הרב ליאור לא יכול גם וגם

א. חופש הביטוי משתרע בין דב ליאור לראאד סלאח, ודבריו של הרב, מסוכנים וגזעניים ככל שיהיו בעיניי, נמצאים עדיין במסגרת חופש הביטוי. לדעתי לא היו צריכים לעצור אותו. זכותו של כל אדם לחשוב, לכתוב ולומר כל שעל דעתו. אנחנו אמורים להיות חזקים מספיק בשביל להכיל גם את הדברים הכי מקוממים ומבחילים שיש.

מעשים הם כבר סיפור אחר, כמובן. הגבול בין דיבור למעשה הוא דק עד למאוד, אבל צריך לשמור עליו. דק ומציק ככל שיהיה.

ולכן פסולה טענתו של הימין שדורש מצד אחד לחקור ארגוני שמאל ומרצים באקדמיה, ומצד שני פוסל חקירה של רבנים. אלה וגם אלה יכולים לומר מה שהם רוצים. אנחנו נעמוד בזה, איכשהו, כי האופציה השנייה הרבה יותר גרועה.

ב. ובכל זאת, עדיין יש כללים שצריך לשמור עליהם. זימנו את כבודו לחקירה, שיתכבד ויסור. שיכפור בזכותם לשאול אותו שאלות, שיבוא בראש אלפים מתלמידיו, שיישב וישתוק, אבל אי-אפשר גם וגם - גם לחסות תחת חופש הביטוי של המדינה, ליהנות משלל מנעמיה, לקבל ממנה משכורת יפה - וגם לכפור בסמכותה, להכפיש את עובדיה ולאיים עליהם.

ג. דב ליאור הוא עובד ציבור. המדינה משלמת לו את משכורתו. אם הוא מסרב להיענות לדרישתה, אם הוא מורה להוריד מהתפילה לשלומה את השמירה על "ראשיה, שריה ויועציה", אם הוא קורא לחייליה לסרב פקודה - גם אם טענתו מוצדקת ואין לחקור רבנים על עמדתם - שישים את הכסף שלו איפה שפיו. אם המדינה לא נראית לו - בבקשה, שיתפטר מתפקידיו.

לא צריך לפטר אותו, כמו שדורשים כמה סופרים ואנשי רוח. לפטר אותו יהיה צעד גרוע כמו לסתום לו את הפה או למנוע ממנו את אותו חופש ביטוי. אבל אם הרב נאה דורש, אנא ממנו, שנאה גם יקיים.

המצב כרגע, וקשה לי לומר את זה על רב בישראל, הוא צביעות לשמה.