הספירה לאחור החלה: ארה"ב נפרדת ממעבורות החלל

לפני שלושה עשורים, כשממשלת ארה"ב החלה ביישום תוכנית מעבורות החלל, היא קיוותה לפתח כלי רכב שיהפוך את הטיסות לחלל לדבר שבשגרה, ויעביר את השליטה בחלל לידיה בימי המלחמה הקרה מול ברית המועצות.

המעבורת שנוצרה הכילה 2.5 מיליון רכיבים שונים, ומהירות מעופה בעת שיגורה לחלל היה גדול פי 9 ממהירותו של כדור הנורה מלוע אקדח. הייתה זו המעבורת הראשונה שניתן היה להשתמש בה שוב, והייתה לה היכולת לנחות על כדור הארץ כפי שמטוס נוחת על פני הקרקע.

"זו הייתה בזמנו המילה האחרונה", אומר ההיסטוריון הראשי של סוכנות החלל האמריקנית, NASA, ביל ברי, "תפסו את זה כזינוק אדיר קדימה".

החלליות הקודמות של תוכנית החלל מעולם לא שבו אל כדור הארץ. אלו היו למעשה טילים בליסטיים שהתרסקו אל תוך הים, או שהשתמשו במערכת של מצנחים ומדחפים כדי לווסת את הירידה שלהם אל פני הארץ.

לאחר שלושה עשורים, תגיע החודש תוכנית המעבורות אל קיצה. האחרון מבין 135 המסעות לחלל של מעבורות התוכנית יסתיים כשהמעבורת אטלנטיס תנחת לאחר מסע שאליו היא צפויה היום (ו'), 8 ביולי.

את המעבורות תעביר נאס"א (NASA) למוזיאונים שונים. הכלים הללו כבר ישנים מדי ועלות שימורם במצב המתאים לטיסה יקרה מדי. נאס"א עתידה לפתח כלים חדשים ועמידים יותר.

תחילת עידן החלל

עיצוב מעבורות החלל של נאס"א כפי שאנו מכירים אותו הוא תולדה של שנות ה-70 של המאה שעברה. הנשיא ריצ'ארד ניקסון הוא שאישר את התוכנית ב-1972, 15 שנים תמימות לאחר שברית המועצות שיגרה לחלל את הלוויין הראשון, ספוטניק, שהיה בגודל של כדור-ים, והתחילה בכך עידן חדש בתולדות האנושות, עידן החלל.

המעבורות של נאס"א היו "די מדהימות", לדבריו של ברי. "אני אהיה עצוב מאוד כשאטלנטיס תנחת", הוא אומר, "אני אוהב את התוכנית ויכאב לי להיפרד ממנה, אבל הגיע הזמן לכך".

במסגרת התוכנית נבנו 5 מעבורות, כשבנייתה של האחרונה בהן, אנדוור, הסתיימה ב-1972. העיצוב שונה במעט מאחת לאחרת, ושיפורים שונים הוכנסו אליהן במהלך השנים.

מכלי הדלק החיצוניים נעשו קלים יותר וחזקים יותר והמנועים עברו כמה סדרות של שיפוצים כדי להפוך לבטיחותיים יותר. מערכת חילוץ עבור הצוות נוספה למעבורות לאחר התפוצצות המעבורת צ'לנג'ר בעת המראתה למשימה ב-1986, באסון שגבה את חייהם של 7 אסטרונאוטים. בתי השימוש של הצוות שופרו ומערכת טיהור ותחלופת האוויר שופרה אף היא, כך שהאסטרונאוטים יוכלו לשהות בחלל יותר זמן. אבל, בסופו של דבר, המבנה הבסיסי נשאר זהה.

"רבים מתוך 2.5 מיליון הרכיבים הוחלפו, אך לא שונו באופן דרמטי. אין הבדל גדול כל-כך בין אז להיום", אומר ברי.

המעבורות מעולם לא הגשימו את חזונו של ניקסון לכלי רכב חללי אמין וזול שמסוגל להמריא למשימה כמעט מדי שבוע. הן היו אמורות לשאת אנשים מן השורה לחלל, ולא רק אסטרונאוטים שעברו הכשרה קפדנית של שנים לפני ההמראה. "המטרה הייתה להפוך את ההגעה לחלל לקלה ונוחה עבור מהנדסים ומדענים אמריקניים, לא רק עבור טייסים של נאס"א", מסביר ברי.

