דש על התייקרות המזון: "הרשתות הרוויחו הכי הרבה"

אז מי אחראי להתייקרות מחירי המזון? "מי שהרוויחו הכי הרבה על חשבון הצרכן היו, כנראה, רשתות שיווק המזון, שהעלו את המחירים בשיעור אף גבוה יותר מן ההתייקרות הקשורה בעליית מחירי התוצרת של מפעלי המזון". זו התמונה המרכזית העולה מסקירה של האנליסט אלכס זבז'ינסקי, כלכלן המאקרו של דש ניירות ערך והשקעות, על ענף המזון בישראל.

לאחר הדיון שהתקיים היום (ב') בוועדת הכלכלה, בהמשך לבדיקות "גלובס" על עליית מחירי המזון בישראל, גם בבית ההשקעות דש פנו לבדוק מהם הגורמים שהובילו לעליית מחירי המזון.

נציין כי תחקירי "גלובס" קיבלו אמש (א') משנה תוקף עם פרסום מחקר של הכנסת, שהראה כי מחירי המזון בישראל זינקו ב-12.7% ב-5 השנים האחרונות, לעומת עלייה של 1.1% בלבד באותה תקופה באירופה.

כדי לעמוד על הסיבה להתייקרות מחירי המזון, בחנו תחילה בדש את התפתחות המחירים בכל אחד משלבי שרשרת ייצור המזון: בשלב הראשון הכולל את עלות התוצרת החלקאית. עלות זו נגזרת מעלות הסחורות החקלאיות ועלויות אחרות דוגמת מחירי המספוא לבעלי חיים, זרעים, דשנים, שכר העבודה ופרמטרים נוספים. בשלב הבא של השרשרת התוצרת החקלאית מגיעה למפעלי המזון, המעבירים אותה עיבוד ושולחים אותה לאחר מכן למכירה לצרכנים.

לטובת ההשוואה פנו בדש לבחון את התייקרות מחירי המזון, בהשוואה לשינויים בשרשרת האספקה בישראל, מול שינויים המתרחשים בשרשרת זו במדינות אירופה. כפי שניתן לראות בגרף הבא, מחירי הסחורות החקלאיות היו תנודתיים למדי בשנים האחרונות, ולאחרונה עלו שוב בצורה חדה בדומה לשנת 2008, וגרמו להתייקרות של תוצרת מפעלי המזון ומחירי המזון לצרכן.

לפי זבז'ינסקי, "השינויים במחירים של תפוקת מפעלי המזון והמחירים לצרכן היו הרבה יותר מתונים מאשר השינויים במחירי הסחורות החקלאיות. בסופו של דבר, בסיכומה של התקופה הנסקרת (2005-2011), השינוי הכולל ב-3 המדדים בשרשרת ייצור המזון היה די דומה, מה שאומר למעשה שגידול בעלויות הבסיסיות של סחורות המזון התגלגל בצורה שוויונית על המפעלים ועל הצרכנים".

 יוון 01

זו התמונה באירופה, אולם מה קרה באותו הזמן בישראל? בדש בחנו את התפתחות מחירי התשומות החקלאיות, תפוקות מפעלי המזון ומחירי המזון לצרכן, וחילקו את העשור האחרון ל-3 תקופות: 2000-2005, 2005-2008, ו-2008-2011.

בהתאם לנתונים שריכז זבז'ינסקי, "ניתן לראות למשל כי עד שנת 2005, מחירי המזון לצרכן בישראל עלו בקצב הרבה יותר איטי מאשר המחירים של החקלאים ויצרני המזון", למרות שאלה עלו בצורה דרסטית.

 יוון 02

בשנים 2005-2008, "קצב עליות המחירים ב-3 המגזרים המשתתפים בשרשרת המזון היה די דומה", כך שהצרכן נשא בנטל נוסף הנגזר גם מהעלייה האובייקטיבית במחירי המדדים בשרשרת.

 יוון 03

אולם, ב-3 השנים האחרונות "התמונה השתנתה... ומחירי המזון לצרכן החלו לעלות בקצב הרבה יותר גבוה מאשר מחירי התשומות בענף החקלאות ומחירי התפוקות של מפעיל המזון", מסבירים בדש.

 יוון 04

זבז'ינסקי מציין כי "כדאי לשים לב לכך שמחירי התשומות לחקלאים ומחירי התפוקה של מפעיל המזון עלו ב-3 השנים האחרונות בשיעור דומה. כלומר, נוצר פער בין המחירים בהם מכרו מפעלי המזון לבין המחירים לצרכן ברשתות השיווק".

מכאן מסיקים בדש כי "על הצרכן 'גולגלה' ההתייקרות במחירי המזון מעבר לרמה הנובעת מעליית התשומות בשרשרת ייצור המזון, עד למדף בסופר".

בסקירה מצביע זבז'ינסקי על רשתות המזון כמרוויחות העיקריות מהמגמה. "עם זאת, אין צורך לרחם גם על יצרני המזון", כותב זבז'ינסקי. "גם הם גזרו קופון והרוויחו בשקלים יותר מבעבר, אך הקופון של היצרנים היה לפחות סביר בדומה למתרחש באירופה".