"אין לי הכישרון להופיע. ניגנתי פעם, טוב שלא שמעת את זה"

ברשימת מקבלי ד"ר של כבוד מהאוניברסיטה העברית נכלל השנה גם ד"ר דן אלמגור. הפזמונאי, היוצר והמחזאי המפורסם קיבל את התואר בטקס חגיגי ב-19.6 באמפיתיאטרון בקמפוס הר הצופים של האוניברסיטה העברית בירושלים.

נשיא האוניברסיטה, פרופ' מנחם בן-ששון, ציין כי התואר יוענק לאלמגור "בהערכה עמוקה לדמות היוצר שבו ולאות הוקרה על מפעלו הייחודי להעשרת התיאטרון, הזמר העברי וחיי התרבות בישראל".

ספרו החדש של אלמגור, "הצ'ופצ'יק של הקומקום", שכולל 350 פזמונים מתוך 2,000 שכתב בימי חייו, ספר שעיצבה במיוחד בתו אלינור, ייצא החודש בהוצאת "כנרת זמורה". וזה לא הכל. חברת "פונוקול" הוציאה החודש את המארז "שלושה עשר ביולי", שכולל טרילוגיה מיצירות שלושה ישראלים שנולדו ב-13.7, מארז הכולל אלבום משירי אהוד מנור, אלבום משירי נעמי שמר "ואלבום משירי שלי, שאבדל לחיים ארוכים...", צוחק אלמגור.

דוקטור אלמגור ודני-טרדני

אלמגור הטביע את חותמו במחזאות הישראלית ובזמר העברי ושינה את פני בימת התיאטרון בארץ. הוא עיבד ותרגם כ-100 מחזות שהועלו על הבימה בתיאטרונים רבים וכתב שפע של פזמונים סאטיריים והומוריסטיים לצד מאמרים מחקריים.

הוא למד לתואר בוגר ולתואר מוסמך בחוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית. את הדוקטורט שלו עשה באוניברסיטת בלוס אנג'לס שבקליפורניה. עבודתו, העוסקת ביצירתו של מיכה יוסף ברדיצ'בסקי, נחשבת לאחד המחקרים החשובים על עבודותיו של סופר זה, עבודות שנלמדות ברחבי העולם ונחשבות למובילות בתחום.

"יש לי דוקטורט שיש עליו כמעט התיישנות. כבר מ-1968", אומר אלמגור. "אבל תמיד הייתי גם דוקטור אלמגור וגם דני-טרדני. יש לי את הצד האקדמאי, של הפרופסור, החוקר בתחומים שונים, אבל אני גם איש הבמה הקלה, התיאטרון והפזמון".

- בזמן מכריע מאוד, נסעת לאמריקה.

"נסעתי לעשות את הדוקטורט שלי בספרות עברית ב-UCLA, אצל אברהם בנד. כדי להתפרנס כתבתי ל"מעריב" על קולנוע בהוליווד. אלה היו שש השנים הכי דרמטיות בתולדות ארה"ב. ראיינתי את מרטין לותר קינג לפני שהוא נרצח. פגשתי מקרוב את תופעת ילדי הפרחים ואת ההפגנות נגד מלחמת וייטנאם. לכן כתבתי את ההצגה 'אל תקרא לי שחור'.

"אני אישית לא הייתי ילד פרחים, לא עישנתי אפילו סיגריה אחת בימי חיי, אבל ראיינתי את בוב דילן, ג'ואן באאז, וודי אלן ופיט סיגר. אלה השנים הסוערות והטובות ביותר של אמריקה. הייתה זו זכות וגם חוויה גדולה לעבור אותן שם".

- אותן חמש שנים דרמטיות בקליפורניה היו מאוד פוריות בשבילך.

"עשיתי המון. זה נכון. תרגמתי את 'גברתי הנאווה' ואת 'כנר על הגג' וכתבתי כתבות לעיתונים במקביל למחקר והדוקטורט שעבדתי עליו. זה היה הלם גמור לעבור לחיות באמריקה באותו זמן. כשעזבתי את ישראל, לא היה כאן סופרמרקט אחד, לא היו כרטיסי אשראי ואפילו לא השכרת רכב. בישראל היית מחכה לפעמים 7 שנים לקו טלפון, ובלוס אנג'לס כשהגענו, נכנסתי לחברת הטלפונים, ביקשתי קו ושאלתי כמה זמן זה לוקח. אמרו לנו: שעה. נפלתי. זה היה הלם.

"בכל לוס אנג'לס היו 1,200 ישראלים. זה הכל. היום יש שם 250 אלף ישראלים. אנשים רבים טענו שרק בגללי הם הגיעו לשם, כי הכתבות שלי היו מפתות".