עם זאת, לא רק טייסים איישו את המעבורות של נאס"א. אל אחת מהטיסות הצטרף נסיך סעודי, ובאסון הצ'לנג'ר נספתה כריסטה מק'אוליף, שהייתה אמורה להיות המורה הראשונה בחלל. המעבורות מעולם לא היו אמינות ובטוחות כפי שקיוו המתכננים. כזכור, 7 אסטרונאוטים נוספים נספו באסון המעבורת קולומביה ב-2003, ביניהם גם הישראלי אילן רמון.

בנוסף, מספר המסעות לחלל עמד על 4 או 5 בממוצע לשנה, הרבה פחות משקיוו. עלות המסעות הייתה גבוהה גם היא מהתכנונים המקוריים. ברי מסביר שהעיצוב המקורי של המעבורות נועד לשמור את עלות בנייתן במסגרת התקציב, אבל בסופו של דבר גרם גם להעלאת הוצאות התפעול שלהן.

קשה לחשב את סך כל ההוצאות של תוכנית המעבורות מאז השקתה, אבל על-פי חוקרים באוניברסיטת קולורדו-בולדר, הגיעו אלו לסכום של 196.5 מיליארד דולר (ההערכות של נאס"א עומדות על 209 מיליארד דולר).

הפתעה לטובה

אף-על-פי-כן, מעבורות החלל הפתיעו לטובה בתחומים לא מעטים. כך למשל, הן אפשרו לא רק את שיגורם של לוויינים לחלל, אלא גם את תיקונם ושיפוצם על-ידי אסטרונאוטים והשבתם למסלול.

ההישג הגדול ביותר אולי של פרויקט המעבורות, הוא שיפוצו ושימורו המתמיד של טלסקופ החלל "האבל", שהתמונות שצולמו באמצעותו שינו ועדיין משנות את ההבנה של האסטרונומים את היקום.

הודות לתאי המטען העצומים שלהן, המעבורות אפשרו לארה"ב ולשותפותיה לבנות את תחנת החלל הבינלאומית, גם אם לא באופן שבו דמיין זאת נשיא ארה"ב לשעבר, רונלד רייגן, כאשר אישר את התוכנית ב-1984. מטרתו המקורית של הממשל האמריקני אז הייתה לבנות מעבדת חלל טובה ומשוכללת שתותיר את תחנת החלל "מיר" של בריה"מ הרחק מאחור. במבט לאחור, התחרות הזו בין שתי היריבות המושבעות של עידן המלחמה הקרה עשתה רק טוב לתוכנית החלל והניחה את התשתית לשיתוף פעולה בינלאומי בחקר החלל.

"לא היינו מגיעים לירח מלכתחילה אילולא הסובייטים נתנו לנו בעיטה בישבן בכל הזדמנות שהייתה להם אז", אומר ברי, שבעברו ניהל גם את הדסק הרוסי במשרד שיתוף הפעולה הבינלאומי של נאס"א. עם התמוטטות בריה"מ בראשית שנות ה-90, הבינה ארה"ב שחקר החלל הוא "דווקא מורשת טובה שהקומוניזם השאיר אחריו", אומר ברי.

האויבות לשעבר הן כעת שותפות בחקר החלל. עד שארה"ב תבנה את הדור הבא של החלליות שלה, ימריאו האסטרונאוטים האמריקנים לתחנת החלל הבינלאומית בחלליות הסובייטיות מסוג "סויוז".

השקעה של 209 מיליארד דולר - היה כדאי?

כשנאס"א הכריזה על תוכנית מעבורות החלל שלה ב-1972, זו נתפסה כהתקדמות משמעותית, צעד קדימה במסעה של האנושות לחקר החלל וניצול ההזדמנויות בו. התקווה דאז הייתה שהתוכנית תאפשר טיסות שבועיות לחלל בעלות מזערית יחסית של 20 מיליון דולר האחת.

אולם, הערכות שפרסמה נאס"א לאחרונה מראות שכלל ההוצאות על תוכנית החלל מאז השקתה הגיעו ל-209 מיליארד דולר, כלומר, 1.6 מיליארד דולר עבור מסע אחד לחלל. צי המעבורות מעולם לא טס לחלל יותר מ-9 פעמים בשנה אחת.

