בכל מלחמה צריך לדעת להבחין בין טפל לעיקר.
כשהשעה דוחקת, וגם כשיש בנק מטרות נרחב, צבא חכם לא מבזבז תחמושת, אנרגיות וזמן לשווא. לכן, ועם כל הכבוד לארטילריה שריססו הטוקבקיסטים במשך שנתיים לכל כיוון (קבלנים, יזמים, מגזרים המחזיקים בקרקעות ועוד) , סוף סוף הבינו הצעירים המתוסכלים חסרי הדיור ודרי האוהלים, שבמאבק לפתרון למצבם, צריכים להפנות את החצים בעיקר לעבר הממשלה.
הקבלנים, שאולי באמת זו שעה נכונה לדרוש מהם להיות מעט פחות ראוותנים, פועלים באחת הזירות התחרותיות ביותר: מאות קבלנים, עשרות בכל מתחם פופולארי (נתניה/אשדוד/יבנה וכו') וכשטייקונים כמו נוחי דנקנר (נכסים ובנין ), שרי אריסון (שיכון ובינוי ) ולב לבייב (אפריקה ) תופסים ביחד כעשרה אחוז מכלל מכירת הדירות.
מעבר לכך, יש בהחלט לצפות שבעקבות ההצטננות המסתמנת במחירי הדירות ובביקוש, שבקרוב יחזרו החדשות על קבלנים לא זהירים שפשטו רגל ויד.
גם בצד המממן, למרות שמדובר בהרבה פחות שחקנים, התחרות בשיאה. שוק המשכנתאות שחק את עצמו (ואת הריביות) לדעת, בניסיון לכבוש נתחי שוק ולמשוך כמה שיותר לקוחות לבנק.
לכן, להבדיל מהרבה מוצרי צריכה אחרים, הכתובת העיקרית למאבק נמצאת בירושלים. שם מוכרים את מרבית הקרקעות - החוליה הראשונה בשרשרת שמקבעת את המחירים המטורפים; שם גובים את המיסים - החוליה האחרונה בשרשרת, שגם תורמת נתח משמעותי למשבר בנדל"ן.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
