זמן טוב לסגור את הברז

נשיא ריאל מדריד פלורנטינו פרז הגיע לפיינל-פור של היורוליג בברצלונה לפני כחודשיים כדי לראות את קבוצת הכדורסל של המועדון מוחקת 15 שנים של חרפה. זו היתה העפלה ראשונה של ריאל לפיינל-פור אחרי עשור וחצי, במהלכו, לפי הערכות, העביר מועדון הכדורגל של ריאל כ-150 מיליון אירו כדי לסגור מינוסים של מחלקת הכדורסל. פרז ישב ביציע וראה את הקבוצה שלו חוטפת ממכבי ת"א בחצי הגמר, וכמה ימים אחר כך מצרפת לכך גם הדחה בחצי גמר הפלייאוף בספרד, והבין שאין טעם. בתקשורת הספרדית נכתב שהנשיא נעלב באופן אישי מכך שרק 500 אוהדים של ריאל ליוו את הקבוצה לפיינל-פור ההיסטורי בברצלונה, והפנים סופית שאין שום משמעות לטירוף הזה של השקעה בכדורסל אירופי. המסקנה: החלטה של פרז לקצץ משמעותית במחלקת הכדורסל.

ההחלטה של הנשיא נלקחה בטיימינג פוליטי נוח מאוד: זה קרה כמה ימים אחרי שגם מועדון הכדורגל של ברצלונה החליט להנהיג תוכנית קיצוצים שאחד הסעיפים העיקריים שלה היה קיצוץ של כל המחלקות הנתמכות, כאשר מי שתספוג את הקיצוץ המשמעותי מכולן היא מחלקת הכדורסל, שעל-פי התוכנית תוך חמש שנים תרד לתקציב שנתי של 20 מיליון אירו (אחרי שכבר גירדה את אזור ה-30 מיליון).

הלאה ליוון. הימים האחרונים היו שייכים לפנאתינייקוס ואולימפיאקוס. בפנאתינייקוס אלו הבעלים האחים פאבלוס ותנאסיס ג'יאנקופולוס שהחלו מעשית במכירת הקבוצה, חודשיים אחרי שהוכתרה לאלופת אירופה. באולימפיאקוס אלו האחים אנגלופולוס שהחליטו כי אחרי ארבעה וחצי חודשים שלא שילמו משכורות לשחקנים, שלאור המצב הכלכלי והעובדה שהם נדרשים (בשיא חוצפתה של הממשלה!) לשלם מסים כדת וכדין, הם מפסיקים להפעיל את הקבוצה וסוגרים את הבסטה.

אם מחברים את ארבעת הסיפורים האלו, הרי שזהו סיפורו של הכדורסל האירופי. עסק מדשדש. הסיפורים האחרונים תפסו את העין בגלל שמדובר בארבע הקבוצות שהעמידו את התקציבים הגבוהים ביותר ביבשת בעונה האחרונה, וביחד עם צסק"א (עד נפילתה של האחרונה), הביאו לכדורסל האירופי בחמש השנים האחרונות את המושג "מועדון ה-25 מיליון אירו פלוס".

אבל העיסוק בהן מסתיר תמונה יותר רחבה, זו שבה באיטליה הכדורסל הוא ענף בדעיכה; בליגה הספרדית הגדולה והעשירה קבוצות הגיעו העונה לפשיטת רגל ובמקביל כשליש מהקבוצות בליגה פועלות בתקציב מינימום; ברוסיה מנסים עכשיו להציל גם את דינמו מוסקבה מפשיטת רגל, וגם שם בכל המדינה העצומה הזאת מעדיפים להפעיל ליגה של 10 קבוצות כי אין כסף; בטורקיה וביוון יש חורבה אמיתית. קבוצות באירופה משחקות בשלוש ואפילו ארבע מסגרות שונות במקביל כדי לנסות ולהשיג עוד כמה גרושים.

***

מאחר שהכדורסל תמיד היה עסק מפסיד ולא רלוונטי באירופה, והיורוליג מעולם לא קיימה את ההבטחה להפוך פעם לארגון שמתגמל את המשתתפות בו, התחושה היא שהמועדונים הגדולים "זכו" עכשיו במצב הכלכלי כאליבי נוח מאוד לצמצם את הביזנס ולהתאים אותו למידותיו (בכדורגל אלו חוקי הפייננשל פייר-פליי שבאו לעזרת הבעלים, והיו אמורים להרגיע מעט את השוק הפרוע). העובדה שזה קורה במקביל, מעלה תחושה שארבעת המועדונים הגדולים נראים כמי שמסתכלים אחד על השני בסוג של קרטל (שלא תואם מראש), כדי להכשיר לעצמם את הדרך שרצו לעשות כבר מזמן.

