קשות, אך תוכל להיות אדון סוף-סוף לגורלה. העמדת הפנים של כל הצדדים תסתיים.