ביום שאחרי התקף הלב: מסיבות המוות המובילות בישראל

בין השנים 1979 ל-1984, התקפי לב היו סיבת המוות המובילה בישראל. אצל 123 אנשים מכל 100 אלף נפטרים, התקף לב היה גורם המוות הרשמי, כך על פי נתוני הלמ"ס.

בין השנים 2004-2008 חלה ירידה חדה במספר הזה, ל-23 נפטרים על כל 100 אלף, והתקפי לב הפכו לסיבת המוות החמישית בישראל, אחרי סוכרת, סרטן, אי ספיקת לב ומחלות אחרות.

פחות אנשים מתים מהתקפי לב, משום שיותר אנשים חיים אחרי שלקו בהתקפי לב. הרפואה מצליחה במידה מסוימת במניעת התקפי לב, אולם הירידה הדרמטית בשיעור הנפטרים מן ההתקפים ב-30 השנים האחרונות, קרתה הודות לטיפול שמבוצע מיד עם ההתקף, ומפחית משמעותית את פגיעתו. למרות ההצלחות, שיקום מהתקף לב הוא תהליך מורכב המכיל רבדים נפשיים, פיזיים ותרופתיים לא פשוטים.

"המחלה הזו נוחתת במפתיע ויש בה סכנת חיים", אומר ד"ר אמיר כץ, פסיכולוג שיקומי ונוירופסיכולוג, שהמתמחה בייעוץ למשתקמים אחרי התקפי לב במכון השיקום באיכילוב. "לאחר שהאירוע הסתיים פחות או יותר, מתחיל התהליך הנפשי. אם ההתקף היה חריף ואם הותיר נזק ארוך טווח, לא נדיר לראות תהליך נפשי שדומה לאבל".

כץ מתכוון לכך שהמשתקמים עוברים כמה שלבים של עיבוד, כמו שקורה כשמאבדים אדם יקר. "תחילה ישנו הלם, שיכול להתבטא בדכדוך עמוק הנראה כאפתיות, ולעתים באדישות לכאורה - 'מה קרה, בסך הכול התקף לב'. תגובה זו עלולה להסתיר תהליך עמוק יותר".

בשלב הבא מגיע שלב העיכול, הנקרא לעתים גם שלב המו"מ. "נשאלות שאלות כמו 'מדוע זה קרה לי? אם רק הייתי יודע, אם רק הייתי מגיע בזמן. מעכשיו אפסיק לעשן! מדוע נולדתי עם גנטיקה עלובה כל כך?'".

שלב העיכול יכול להוביל לחרדות, אומר כץ. "כל מיחוש קטן בגוף כאילו מבשר על התקף נוסף העומד להגיע". לאחר מכן ישנה לרוב השלמה עם המצב החדש, כולל החששות וההגבלות החדשות על אורח החיים.

"מדובר בתהליך שאינו לינארי, אלא חוזר שוב ושוב במעגלים, אך כל מעגל כזה מאפשר להביט בסיפור מפרספקטיבה מעט אחרת, ותורם המון להחלמה הנפשית".

"קואוצ'ינג לאכילה נכונה"

תוך כדי התהליך הנפשי, מצפים מהאדם שלקה בהתקף לב להתחיל גם בשיקום גופו מהתקף הלב. זוהי משרה תובענית, במיוחד עבור מי שלא הקפיד על אורח חיים בריא ללב קודם לכן.

ד"ר רלי אבל, מנהלת היחידה לתזונה ודיאטה שירותי בריאות כללית במחוז המרכז, התחילה את הקריירה שלה כדיאטנית במכון הלב התל השומר, שם למדה לגייס את המצב הנפשי של המשתקמים לטובתה, עד שהשיגה לדבריה היענות גבוהה מאוד. "אין היענות כזו אצל אנשים אחרים שבאים כדי לרזות", היא אומרת, אולי מעט בתוגה.

התפריט שמציעה אבל (ראו מסגרת) אינו קל לתחזוק, אפילו ברמה הלוגיסטית. "חשוב לי לבחון עם המשתקם איפה הוא אוכל, מי קונה את האוכל, מי מבשל, מי עוד גר בבית ומה הוא קונה - חשוב מאוד לשתף את המשפחה בתהליך. אני בוחנת מול אילו פיתויים הוא עומד במסיבות או בנסיעות ואיזה חופש ניתן לתת לו בנסיבות אלה".

תהליך שינוי ההתנהגות הוא הדרגתי. "אנחנו מגדירים יחד מטרות, ומנסים להוביל למצב שהוא באמת מגדיר את הבריאות כדבר הכי חשוב בחיים. כן, זה מעין תהליך של קואוצ'ינג".

