המכתב שהצית לבבות

בשבוע שעבר התפרסם ב"גלובס" מכתבו של י', איש היי-טק שהתלונן מרה על נטל המסים במדינת ישראל. המכתב הזה זכה בן-לילה למאות תגובות תמיכה נלהבות. רבים מהכותבים היו אנשי היי-טק, שהזדהו עם י' והודיעו על כוונתם לעזוב את המדינה ברגע שרק יתאפשר להם. מיותר לציין כי כל הטוקבקיסטים כתבו שי' הוא כנראה הביטוי המודרני לאומץ-לב אזרחי, אך בעילום-שם - כתוב ככל העולה על רוחך, אבל אל תיקח אחריות על דבריך.

מגיב מספר 856, "שמיל", כתב: "בתור אזרח ותיק בארץ ישראל, שרואה את נכדיו הצעירים מתקשים ורוצים לעזוב את הארץ, אני נאבק בהם ומנסה לשכנעם להישאר, אפילו עוזר במעט הכסף שיש לי לעת זקנה, אבל מבין אותם!!!! אני מיואש, הם מלח הארץ אך לא מוכנים להמשיך להרוויח פרוטות. תעשו משהו, דור צעיר, תעשו הפגנות, כמו שאנחנו עשינו כשהיינו צעירים, מה יש לכם??? מדוע אתם כאלה עצלים??? איזה מין דור גדל כאן בארץ הזו??? אנחנו נלחמנו עבור השטח של המדינה - תילחמו אתם על עתידכם הכלכלי כאן, חברים צעירים, לנו אין כבר כוח אני מקווה שמישהו ישמע כאן את זעקתי וירים את נס המרד החברתי בארץ ישראל. זו המדינה היחידה שלנו".

איני מכיר את שמיל, ואיני יודע אם באמת הוא קיים, אבל בכל זאת אענה לו כאן, ולא בעילום-שם:

"שמיל היקר, גם אותי מצער לשמוע שנכדיך רוצים לעזוב את הארץ. גם אני הייתי רוצה לראות כאן מדינה טובה יותר, אבל אין לי שום כוונה לעזוב. הבעת במכתבך תקווה שמישהו ישמע את הזעקה וירים את נס המרד בארץ, אבל בהיי-טק זה לא יקרה כי אנחנו בהיי-טק טובים רק בלהתלונן על כל מה שזז.

"נרים צעקה באימייל ובפייסבוק ואולי אפילו נצייץ בטוויטר. החרוצים שבינינו יכתבו מכתב ארוך ומנומק לעיתון, בעילום-שם כמובן, ובו יבכו את מר גורלנו. במשרדינו הממוזגים, אליהם נסענו הבוקר ברכב החברה שלנו, נשב ונשוטט להנאתנו באינטרנט. מדי פעם נמצא כתבה מפרגנת על חברת היי-טק כלשהי ומיד נגיב עליה בשנאה קטלנית, בעילום-שם כמובן.

"לשמחתנו הרבה, נמצא כתבות רבות על קריסת ההיי-טק הישראלי, על הגזירות הכלכליות, על כמה שרע פה. גם על הכתבות האלו נגיב בהמונינו, ושוב, כמובן, בעילום-שם. בעברית עילגת ומלאת שנאה נשפוך חמתנו על המצב, על הגזירות, על המסים, על כל מה שאפשר.

"אוח כמה טוב לנו, לוחמי הטוקבק והמקלדת, וכמה ירווח לנו כשנסיים את השמצותינו בחתימה מתוחכמת כגון 'היי-טקיסט שהיה שם', 'אחד שיודע' או 'מבינה עניין'.

"אנחנו שומעים את זעקתך, שמיל היקר, אך אנא ממך - הנמך קולך, כי עכשיו הזמן לשנת הצהריים שלנו. עוד מעט ישיבת חברה, המנכ"ל יטפח לנו על השכם בשל הישגינו היפים, ואנחנו נקלל אותו בשקט בליבנו. מנהלת משאבי אנוש תנצל את ההזדמנות לספר לנו על נופשון החברה הממשמש ובא. קמצנים, המנהלים המנוולים שלנו, השנה לוקחים אותנו ל-3 ימים בצפון הארץ במקום הפלגה באוניה מפוארת בים התיכון.

"צדק י' במכתב שלו. איזו מדינה, איזו מדינה".