עונת הדוחות בוול סטריט נפתחה ותעביר הילוך בשבועיים הקרובים כשרבות מהחברות הגדולות יפרסמו את תוצאותיהן לרבעון האחרון.
"חרף הפסימיות לגבי הסביבה הכלכלית, התוצאות העסקיות של החברות הן טובות וצפויות להישאר כך גם בהמשך עונת הדוחות. יתר על כן, להערכתנו המחירים בהם נסחרות החברות הם נוחים למדי וצפויים להישאר כך כול עוד איום הריבית אינו ממשי. להערכתנו שוק המניות העולמי נסחר בדיסקאונט של כ-24% משוויו ההוגן", כך אומר רון אייכל, כלכלן ואסטרטג ראשי בבית ההשקעות מיטב בסקירה שפרסם היום.
בנוגע למצב באיטליה מציין אייכל כי דווקא הגירעון הממשלתי של איטליה הוא לא הבעיה המרכזית. לראיה, הוא עמד בשנת 2010 ברמה של 4.6% שהיא נמוכה מממוצע מדינות האירו (6.0%) והאיחוד האירופי (6.4%), ואף נמוכה מאשר ממוצע 3 המדינות הגדולות האחרות בגוש האירו (גרמניה - 3.3%, צרפת - 7% וספרד- 9.2%).
יתר על כן, היעד הרשמי של קובעי המדיניות באיטליה הוא להביא את הגירעון לרמה של 3% בשנת 2012, כלומר, בהחלט לא יעד בלתי ניתן להשגה בהינתן הסביבה הפיסקלית והעסקית הנוכחית. עם זאת, ברור כי החוב הגבוה במונחי תוצר מהווה נטל משמעותי בכל האמור לניהול המדיניות הכלכלית וגם ביחס המשקיעים לאיגרות החוב של איטליה. לפיכך, על איטליה יהיה לקצץ כ-5% מהתוצר במהלך 4 השנים הבאות, בכדי רק לשמר את רמת החוב הציבורי ברמתו הנוכחית. זהו המהלך שברלוסקוני מנסה לקדם בימים האחרונים ואף די בהצלחה.
מבחינת יכול החזר החוב - הצמיחה - כאן התמונה היא די עגומה וככל הנראה זהו עקב אכילס של המשק האיטלקי והסיבה להתנפלות הפתאומית על המשק. בעקבות המשבר העולמי ב-2008 איבד המשק 7% צמיחה. מאז, המשק צמח ב-2% בלבד. כלומר, לא השיב לעצמו את אבדן הצמיחה. יתר על כן, ברבע הראשון של השנה, הצמיחה הייתה בקושי חיובית.
"אם נשווה את איטליה לצרפת, שלשתיהן כמות אוכלוסיה דומה, אזי בעשר השנים האחרונות התמ"ג האיטלקי צמח בשיעור של 3% בלבד, לעומת 12 בצרפת. הבדל זה מבטא בצורה טובה את הפער בפריון לשעת עבודה שבין שתי המדינות - בעוד שבאיטליה הוא נותר ללא שינוי, בצרפת הוא גדל ב-9%. כאשר הפריון נותר בסטגנציה, בכלכלה שבה האוכלוסייה צומחת בשיעור של 0.3% לשנה, אין באמת יכולת לייצר צמיחה כלכלית. יתר על כן, נפגעת גם מידת התחרותיות של המדינה וחוסנה בתחום מאזן התשלומים".
במבט על, הכלכלה האיטלקית נמצאת בסוג של נסיגה, בהשוואה למתרחש במדינות אירופיות אחרות. כך לדוגמא, ההשקעה בתשתיות תחבורתיות מהווה כ-1.6% מהתוצר, לעומת 2.5% בשנת 2009 ולעומת רמה של 2.2% בגוש האירו, בממוצע. חשוב לציין, כי גם כאן, עיקר החוב האיטלקי נמצא בידי ידיים אירופיות ובמיוחד צרפתיות וגרמניות. לפיכך, מידת ההשפעה של בעיות בתשלום החוב תישאר מצומצמת ופנים אירופית, מציין אייכל.
בהתייחסות למצב בארה"ב אומר אייכל כי עיני כולם נשואות ליום ג', ה-19 ליולי, בו צפויה להתקיים הצבעה בבתי המחוקקים האמריקאי על העלאת תקרת הגירעון ב-2.4 טריליון דולר. כרגע, ממש לא ברור שההצעה תעבור בהצלחה את ההצבעה. כפי שמסתמן כרגע, שני הצדדים צפויים להסכים על תוכנית צנועה יחסית בהיקפה שתאפשר את העלאת התקרה מבלי שאף צד לא ירגיש שהוא נכנע לאחר, דבר שלא נראה טוב אלקטורלית. סימנים להתגבשות תוכנית שכזו הביאו לעליות שערים במחירי המניות ביום ו', אגב תוך אדישות במחירי אגרות החוב.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.