רצים לשיקום

גם את דפוס הפעילות הגופנית יש לשנות. "הרמב"ם סיכם את זה הכי טוב", אומר פרופ' גדי קרן, מנהל המערך הקרדיולוגי באיכילוב. "הוא אמר כי בריאות פירושה 'בולם רוגזו, יגביל אכילתו ויגביר תנועתו'".

חלק מן המשתקמים מבוהלים מן האפשרות כי פעילות מאומצת מדי תזיק לבריאותם, ויש בכך מן הצדק. לכן, הכניסה לפעילות מחודשת נעשית תחת השגחה מלאה: "בתוך מכון שיקום הלב יש צוות שעוסק בחזרה לפעילות, הכולל רופא שבודק מה רמת האינטנסיביות המוצעת לאותו משתקם, וצוות מומחים שנקראים פיזיולוגים של מאמץ", מסביר קרן. "ההתעמלות מתחילה אצלם, כשהמטופל לובש מוניטור, ובהדרגה הפיזיולוגים ממליצים לו אילו תרגילים להוסיף".

"בתקופה שמיד אחרי האירוע כדאי להימנע מפעילות גופנית, אבל לא לשכב שבוע-שבועיים במיטה", אומר גם פרופ' שלומי מטצקי, קרדיולוג בכיר ביחידה לטיפול נמרץ לב בבית חולים שיבא. "ביום השני של האירוע צריך לצאת מהמיטה. כשמקפידים על חזרה לפעילות בהדרגה ובהשגחה, הפגיעה התפקודית משמעותית הרבה פחות".

בנוגע לחזרה לעבודה, מומלצת חופשה של כחודש ימים, אך מי שחש בנוח לשוב לפני כן ועבודתו אינה פיזית, יכול לעשות זאת. רבים מן המשתקמים שואלים קודם כל על יחסי המין - גם כאן יש לשוב לפעילות בהדרגה ותוך הנחיה. לרוב ניתן להסיר כל מגבלה שלושה-ארבעה שבועות לאחר האירוע.

טסיות נעימות

לצד השינוי הדרוש באורח החיים, רוב מי שעברו התקפי לב מקבלים גם טיפול תרופתי, שיכול לכלול חמישה-שישה כדורים ביום. "התרופות הללו הובילו לשיפור דרמטי בתוצאות הקליניות, כלומר במניעת אירועים חוזרים בטווח של חצי שנה עד שנה לאחר התקף לב", אומר מטצקי.

"שימוש בסטטינים מביא לירידה של 30% באירועי קרדיו חוזרים". בשנים האחרונות מצטרפות לסטטינים תרופות שמונעות קרישת דם על ידי הפרעה לפעולת הטסיות, התא המרכזי האחראי על יצירת הקריש. "אירוע הלב נגרם בדרך כלל גם מחסימת העורק כתוצאה מטרשת, וגם מקריש. השימוש בנוגדי טסיות מהדור החדש, הוריד את שיעור האירועים החוזרים בעוד עשרות אחוזים", אומר מטצקי.

התרופה הקלאסית נוגדת הטסיות, הפלביקס, נכנסה לשימוש בתחילת שנות ה-2000 וכיום הופכת לגנרית. הדור החדש של נוגדי הקרישיות הוא פרסוגל (הנמכרת בישראל על ידי אלי לילי תחת המותג אפיאנט, ונכנסה לאחרונה לסל הבריאות), שלדבריו פועל מהר יותר ובשיעורים גבוהים יותר של האוכלוסייה. תרופות נוספות לשימוש זה נמצאות בשלבי רישוי.

"הטיפול הוא לא 'תן תרופה ושגר הביתה'", מדגיש מטצקי. "חלק מן ההצלחה תלויה בהתאמה מתמשכת של הטיפול, של המינונים. לכן דרושים מעקב מסודר אצל הרופא ומשמעת עצמית מצד החולה. אם מפסיקים את הטיפול - המצב עלול בהחלט להחמיר שוב".

השנה הראשונה הקשה

50%-80% ממשתקמי הלב המטופלים במכוני הלב, כלומר אלה שהחיים שלהם באמת השתנו, סובלים אחר כך גם מהתקפי חרדה או דיכאון למשך זמן ממוצע של מהחודש הראשון ועד כשנה לאחר מכן, אומר כץ. כדי להתמודד, חלקם יצטרכו גם תרופות נוגדות דיכאון וחרדה, תוספת למשטר הבריאותי המורכב.

