השעה של נילי ארד

בסוף שנות ה-90 ניהלה נילי ארד, כיום נשיאת בית הדין הארצי לעבודה ואז מנכ"לית משרד המשפטים, מאבק עיקש להכנסת שעוני נוכחות עבור הפרקליטים במשרד. הפרקליטים, נאמר בעדינות, מאוד לא אהבו את המהלך שלה. "אנחנו לא פקידים", הם אמרו לה בזעם, אבל היא המשיכה להתעקש עד שניצחה.

יותר מעשור חלף, וארד שוב נתקלת במאבק נגד שעוני הנוכחות. "אנחנו לא עובדים במוסך", טענו בכירי ההסתדרות הרפואית, שמשבשים בחודשים האחרונים את העבודה בבתי-החולים כחלק ממה שהם מכנים "המאבק להצלת הרפואה הציבורית".

אולם לראשונה זה שנים, שעון נוכחות כבר איננו בגדר "עז" של משרד האוצר במאבקים מול הרופאים, אלא סוגיה מהותית שהפכה לתנאי מרכזי לתוספות שכר ולשינויים אחרים. הקו של ארד בעד השעונים מעניק רוח גבית לנציגי המדינה, שהבהירו לאחרונה כי בלי שעון נוכחות לא יהיה הסכם.

אחרי תקופה ארוכה של חוסר אמון מהדהד בין משרדי האוצר והבריאות לבין הנהגת הרופאים, ארד מסתמנת כמבוגר האחראי, היחידה שמסוגלת להביא לפתרון הסכסוך הזה.

באופן חסר תקדים, היא ביקשה משני הצדדים למשא-ומתן לשמור על דיסקרטיות מוחלטת, ולהימנע מדיווחים והדלפות לעיתונאים. באופן חסר תקדים לא פחות, שני הצדדים עמדו בכך.

"זאת הפעם הראשונה זה חודשים שאני אופטימי", אמר לנו אחד הגורמים שמעורב במשא-ומתן. "אני יכול לומר שההתנהלות של ארד מרשימה ביותר, האישה הזאת חכמה ומעוררת השראה", הוסיף.

ארד, למשל, לא הוציאה צווי מניעה לרופאים, אבל "המליצה" להם להקל משמעותית בעיצומים. כך קרה שהרופאים ביטלו את האיום להפחית את מספר התורנויות של המתמחים מראשית יולי, ולמעשה, עיצומי הרופאים כמעט שאינם מורגשים. מנגד, היא כפתה על המדינה משא-ומתן יומיומי ואינטנסיבי, כפי שדרשו הרופאים.

מגשרת, אבל קשוחה

אופטימיות, אבל זהירה מאוד. הצדדים התקדמו אמנם בכמה נושאים, אבל לא סגרו אף אחד מהם. הסיבה העיקרית: כסף. הרופאים עדיין לא מוכנים לקבוע קודם מסגרת של עלות להסכם, כך שלא ניתן לסגור שום נושא לפני שיהיה ברור אם המדינה מסוגלת להעמיד את התקציב הדרוש.

בינתיים ארד משמשת פחות כשופטת ויותר כמגשרת, אבל עדיין אותה שופטת קשוחה ואסרטיבית. אם תחת חסותה יסכימו לראשונה הרופאים לשעון נוכחות, ובתמורה יקבלו תוספות שכר משמעותיות לצד תוספת כוח-אדם ושיפור תנאי העבודה - הציבור יהיה הראשון להרוויח.