עם המראתה מחרתיים של המעבורת אטלנטיס לטיסה ה-135 והאחרונה של צי המעבורות לחלל, הגיע זמן לשאול האם תוכנית המעבורות השתלמה, או האם הייתה יכולה נאס"א להוציא את 209 מיליארד הדולר הללו באופן יעיל יותר.

ביקורת בולטת על תוכנית המעבורות נוגעת לעובדה כי היא מנעה את הוצאתן אל הפועל של משימות שאפתניות יותר בחקר המאויש של החלל. אחרי הכול, תוכנית אפולו של נאס"א הנחיתה אדם על הירח ב-1969, 12 שנים בלבד לאחר שהחלה תוכנית החלל האמריקנית. מנגד, כבר 4 עשורים עברו מאז הנחיתה המאוישת האחרונה על פני הירח, ובפרק הזמן הזה לא הציגה נאס"א התקדמות משביעת רצון אל עבר המטרה ההגיונית הבאה - הנחתת חללית על מאדים.

אחת הסיבות לכך היא, איך לא, כספית. ב-1966 עמד תקציבה של נאס"א על 5.9 מיליארד דולר (4.4% מכלל התקציב הפדרלי), ב-1972 חתך הנשיא ריצ'ארד ניקסון את הסכום ל-3.4 מיליארד דולר בלבד (1.65 מהתקציב הפדרלי). חלקו היחסי של תקציבה של נאס"א בהוצאות הממשל המשיך להצטמצם עם השנים, וכיום הוא עומד על 0.5% ממנו, או 18.45 מיליארד דולר.

לעומת זאת, תוכנית המעבורות רשמה גם כמה הישגים לא מבוטלים. כך למשל, המעבורות הביאו לחלל ציוד מחקר חשוב, ובראשו הטלסקופ "האבל". גם תפקידן של המעבורות בבניית תחנת החלל הבינלאומית אינו מבוטל, ונוסף על כל ההישגים המחקריים אליהם הגיע המדע באמצעות הניסויים שנערכים בה, מדובר בדריסת הרגל הראשונה של המין האנושי מחוץ לכדור הארץ.

אז האם הוצאו 209 מיליארד הדולר שהושקעו בתוכנית המעבורות בצורה משתלמת? התשובה לכך תלויה בוודאי בהעדפות ובתפיסת העולם של המשיב. סביר להניח שגזר הדין של ההיסטוריה ייפול בין לבין.

סיום תוכנית המעבורות יחסוך 4 מיליארד ד' בשנה

מאז אסון המעבורת קולומביה ב-2003 הקפידה נאס"א לשים בכוננות מעבורת נוספת למטרת חילוץ האסטרונאוטים בשעת חירום. למרות זאת, אטלנטיס, שתמריא מחרתיים למסע ה-135 לחלל, לא תגובה במעבורת חילוץ.

ארה"ב מסיימת את תוכנית מעבורות החלל על מנת לחסוך 4 מיליארד דולר המוצאים מדי שנה על תפעולה. סכום זה יושקע בפיתוח חלליות חדשות שיוכלו לטוס ליעדים רחוקים יותר, כמו הירח, אסטרואידים ובסופו של דבר גם למאדים.

שתי חברות פרטיות, Space Exploration Technologies ו-Orbital Sciences יספקו לנאס"א שירותי שינוע של מטענים לתחנת החלל הבינלאומית החל בשנה הבאה.

בסוכנות נאס"א מקווים שחברות פרטיות יוכלו להסיע לחלל גם אסטרונאוטים, על אף שאפשרות זו תהפוך ממשית רק בעוד 4 או 5 שנים.

בינתיים תשלם נאס"א לסוכנות החלל הרוסית 50 מיליון דולר עבור כל אסטרונאוט שתטיס עבורה לחלל. הכרטיסים לצפייה בשיגור אזלו; המחיר המבוקש - 500-1,000 דולר

היום בשעה 13:26 לפי שעון החוף המזרחי של ארה"ב, אמורה להמריא מעבורת החלל אטלנטיס לטיסה ה-135 והאחרונה של מעבורת חלל מעולם (אף על פי שייתכן שמזג האוויר יביא לדחיית מועד ההמראה).