בכל מודל בעלות היה איזשהו תירוץ נוח להסביר את השיגעון של הכדורסל, אבל זה מעולם לא היה הסבר כלכלי. מועדון הכדורגל של ריאל מדריד הגדיל את ההכנסות שלו תוך עשור מ-130 מיליון אירו ל-450 מיליון. כנ"ל ברצלונה שכבר נכנסה גם היא למועדון ה-400 מיליון אירו פלוס. אבל במקביל לא נרשמה שום תזוזה במחלקות הכדורסל שלהן, שם ההכנסות תקועות על סעיף חד-ספרתי (בין 6-8 מיליון אירו). אולימפיאקוס? התקציב בכדורסל עבר את ה-30 מיליון, ההכנסות בקושי 7 מיליון אירו. מה תעשה פנאתינייקוס עם בונוס של רבע מיליון אירו מהזכייה ביורוליג? רק הבונוסים שצריך לשלם לשחקנים גבוהים פי כמה. בקיצור, איך שלא מותחים את השמיכה, אין מאיפה לגרד כסף.

בספרד נהנו מחלקות הכדורסל לאורך השנים גם מעניין פוליטי שבו אף נשיא לא רצה להיות זה שיסגור את הברז למחלקות האלו. פלורנטינו פרז (ריאל) או ז'ואן לאפורטה (בזמנו בברצלונה) יודעים שחלק גדול מקולות ה"סוסיוס" בבחירות לנשיאות מורכבים מאנשים שרואים בחשיבות של הכדורסל או בחשיבות של המועדון כישות ספורטיבית שלמה שמורכבת לא רק מכדורגל.

אבל לאורך זמן הדברים מתחילים להיבחן כלכלית. בריאל ובברצלונה מגלים בדו"חות הכספיים האחרונים שאילולא מחלקות הכדורסל, לכל עונה היה אפשר להוסיף רווח תפעולי של 20 מיליון אירו. ונוח יותר לקבל החלטות קשות כשגם ל"סוסיוס" ברור משנה לשנה שהכדורסל הפך לגורם ממשי מאוד במינוסים, לגורם שמקשה על החזר החובות, לגורם שמקשה על תוכניות לטיפול בתשתיות (בברצלונה זנחו את התוכנית לשפץ ולהגדיל את קאמפ נואו). ונוח עוד יותר להכריז על קיצוץ בכדורסל, כשגם במועדון המתחרה חושבים ככה בדיוק.

לגבי מה שקורה ביוון, שם העניינים הם טיפה שונים. המקור שלהם הוא בעיקר בהחלטה של הממשלה להתחיל לנהוג בקבוצות הספורט כמו עסק לכל דבר ולהפסיק להחריג אותן מהגזירות שמוטלות כעת על כלל האזרחים במדינה. לא במפתיע, לאחים ג'יאנקופולוס ואנגלופולוס התחיל להימאס כשהממשלה העלתה באופן גורף את המיסוי על בעלי ההכנסות הגבוהות מ-24% ל-40%, ואפילו החלה לאכוף את זה עד כדי כך שלטענת הבעלים של אולימפיאקוס, "נאלצנו לשלם מסים בגובה 50 מיליון דולר בשנים האחרונות".

באולימפיאקוס התחושה היא שבכל זאת מדובר בספין של הבעלים שמנסים לזכות בכל זאת בקצת הכרה של הרשויות על כך שבימים כל כך מטורפים הם מוכנים להשקיע בקבוצת ספורט. כך שלא צריך להיות מופתעים את הם לא יממשו בסופו של דבר את האיום שלהם לעזוב.

***

מה יהיה בכדורסל האירופי כולו? קבוצות שידעו לאורך השנים לשמור על שפיות ולבנות קבוצות על בסיס ההכנסות - כמו מכבי ת"א או סיינה - ייהנו מן הסתם מהבלגאן הנוכחי. אבל הכדורסל האירופי תמיד נע במעין מחזוריות של כסף שבא והלך, ושחקנים ידעו לנווט את עצמם לפי החלונות שנפתחו ביבשת. כבר עכשיו אפשר לראות שאל הוואקום נכנסת צסק"א מוסקבה, שאחרי שנתיים של קיצוצים מתחילה להחתים שוב שחקנים בכסף עצום (כולל ננאד קרסטיץ' מה-NBA והצעות לשחקנים של אולימפיאקוס).

שחקנים מובילים יגלו בשנה-שנתיים הקרובות שכבר כמעט בלתי אפשרי להשיג חוזים של 1.5 מיליון אירו פלוס. אבל בגדול, הם יודעים גם שפראיירים עם חליפות רק מתחלפים. אם הם לא ידברו יוונית, הם ידברו רוסית או טורקית.