סילבן שלום עושה שבת לעצמו

ברמה המדינית אפשר להשוות את המהלך שמוביל המשנה לראש הממשלה, השר סילבן שלום, לחתימה על הסכם שלום עם סוריה. לא פחות. הנהגת סוף שבוע ארוך בישראל היא בגדר שינוי סדרי בראשית.

במדינה שבה החלטה על קיצור החופש הגדול בכמה ימים בודדים גררה התנפלות חסרת פרופורציות על שר החינוך, הניסיון לקדם הנהגת שבתון ביום ראשון הוא מהלך אמיץ.

כל מי שהרים גבה וגיחך אל מול היוזמה של שלום, כנראה לא מכיר את סילבן, או שהוא לא מודע ליכולותיו. הוא אולי נחשב לאיש אפור המונע משיקולים פוליטיים, אבל למעשה הוא פוליטיקאי ופרלמנטר מחונן. הוא יסודי ומתוכנן. העברת מהלכים חסרי סיכוי הוא תחום ההתמחות שלו.

שלום הוא האיש שהביא לבחירתו של משה קצב לנשיא - היום הוא ודאי היה מוותר על זה - אבל אז זה היה הישג גדול: לראשונה נבחר נשיא מדינה מטעם הליכוד, מהלך שסיכוייו מלכתחילה אפסיים, בעיקר כשהקליינט ממוצא מזרחי. שלום הוא האיש שהצליח למסות את הבורסה, וגם זה שהוציא אל הפועל את הקמת בית-הספר לרפואה בצפת, אחרי שנים שהתוכנית שכבה במגירות והעלתה אבק. הוא מעיד על עצמו כמי שמתאהב בתוכניות תקועות, וכשאומרים לו שאין לו סיכוי - זה בדיוק מה שעושה לו את זה.

אמנם את נתניהו הוא עדיין לא הצליח להביס במגרש הפוליטי, אבל הוא הצליח לאלץ את היריב הכי מר שלו להקים ועדה שתבחן את ההמלצות שלו, במקום לבטל אותן במחי יד.

יכול להיות שנתניהו חולם לגנוז את הרעיון, שרק המחשבה על קידום התוכניות של המשנה שלו מכניסה אותו לשביזות יום א', אבל עצם הקמת הוועדה היא סיבה מספקת לשלום לפתוח בקבוק שמפניה. נראה שהמהלך של שלום צלח ונוצרה מאסה קריטית שראש הממשלה לא יכול להתעלם ממנה.

ההיסטוריה הפוליטית של נתניהו מעידה שהוא הולך למהלכים רק כשאין לו ברירה או כשהוא רוצה למצוא חן בעיני הציבור. להלן ביטול המע"מ על פירות וירקות, ביטול מס הבצורת, או אי העלאת המס על הדלק. ואלה הן רק דוגמאות בודדות. גם הפעם יודע ראש הממשלה שהציבור רוצה להמשיך לישון עד מאוחר גם ביום ראשון, ולכן יותר משהוקמה הוועדה לקבור את הרפורמה, היא שם כדי לגנוב לשר לפיתוח הנגב והגליל את הקרדיט.

ההחלטה אם נזכה ליום חופש בראשון תקום ותיפול על פוליטיקה, לא על מהות. וזה המבחן של שלום. הטיפול באג'נדה נמדד גם, ובעיקר, כשקידומה רצוף מאבקים. שלום יצטרך להחליט אם לתת לוועדה שמינה ראש הממשלה לנעוץ לו מקלות בגלגלים ולחסל לו את החזון, או שייצא לקרב כדי שהתוכנית תקרום עור וגידים.

את הגורמים המשמעותיים במשק כבר רתם שלום למשימה, אבל המאבק הפוליטי לא יהיה קל: הוא יצטרך לפעול לקידום הצעות חוק פרטיות; ללכת לביתו של הרב עובדיה יוסף ולשכנעו לתת את ברכתו; ולעבור בין הסיעות בכנסת במטרה לשכנען לתמוך בתוכנית. אחרי שבש"ס הבהירו כי אם הוועדה תיתן אור ירוק למהלך, הבעיה לא תהיה במגרש החרדי, נראה ששלום יצטרך להתמודד עם הבעיות בבית, בליכוד.

אולי למראית עין נדמה שהלוחם של פעם איבד את זה, אבל סילבן הוא זרם תת-קרקעי. הוא מסוג היריבים שכשהוא לא נמצא הוא הכי מסוכן. הוא כמו טורפדו, בא מלמטה.

המעמד הציבורי והמיצוב שלו נמוכים יחסית, אבל אסור לזלזל בו. נתניהו אמנם השליך אותו לפריפריה ומינה אותו לשר לפיתוח הנגב והגליל במטרה להרחיק אותו, אבל זה בדיוק מה שגרם לו לבסס את כוחו. הפרויקטים שהוא מרים בפריפריה והקשר החם שלו עם ראשי הרשויות והפעילים מצפון לחדרה ומדרום לגדרה, מינפו וחיזקו את מעמדו בליכוד.

שלום נמצא עכשיו בעמדת זינוק נוחה לחמישייה הראשונה של המפלגה. בליכוד, דרך אגב, יש מי שמחברים את הנתונים וסבורים שהמהלך הנוכחי הוא חימום המנועים לקראת התמודדות בבחירות ראש בראש מול נתניהו.