מערכות הנדל"ן מסורסות

"אני מתחייב לקצר את הפקק הענק בתכנון - זו אחת הסיבות העיקריות למשבר הנדל"ן" (ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בנאום אתמול בכנסת, בעקבות אישור חוק הוד"לים, ה'סופרטנקר', בקריאה ראשונה).

רק שבסוף, כדי להוביל שינוי צריך אנשים. לא שרים בחליפות, שאולי מצוינים במתן הצהרות, או בגיבוש אסטרטגיה, אלא באנשי ביצוע בשטח. וכשמדובר בענף הנדל"ן, מדובר בעיקר בשני אנשים ששולטים מלמעלה בהיצע השיווק והתכנון של הקרקעות בישראל: מנהל רשות התכנון במשרד הפנים ומנהל מינהל מקרקעי ישראל, מונופול הקרקעות של המדינה.

למרבה הצער, בעתיד הנראה לעין, מדובר על שני תפקידים חסרים או מסורסים. ואפילו לא ברור מה משניהם עדיף.

לישי יש זמן

תזכורת ראשונה: בתחילת מאי המליצה ועדת איתור למנות את בינת שוורץ לראש מינהל התכנון, לאחר ששמאי אסיף, ראש המינהל הקודם, סיים את תפקידו כבר בספטמבר אשתקד לטובת האקדמיה (ומאז, דה-פקטו, יש שיתוק נורא במוסדות התכנון).

אודי ניסן, ראש אגף התקציבים הפורש של נתניהו, הודה בשיחה עם "גלובס" לפני יותר מחודש ש"בתקופה הכי קשה לשוק הנדל"ן בישראל יש צוואר בקבוק. את ההחלטות הגדולות והאסטרטגיות בנושאי תכנון - במגורים, בתשתיות, במבני ציבור ועוד - כבר שנה מפחדים לקחת, כי אין ראש במינהל התכנון. אין לנו זמן לחכות".

אבל לשר הפנים לא בוער. לפני חודש וחצי פנה אלי ישי ליועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, ולמבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס, בבקשה לקבל חוות דעת על מינוי שורץ, בעקבות טענות שהגיעו מהתנועה לאיכות השלטון ומעמותת אדם טבע ודין בנוגע למינויה.

ב-12 ביוני שלח וינשטיין עצמו מכתב לישי שבו הוא מאשר את המינוי. במקביל, הודיע לינדנשטראוס כי חוות דעת היועץ מספיקה.

ובינתיים, יושבת שורץ וממתינה מתוסכלת בבית במשך שלושה חודשים. וגם כשיחליט ישי בסופו של דבר לאשר את המינוי, כי אין סיבה נראית לעין שזה לא יקרה, קשה לראות כיצד השניים יושבים דקה לאחר מכן סביב אותו שולחן ומייצרים ביניהם כימיה חיובית.

תזכורת שנייה: אריאל אטיאס, שר השיכון, וירון ביבי, מנהל מינהל מקרקעי ישראל, לא יכלו עד היום, ובוודאי שהם לא יוכלו מהיום, לעבוד יחד.

שני לא-חברים יצאו לדרך

ודאי לא אחרי הפרסום של קלמן ליבסקינד ב"מעריב" השבוע, כי ירון ביבי סירב להצטרף לישיבה של אטיאס עם מתאם פעולות צה"ל בשטחים, האלוף איתן דנגוט, שעסקה בין היתר בענייני מושב עמיקם ובקרקע שמחזיקה אפריקה ישראל של לב לבייב ביישוב צופים שמחוץ לגדר ההפרדה.

אטיאס וביבי נקראו אמנם אתמול לראש הממשלה, שניסה בעיקר ליישר את ההדורים, אבל ברור לגמרי שחברים, השניים לא יוכלו להיות. וירון ביבי, מי ששכח, אמור להיות המוציא לפועל של אטיאס. ואם זה לא מספיק, זה האחרון גם איבד את אמון עובדי המינהל, ששלחו אתמול מכתב לראש הממשלה ולשר האוצר, בטענה ל"הפרת ההסכם הקיבוצי עם עובדי המינהל", שבועות ספורים אחרי החתימה על הרפורמה.

ושוב, כלל לא חשוב מי צודק. אבל ברור לגמרי שככה לא משלבים ידיים ומניעים תהליכים הכרחיים. וברור עוד משהו: עם ירון ביבי, העסק לא יוכל לזרום (כל עוד לא יחליט ראש הממשלה, והוא כנראה לא יחליט, להפוך באמת את המינהל לגוף לא-פוליטי). ובלי ירון ביבי, המינהל ישותק לעוד חודשים ארוכים (ראו סאגת המינוי במינהל התכנון).

הצינור לא מחובר

ובינתיים, נביאי הבועה מתענגים על הנתונים שבישרו לנו לאחרונה בין היתר על גידול בהתחלות הבנייה של דירות בישראל, שהגיעו ברבעון הראשון לקצב שנתי של למעלה מ-45 אלף התחלות בנייה, לעומת 39,675 דירות אשתקד, וממוצע של פחות מ-34 אלף דירות בחמש השנים האחרונות.

גם הסופרטנקר של נתניהו יוכל להאיץ תוכנית שכבר נמצאות בתוך הצינור (69,260 דירות נמצאות בהליכי תכנון ברחבי הארץ). אבל אז, כשהמים בצינור ייגמרו, נגלה שבמשך חודשים ארוכים הוא כלל לא היה מחובר לשום מקור חדש. ואז, כמו שקורה לנו כל כמה שנים בכל סוגיה שתבחרו, נתעורר עם בעיה גדולה פי כמה.