"אחרי שנה, הרוב המוחלט חוזרים לרמת האושר והנינוחות הקודמת שלהם", הוא מוסיף. "כל קשת הרגשות - פגיעת אגו, ייאוש, חוסר אונים, אימה - כל זה נורמלי וצפוי בדרך כלל לחלוף".

כץ ממליץ על "חיפוש אקטיבי של מידע רפואי, ביקור במכוני הלב, כל מה שנותן לאדם תחושת שליטה". עם זאת, אין צורך להפריז בהתנהגות מניעתית או בחיפוש מידע, הוא אומר: "יש לכם רופאים".

לפעמים החרדות מאיימות כל כך, שהן גורמות להתקף חרדה שעלול להידמות מבחינת התחושות הגופניות שלו להתקף לב - מצב שמגביר עוד יותר את החרדה ומביא את המטופלים שוב ושוב לבתי החולים. "הפתרון לכך הוא לעתים מנוי לאחת מחברות הניטור כמו שח"ל או נטלי, אשר מציידות את המשתקם במערכת ניטור ביתית", אומר כץ, ומוסיף כי טכניקות של ביו-פידבק ודמיון מדרך מועילות גם הן נגד חרדה.

לנהל את העזרה

מחקרים מראים שתמיכתם של בני המשפחה היא משתנה משמעותי ביותר ביכולת של המשתקם להתמודד עם כל הנאמר לעיל. כץ: "בזמן האשפוז כולם מתגייסים אבל מהר מאוד מגיעה השחיקה. בעיקר בארץ, אנשים חוזרים לעבודה, לחייהם העמוסים, ולא נעים להעמיס עליהם. הכלי להתמודדות עם הבעיה הזו הוא תקשורת - לדבר על כסף, לדבר על לוחות זמנים". לעתים מוביל הטיפול במחלה גם לשינוי פסיכולוגי ארוך טווח.

קרן מסכם: "חבל רק שאנחנו מגיעים לכל התהליכים האלה כשהאנשים כבר חולים. תארו לכם את התועלת, לו היינו מתחילים את כל הטיפול הזה בעוצמה הזו, כמניעה".

לשמור על העורקים: מה אוכלים אחרי התקף לב

ד"ר רלי אבל, מנהלת היחידה לתזונה ודיאטה שירותי בריאות כללית במחוז המרכז, ממליצה:

1. ירקות מכל הצבעים והמינים. "אנטי אוקסידנטים מונעים את החמצון של הכולסטרול הרע בדופן העורק, ומאפשרים לכולסטרול הטוב לפנות אותו, רק כל עוד הוא לא מחומצן".

2. שומנים חד-בלתי רוויים ממקורות צמחיים כמו אבוקדו, אגוזים, טחינה ושמן זית, "שמעלים את רמות הכולסטרול הטוב", שמפנה את הכולסטרול הרע מן העורק.

3. יש להימנע משמן שעבר חימום, למשל השמן שבפלאפל, חטיפים מלוחים ומתוקים, אגוזים קלויים, חומוס תעשייתי, בורקס, פיצות ומרגרינה: "שומן כזה מכיל רדיקלים חופשיים שמחמצנים את הכולסטרול הרע ומונעים את הפינוי שלו".

4. דגנים מלאים - אורז מלא, לחם מלא, קינואה, אבל לא קרקר מחיטה מלאה, למשל, כי הוא מכיל שומן שחומם.

5. יש לצרוך פחות בקר ואיברים פנימיים, ולאכול יותר דגים.

6. לגברים מומלץ לצרוך כוסית עד שתיים של יין אדום ביום, אך אצל נשים עדיין לא ברור אם יין אדום מועיל.

7. כדאי לצרוך גבינות רזות, אך לאו דווקא של 0% שומן. "זה תפריט לכל החיים, הוא חייב להיות טעים, מגוון וגם נגיש".

8. אם המטופל סובל מסוכרת או מהשמנת יתר, התפריט יגביל פחמימות וסוכרים.

9. אם ישנו גם יתר לחץ דם, כדאי להפחית במלח ולכן בכל אוכל תעשייתי מוכן (כולל מרקים, חמוצים ונקניקים), אך להגביר צריכת מזונות עם אשלגן, זאת רק אם אין בעיה כלייתית. "אשלגן נמצא בכמויות גדולות בפירות וירקות", אומרת אבל, "וגם בשוקולד שיש בו גם אנטי מחמצנים".

10. למי שצורך את מדלל הדם קומדין, לא מומלץ לצרוך יותר מדי ירקות ירוקים. "הם עלולים לגרום לקרישת דם ולנטרל את ההשפעה החיובית של הקומדין".