משה קצב הטריד לשווא?

1. חקירה פרטית

משפחתו של נשיא המדינה לשעבר, משה קצב, ניהלה חקירה פרטית ומעקבים אחרי המתלוננות עוד הרבה לפני שניתנה הכרעת הדין במשפטו, כבר בשלב חקירת המשטרה ב-2006. אלא שאז, נשבע קצב, לא הופעלו חוקרים פרטיים, והעניין התנהל על-ידי האח, ליאור קצב, הבנים, ישראל ובועז, והאחיינית שירי דיין. קצב גם התעקש שכל המידע, שתורגם לתצהירים חתומים שעורכי הדין העבירו לפרקליטות ולמשטרה, הגיע מיוזמתם של הפונים, וחלקם של בני משפחת קצב בסיפור היה פאסיבי.

באחת מחקירותיו במשטרה, בנובמבר 2006, קצב אף נשאל על-ידי החוקרים אם קרוביו ניהלו חקירה נגד המתלוננות. "הם לא יזמו ולא אספו מיוזמתם", הוא השיב. "אני יודע שאנשים פנו אלינו במישרין או בעקיפין וביקשו לתרום לחקירת האמת, וכל החומר הועבר למשטרה. למיטב ידיעתי לא הייתה שום פנייה לשום אדם שנחקר במשטרה. לא נעשתה שום חקירה פרטית".

אפשר שכבר אז ניטע במוחו של קצב הרעיון להיעזר בכל זאת בחוקרים פרטיים.

2. הטרדת עד

האם נאשם במשפט פלילי, שהורשע בדין, ושולח חוקרים פרטיים לעקוב אחר בני משפחתה וחבריה של המתלוננת נגדו, במטרה להשיג ראיה שתפריך את האישומים, עובר עבירה? מה מותר ומה אסור לאותם חוקרים פרטיים? קצב נזהר שלא לשגר את החוקרים לעקוב אחר א' ממשרד התיירות עצמה, לאחר שחוות-דעת משפטית שנמסרה לו קבעה כי פעולה כזו תהווה עבירה פלילית.

ומה באשר לסובביה של א'? סעיף 249 לחוק העונשין, שעניינו "הטרדת עד", קובע כי "המטריד אדם בנוגע להודעה שמסר האדם, או עומד למסור, בחקירה על-פי דין, או בנוגע לעדות שמסר האדם, או עומד למסור, בהליך שיפוטי - דינו מאסר 3 שנים".

כלומר, מדובר בהטרדה גם אם מדובר על עדות שניתנה בעבר, וההטרדה מתבצעת לאחר תום ההליך המשפטי. כל הטרדה של עד היא אסורה, גם אם לא הוכחה כוונה להכשיל אדם בעדותו.

החקירה המתנהלת ביאח"ה עוסקת, מלבד בהטרדת עד, גם בעבירות של פגיעה בפרטיות, מירמה, קשירת קשר לביצוע פשע והדחה בחקירה.

בית המשפט העליון קבע ב-1991 כי יש לפרש את המונח הטרדה בהרחבה, כך שאדם עשוי להיות מזוכה מעבירת הדחה, ועדיין ניתן להרשיעו בהטרדת עד. הטרדה עשויה לכלול פניות טלפוניות המעמיסות על זמנו, צלצולי-סרק בדלת או בטלפון, מעקבים גלויים או נסתרים, פנייה אליו כדי שישוב ויבחן את טענותיו והאשמותיו, ועוד (ע"פ 526/90).

3. מציאות וירטואלית כוזבת

לפני שצו איסור הפרסום הוסר הבוקר (ב'), ומחוסר יכולת לפרט את הידוע בפרשה הנוכחית, מלאו העיתונים בתיאור מעקבים אחרי מתלוננות בפרשות קודמות, כמו זו של השר לשעבר חיים רמון או של השר לשעבר איציק מרדכי.