אלו שמתכננים לצפות בהמראה ישירות מאחת מנקודות התצפית שליד מרכז החלל על שם קנדי בקייפ קנוורל שבמדינת פלורידה, עשויים להצטרף ל-750,000 אנשים המתכננים לעשות זאת, כך על פי הערכות נאס"א.

"צפוי להגיע קהל רב יותר ביום השיגור מאשר אנו רגילים בדרך כלל", אומר בן קופר, צלם העובד עבור נאס"א ועבור גופים נוספים.

נאס"א מכרה מספר מוגבל של כרטיסים לאנשים המעוניינים לצפות בשיגור מנקודה בתוך מרכז החלל, המרוחקת כ-6 מיילים מכן השיגור שממנו תמריא המעבורת, או ממרכז המבקרים של מרכז החלל.

הכרטיסים לשתי נקודות התצפית אזלו זה מכבר, ומחירם לא היה נמוך. הכרטיסים לנקודה הראשונה נמכרו ב-500 דולר לכל הפחות והם נסחרו ב-eBay אפילו ב-1,000 דולר.

עבור אלו שלא יכולים להגיע לקייפ קנוורל, מציעה נאס"א חלופה דיגיטלית. סוכנות החלל תשדר את שיגור המעבורת בערוץ הטלוויזיה שלה, NASA TV ותעביר אותו גם לאינספור כלי תקשורת אחרים.

אפליקציות מעקב אחרי המסלול של המעבורת

עבור מי שרצה לצפות בשיגור של אטלנטיס ולא הצליח לשים ידו על כרטיס, ישנן אפשרויות אפילו טובות יותר. עבור אלו המעוניינים לעקוב אחר מסעה בחלל של המעבורת אטלנטיס, פיתחה חברת GoSoftworks את אפליקציית GoAtlantis החינמית לאייפון ולאייפד, המאפשרת למשתמשי המכשיר לעקוב אחר המעבורת במשך 12 הימים שבהם תשהה בחלל. יתר על כן, האפליקציה תשתמש ביכולות איתור המיקום של האייפון והאייפד כדי להודיע למשתמשים מתי חולפת המעבורת מעל הנקודה שבה הם נמצאים ומתי הם יוכלו להביט לשמיים ולהבחין בה.

החברה פיתחה את האפליקציה במיוחד עבור שיגורה ההיסטורי של אטלנטיס, אבל היא מציעה לחובבי חקר החלל אפליקציות נוספות לאייפון ולאייפד, דוגמת GoSatWatch העוקבת אחר מסלולם של מאות לוויינים המשייטים בחלל או GoSkyWatch Planetarium המסייעת בזיהוי כוכבים, פלנטות וגופים שמיימיים אחרים באמצעות כיוון המכשירים אל עבר שמי הלילה.

לעומת זאת, האנשים שהתמזל מזלם להיות השבוע בקרבת מרכז החלל ע"ש קנדי שבפלורידה מוזמנים להשתתף בפרויקט שמובילה חברת Hunter Research & Tracking, יצרנית סדרת האפליקציות Theodolite לאייפון ולאייפד. החברה שואפת למפות את מסלול ההמראה של אטלנטיס באמצעות מידע מצילומים שישלחו משתמשי המכשירים אליה. לאחר קבלת התמונות, ינתחו אנשי החברה את המידע, ויפרסמו את המסלול המדויק של המראת המעבורת. החברה תגריל שוברים דיגיטליים בשווי של 50 דולרים להורדת תכנים מאתר iTunes בין משתתפי הפרויקט.

נאס"א עצמה מציעה אפליקציה חינמית להורדה, שתאפשר לבעלי אייפון ואייפד לצפות בשידור ישיר בשיגור אטלנטיס על גבי צג המכשיר שלהם. נוסף על כך, מציעה האפליקציה צפייה בתמונות סטילס מהשיגור, מעקב אחר שעון הספירה לאחור לקראתו ומידע אודותיו. במהלך מסעה של המעבורת בחלל, יוכלו מורידי האפליקציה לקבל עדכונים, תמונות וחדשות מהמעבורת.