גם פרסום של דברי אמת עשוי להוביל להרשעה בעבירה של העלבת עובד ציבור - כך קבע אתמול (ב') בפסק דין תקדימי הרכב מורחב של 9 שופטי בית המשפט העליון, ברוב של 6 נגד 3.
ההרכב המורחב דן, במסגרת דיון נוסף פלילי, בשאלת השפעתה של אמיתות הפרסום במסגרת עבירת העלבת עובד ציבור, וקבע כי הגנת "אמת בפרסום", המוכרת מתחום לשון הרע, איננה חלה בנוגע לעבירה זו.
בדעת מיעוט נותרו נשיאת העליון דורית ביניש, המשנה לנשיאה אליעזר ריבלין והשופט אדמונד לוי, שדעתם היתה שונה ביחס להיקף הפרסום והשאלה אם אכן מדובר בהעלבה, ואולם כל השופטים הסכימו כי הגנת "אמת דיברתי" איננה חלה ככל שמדובר בנאצות וגידופים.
המערער, יוסף אונגרפלד, הורשע בהעלבת עובד ציבור לאחר שהניף כרזה בהפגנת-יחיד שקיים מול תחנת המשטרה בחדרה, שבה נכתב "צריך לפטר את א"א, בגלל שיתוף-פעולה עם עבריינים כלפי אלה שהתלוננו נגדם. המשטרה לא צריכה תפוחים רקובים". א"א היה חוקר בתחנת המשטרה.
קודם לכן התלונן אונגרפלד נגד בעל חנות בחדרה, בטענה כי זה גנב כספים מחשבונו של בנו, שהוא בעל מוגבלות. כחלק ממחאתו על אופן ניהול החקירה בעקבות התלונה שהגיש, אונגרפלד גם שבת רעב בחצר תחנת המשטרה.
לאחר הרשעתו של אונגרפלד הוא עירער למחוזי, ובהמשך גם לעליון, ואולם ערעורו נדחו. בעקבות זאת הגיש בקשה לדיון נוסף, שהתמקד בשאלה האם הגנת אמת בפרסום חלה בנוגע לעבירה הפלילית של העלבת עובד ציבור. לטענתו של אונגרפלד, "לא ניתן להשלים עם תוצאה שלפיה דברי אמת המכוונים כלפי עובד ציבור, יקימו אחריות פלילית לאומרם".
השופט אליעזר ריבלין קבע כי "ההגנה על עובד הציבור מפני דברי העלבה נחוצה כאמצעי לצורך שמירה על תפקודו התקין של השירות הציבורי".
לדבריו, "בהגדרת המונח 'העלבה' יש להבחין בין דברי ביקורת, שככלל הינם לגיטימיים - לבין חרפות וגידופים, המהווים העלבה. ההבחנה בין ביקורת לגידוף עלולה להיות קשה, ולצורך כך יש לבחון מהו המאפיין הדומיננטי בביטוי שבמחלוקת". עם זאת, לדבריו, שאלת האמת הופכת לבלתי רלוונטית ככל שמדובר בגידופים ונאצות.
השופטת (בדימוס) אילה פרוקצ'יה קבעה בדעת רוב כי יש להותיר את הרשעת העותר בעינה. לדבריה, המבחן לקיומה של 'העלבה' נעוץ בשאלה אם מתקיימת פגיעה בליבת כבודו האישי של עובד הציבור.
הנשיאה דורית ביניש קבעה כי אין לצמצם את גבולות עבירת העלבת עובד הציבור לחרפות וגידופים בלבד, שכן היא יכולה לכלול גם דברי ביקורת קשים שיש בהם כדי להשפיל את עובד הציבור.
עם זאת, ביניש הסכימה שכדי להרשיע בעבירה יש צורך לקבוע מבחן הסתברותי, שלפיו תיגרם פגיעה בשירות הציבורי כתוצאה מההעלבה ברמה של קרבה לוודאות.
ביניש הצטרפה למסקנתו של ריבלין, ולפיה גם אם התנהגותו של המערער היתה מעליבה ופוגענית, היא איננה חמורה במידה המצדיקה הכללתה בקטגוריית "העלבה". (דנ"פ 7383/08).
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