אלא שהדוגמה המקבילה היא זו של יעקב גואטה, שהורשע בינואר 1996 באונס חיילת. לאחר הרשעתו פנתה אשתו למשרד חקירות וביקשה לבצע מעקב אחרי המתלוננת, במטרה להביא לזיכויו בערעור בעליון. החוקר הציג את עצמו כאיש עשיר וניסה לדלות מפיה פרטים בנוגע לאונס, תוך שהדגיש כי הוא מעדיף "נשים המסוגלות לשקר", במטרה להונות חברות ביטוח בתחום היהלומים.

בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של החוקר על הרשעתו בעבירות שידול וסיוע להטרדת עד, תוך שקבע כי "מדובר בטוויית קורי-כחש, של מציאות וירטואלית כוזבת, תוך ניצול כל מצוקותיה הרגשיות והקיומיות של המתלוננת, והבטחת עתיד ורוד המושתת על מקסמי-שווא" (ע"פ (ת"א) 71115/01).

תיאור מעשיהם של החוקרים הפרטיים בפניותיהם אל קרובה של א' ממשרד התיירות ואל אנשים נוספים בחייה, מגלה כי גם בפרשת המעקבים החדשה נטוו, לפי החשד, קורי-כחש של מציאות וירטואלית כוזבת.

הפרטים הידועים על החקירה מלמדים עוד כי אין מחלוקת של ממש באשר למעשים שבוצעו, אלא רק ביחס לפרשנות המשפטית בעניינם. אף שלא קצב עצמו חתום על הזמנת העבודה מהחוקרים הפרטיים, אלא אחיו, יורם, קצב קיבל לידיו את ההקלטות שהושגו ואף האזין להן. כך שככל שיש ראיות לביצוע המעקבים - מדובר בראיות לכאורה לביצוע העבירות.

4. קבילות הראיות

יש להניח כי צוות סנגוריו של קצב היה שמח לעמוד, בעוד כחודש, בבית המשפט העליון, ולהציג ראיות חדשות, שיש בהן כדי לקעקע את גירסתה המפלילה של א' ממשרד התיירות, שבעניינה הורשע קצב בשני מעשי אונס. במקרה כזה יצטרכו הסנגורים לשכנע את שופטי העליון מדוע לא ניתן היה להשיג את הראיות הללו כבר בשלב המשפט שהתנהל במחוזי.

כדי שההקלטות שהושגו לא יוכלו לשמש ראיה קבילה, לא די בכך שהן הושגו תוך הפרת החוק. בארה"ב שוררת דוקטרינת "פרי העץ המורעל", ולפיה כל ראיה שהושגה באמצעים לא חוקיים נפסלת אוטומטית. בישראל העניקה הלכת יששכרוב שיקול-דעת לבית המשפט אם לקבל את הראיה או לפסול אותה.

באשר לראיה שהושגה תוך פגיעה בפרטיות, קובע חוק הגנת הפרטיות כי ראיה כזו תיפסל, אלא אם הסכים הנפגע להגשת הראיה, או אם בית המשפט התיר מטעמים מיוחדים את הגשתה, אם היו לפוגע הגנה או פטור.

במילים אחרות - בנסיבות הפרשה הנוכחית, חקירת המשטרה תמנע ככל הנראה מקצב וסנגוריו להשתמש בהקלטות במסגרת טענות הערעור. אדם חשדן וקונספירטיבי היה עלול להניח שזו הייתה מטרת המשטרה והפרקליטות, במסגרת החקירה הנוכחית - לוודא כי הרשעתו של קצב תיוותר על כנה.

אותו אדם חשדן היה אף עשוי להניח כי צו איסור הפרסום החלקי, חסר ההיגיון, שבוטל היום, ביקש לנפח את ממדיה התקשורתיים של החקירה, ולהשחיר עוד יותר את דמותו של קצב בעיני שופטי העליון, שידונו בערעורו.