"החלטת בית המשפט המחוזי לדחות על הסף את טענתם החלופית של פרקליטי קצב טעונה ליבון נוסף על-ידי ערכאת הערעור" כך, בין השאר, נימק שופט העליון, יורם דנציגר, את החלטתו לעכב את ביצוע עונשו של משה קצב. מה היתיה טענת ההגנה החלופית? - שלקצב ולמתלוננת א' היה רומן, ולכן לא היה אונס, בניגוד לקביעת המחוזי.
אמירה זו של דנציגר נתנה לקצב תקווה. אפשר להניח שהנשיא לשעבר אמר לעצמו ולאנשיו שעכשיו יש צורך לחזק את עמדת דנציגר בראיות, אם לקראת הדיון בערעור, אם כדי ליצור דעת קהל, וכנראה לשתי האפשרויות.
בנקודה זו התגבש כנראה הרעיון לפנות אל חוקרים, שיביאו את הראיות הנחוצות. התיזה שגיבש דנציגר, למרות שהוא חרג בכך מסמכותו, נכללה כאחד מסעיפי הערעור.
מדוע נזכרו עכשיו?
האם בית המשפט העליון יהיה מוכן להתעסק עם טענה זו? - סנגוריו של קצב גורסים כי בית המשפט צריך לעשות זאת, למרות שקצב מכחיש שהיה רומן. אלא שכאן מתפתחת תמיהה: למה חיכו עד לאחר המשפט? אם הם מבקשים להוכיח כי קצב שיקר בטענתו שלא היה רומן, מדוע לא עשו זאת במהלך המשפט? מדוע לא שכרו את החוקרים אז?
העובדות הן שקובעות
יצוין, עם זאת, שתמיהה זו לא בהכרח תמנע מהעליון להיכנס לעניין. אם נעשתה טעות, אפילו על-ידי המערער ופרקליטיו, שופטי הערעור יכולים לאמץ את העמדה לפיה מה שחשוב וקובע הן העובדות - גם כאשר עובדות אלה עומדות בניגוד לדבריו של המערער, ואפילו אם לא נטענו בשלב המשפט.
עמדה זו היא מאוד נדירה, וכדי לנהוג על-פיה צריך בית המשפט להשתכנע כי הראיות שבידי המערער הושגו בדרך חוקית; ושהראיות החדשות גורמות לרעידת האדמה, עליה ניצב פסק הדין של המחוזי.
התנהלות נכלולית
הבעיה של קצב היא התנהלותו הנכלולית לכל אורך הדרך. הוא אומר שלא היה רומן, עורכי דינו אומרים שהיה, ולבסוף הוא עצמו שוכר חוקרים כדי להוכיח שהוא עצמו שיקר. מה גם שנוצר הרושם, שעדיין לא הוכח, כי החוקרים יותר הטרידו משחקרו, ואולי כך הודרכו לנהוג.
בקיצור, מה שמאוד חסר לקצב לקראת הערעור זה ידיים נקיות, בנוסף למחסור הגדול בראיות שיעשו את רצונו, כלומר יוכיחו ששיקר.
נראה כי דווקא בנקודה זו אמר קצב אמת: לא היה רומן. ולכן היה אונס, כפי שקבעו 3 שופטי המחוזי פה-אחד (חשוב לציין ולהדגיש כי גם לו הוכיח קצב קיומו של רומן, זה לא שולל בהכרח אפשרות של אונס).
אוי פלדמן, פלדמן
היה די עצוב לראות את עו"ד אביגדור פלדמן מתראיין אתמול (ב') בטלוויזיה. ראינו לפנינו אדם שנראה מבואס, אולי מובס. הלקוח, שהוא יצא מגדרו להגן עליו, משה קצב, פעל מאחורי גבו. לא התייעץ איתו לגבי החוקרים, לא דיווח לו, וכנראה גם הנחה את עורך הדין, שאיתו כן התייעץ, להסתיר זאת מפלדמן.
היה נראה לי אתמול שבראשו של פלדמן חולפת המחשבה: בשביל מה הייתי צריך את זה?
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
