התחנה האיטלקית של המשבר

איטליה הפכה בימים אלה לתחנה הנוכחית שבה נעצר המשבר הכלכלי באירופה, וכאשר הוא מגיע אל ארץ המגף כבר מתעוררים סימני שאלה גדולים מאוד בנוגע ליציבות הפיננסית של היבשת כולה, וגם בנוגע לכושר השרידות של האירו לאורך זמן. אירופה הפכה להיות החוליה החלשה של הכלכלה העולמית, והמשבר שם לא רק שלא נפתר, אלא הוא דווקא הולך ומחריף מאז מארס 2010, ומאיים למחוק את סימני ההתאוששות בכלכלה הגלובלית.

החשש שהשמיעו חברות הדירוג בנוגע ליכולת של ממשלת איטליה להימנע ממשבר דומה לזה שביוון רק מדגיש שכמה מהתרחישים הפסימיים ביותר הולכים ומתממשים. את המשבר באירופה מייחדת העובדה שמדובר במשבר של ממשלות, ולא רק של בנקים, ובהתאם לכך מה שעומד בראש דאגות השווקים היא היכולת של אותן ממשלות לפרוע את חובן.

עד תחילת השבוע השווקים אותתו שמדובר על משבר של משקים קטנים יחסית, ובראשם יוון עם שיעור חוב ציבורי של 150% מהתוצר בקירוב, אך כשהמשק האיטלקי, מהגדולים באירופה, מגלה סימנים מדאיגים של הידבקות ב"מחלה יוונית", הנחה זו כבר לא תקפה.

מוקדי המאבק

בשבוע שעבר פורסמה סקירת עומק מיוחדת של גלובס מחקרים ו-PwC Israel, שמטפלת לעומק בשורשי המשבר האירופי ובתרחישים עתידיים. בבדיקה הוגדרו שני מוקדים שיכריעו את עתידו של גוש האירו:

היכולת של אירופה למנוע מהממשלות השונות להכריז על חדלות פירעון, ולהגיע להסדרי חוב עם מחזיקי האג"ח שלהן;

היכולת של מדינות האירו להמשיך ולפעול במסגרת של איחוד מוניטרי, ולקיים מטבע אחיד - האירו.

כבר במהלך 2010 עיצבו ראשי האיחוד האירופי את האסטרטגיה שלהם להתמודדות עם המשבר. כל מדינות גוש האירו נדרשו להציג תוכניות של קיצוצים תקציביים, אך המדינות החלשות יותר נדרשו להאיץ את יישומן, ולהגדיל את גודל ההתאמה הפיסקלית. כל עוד היה מדובר על משקים קטנים, יתר מדינות האיחוד יכלו להגיש להן סיוע תמורת ביצוע של אותן התאמות תקציביות ויישום של רפורמות מבניות.

נכון שכל המהלכים האלה מעוררים התנגדות פוליטית חריפה, במיוחד מצד שכירים ומובטלים, אך האיחוד האירופי היה מוכן לשלם את המחיר. על אירופה היו אמורות לעבור כמה שנים של משברים מקומיים, אך ממשבר למשבר האירו היה אמור לגלות את יכולתו לשרוד, עד שלבסוף ההשפעות של הרפורמות המבניות היו מאיצות את הצמיחה הכלכלית.

אבל בתוך ההסכמה הזו בלט ויכוח אחד גדול - גרמניה רוצה שמחזיקים פרטיים של אג"ח ממשלתיות יישאו בחלק מעלות הצלת המדינה שבקשיים. בתרגום לעברית: שבנקים יסכימו להפחתת תשלומי הקרן והריבית. כל עוד היה מדובר על יוון, הוויכוח נגע לרווחיות של הבנקים, אבל משעה שמדובר על איטליה, ואולי בקרוב גם על ספרד, הרי שהסכנה היא כבר לעצם היציבות הפיננסית. בסוף השבוע הקרוב אמורות להתפרסם התוצאות של "בדיקות הלחץ" לבנקים האירופיים, ואז יהיה ברור עד כמה חשופה הבנקאות האירופית לזעזוע גדול בעקבות המשבר שלא נגמר.

עד לפני כמה חודשים כולם סמכו על כוחן של צרפת וגרמניה לשמור על שלמותו של גוש האירו, למרות הטלטלות. גם היום זה צריך להיחשב לתרחיש מועדף, אך לא ניתן לשלול בקלות את האפשרות שיוון, ואולי מדינות חלשות נוספות, יעדיפו לפרוש מגוש האירו. אז הן יוכלו לאמץ מדיניות מוניטארית עצמאית, כולל הורדת ריבית ופיחות מטבע.

צעד זה, אם יתרחש, יטלטל את השווקים הפיננסיים באירופה, וימחק את שארית האמון שנותרה לגבי המטבע האחיד. לא ברור גם מה יקרה לכל מערכת החוזים וההתחייבויות של יוון, ושל מדינות חלשות אחרות, ואיך ימומנו הלכה למעשה החזרי החוב היווני. זה כבר שייך לתרחישים הפסימיים, אך אלה, כאמור, הולכים וקורמים עור וגידים בקצב מדאיג.

מתוך סקירה חדשה של גלובס מחקרים ו-PwC Israel.
לקריאת תמצית הסקירה