- כל חייך אתה קרוב למוזיקאים וזמרים, ובעצמך לא עסקת ממש במוזיקה.

"לא. בסתר לבי רציתי להיות אמן פרפורמר, אבל לא היה לי את הכישרון. ניגנתי בצעירותי על אקורדיון. טוב שלא שמעת את זה אף פעם".

כשחזר לישראל התלבט אלמגור אם להיות פרופסור במשרה מלאה או לשקוע באהבת חייו, התיאטרון, ולכתוב פזמונים ומחזות זמר. "אמרו לי - זה לא יילך, אתה חייב לבחור צד, אבל אני לא טוב בלהחליט, אז אני מנסה לתפוס הכל, לנווט בין זה לבין זה. ידעתי בסתר לבי שאם ימשכו אותי לתיאטרון ולבוהמה, אתפתה מיד. לכן באתי לארץ בסוד. רק אבא שלי ואחותי ידעו שחזרתי. השבעתי אותם שלא יגידו לאף אחד שאנחנו בישראל. לא רצינו שיתקשרו ויבקשו שירים ותרגומים. זה לא עזר לי. יעקב אגמון גילה שאני כאן. תוך רבע שעה חתמתי על חוזה לכתיבת 'איש חסיד היה' ונשאבתי לתיאטרון".

"לא להאמין כמה שמן הייתי"

על קו התפר של שנות ה-60 וה-70 כתב, עיבד ותירגם אלמגור, בין היתר, את "השטן ואשת האיכר", "אלף לילה ולילה", "אל תקרא לי שחור", "עיר הגברים" ו"מחברות החשק", בסך הכל תשע הצגות תוך ארבע שנים.

בין המחזות שתרגם לעברית נמנים "כנר על הגג" ו"גברתי הנאווה", לצד שייקספיר וארתור מילר. בהמשך כתב פזמונים סאטיריים לשלישיית הגשש החיוור. תרומתו הגדולה לתחומי התיאטרון והספרות קנתה לו מוניטין ותארי כבוד, בהם פרס כינור דוד ופרס היובל של אקו"ם.

במקביל, אלמגור גם הפיק תוכניות לטלוויזיה הישראלית בראשיתה, ביניהן "הצועני השורק", "טוב לשוט", "טוב לאהוב" וכמובן הסדרה המיתולוגית "שרתי לך ארצי". 24 תכניות (שהופיעו כולן, לאחרונה, על מארז מיוחד של DVD). "עברנו את תולדות היישוב, מהעלייה הראשונה ועד מלחמת ששת הימים, עם השירים של התקופה", הוא נזכר ומזכיר. "מי לא שר בסדרה הזו? שושנה דמארי, חוה אלברשטיין, יהורם גאון. כולם. החתימו אותנו אז על ויתור על תמלוגים. חמש שנים הייתי שקוע בזה ואני לא רואה גרוש מזה".

- היית שמן מאוד אז, והצטמקת.

"כן. הייתי 105 קילו על 167 סנטימטר. לא להאמין כמה שמן הייתי. אתה יודע, פה עוגה, שם עוגה... הכירו אותי כבחור מאוד מאוד שמן. עם הזמן, כשראיתי את עצמי בטלוויזיה, הייתי בהלם. החלטתי להתחיל לאכול רק מלפפונים וחסה, לשתות מים וללכת ברגל. תוך ארבעה חודשים הורדתי 35 קילו.

"כל המדינה דיברה על זה. היו עוצרים אותי ברחוב, לשאול על הדיאטה שלי. אפילו מגיש החדשות החשוב ביותר באמריקה של אותן שנים, קינא בי ורצה את התפריט. אז חשבתי לכתוב ספר בשם 'זה שהיה שמן'.

בשנים האחרונות אלמגור מלמד באוניברסיטאות לונדון, אוסטין שבטקסס וגם בברקלי. "הנה, אני מוציא ספר פזמונים ראשון בגיל 76, הדברים רואים אור, אני מוסר חלק גדול מהאוספים שלי לאוניברסיטה העברית ולמכון גנזים. אני מחזיר ציוד, כל עוד אני צלול ויודע מה אני עושה. יש לי שלוש נכדות ונכד. הנכדה הגדולה, בת 15, היא האמנית הבולטת ביותר בכל התיכונים של לונדון ולומדת עם הבנות של יואן מקגרגור ומדונה. יש לי נחת. אני מרגיש כמו הקטר מבאר שבע, פוחד לצאת לחופש, כדי שלא תיעצר רכבת חיי".