אנחנו די מפונקים בענייני נדל"ן

האם אזרחי ישראל הפכו ליותר ויותר מפונקים - רק דירה בבעלות, עד חצי שעה לכל היותר ממקום העבודה בת"א, רק בניין עם מעלית וכו', או שממשלת ישראל היא זו שהפכה ליותר ויותר אימפוטנטית - בלי תכנון אמיתי לטווח ארוך של מתחמי בנייה למגורים (כמה אפשר לשווק לנו רק את גליל-ים או את פינוי שדה דב?), ללא פתרונות ממוסדים וראויים למגורים בשכירות ועם תחבורה ציבורית הנוסעת לאחור, פקקים בכבישים, שרק הולכים ומתארכים ורכבת ישראל הנשלטת על-ידי העובדים?

התשובה (כנראה גם וגם) לא ממש חשובה. בשורה התחתונה, לאזרחי המדינה באשר הם מגיע לגור תחת קורת גג במחיר סביר. משהו סביב שליש מההכנסה של משק בית כהוצאה על מגורים, יחס שגם כך צריך היה להתעדכן על רקע העלייה החדה בהוצאות החשמל, המזון, הדלק, התקשורת ועוד.

רק שנכון להיום, קשה לשמור על אותם כללי אצבע אפילו במרחק של שעה נסיעה מהמרכז. שעה שעולה לא מעט כסף על דלק, על כבישי אגרה ועל המטפלת, שנשארת עוד שעתיים בכל יום עם הילדים בבית, כי מה לעשות שהעבודה נשארה במרכז.

משהו בשיטה נכשל, ובגדול

אם בשבוע שעבר נרשמו 889 הצעות ל-70 מגרשים לבנייה עצמית באשקלון, ולפני חודש ניגשו 583 מציעים ל-38 מגרשים בעפולה - ופתאום אפילו בקצה המדינה ביקוש של כמה מאות מכתיב זינוק מחירים (בעפולה המחירים זינקו גם ב-1000% לעומת מחיר המינימום), זאת במקום שיש בו למעשה היצע פוטנציאלי לאלפי מגרשים - משהו בשיטה נכשל ובגדול.

במשך יותר מדי שנים הזדקקה המדינה למלחמה, או לעלייה פתאומית של מיליון עולים כדי לזעזע מערכות. ככה גם לא הרגשנו שמשהו בהתנהלות שלנו בשגרה לגמרי דפוק. ואז, כשבמשך עשור שטנו על מי מנוחות ונפתח פער קבוע של משקי בית מול מספר הדירות, התבשלנו לאיטנו והעדפנו להדחיק את העלייה במפלס החום.

בשלב כלשהו, הממשלה מכרה לנו כל חודש רפורמות וסיסמאות חדשות, אבל רק הבוקר ביקש ראש הממשלה מהמפגינים לעזור לו לקדם בכנסת את הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל, זו שכבר חשבנו שאושרה בכנסת לפני כמעט שנתיים.

למה שנאמין לו כשהוא מדבר על נפלאות הרפורמה בתכנון ובנייה, או על רכבת לאילת, לבית שאן ולקרית שמונה? ואיך יכול שר השיכון להתגאות גם היום בשיווק המאסיבי של קרקעות לבניית דירות בשנתיים האחרונות, כשרק לפני שבועיים התפוטר פה מנהל המינהל בגלל שנכשל, לטענת אותו שר, בדיוק באותה משימה?

ומה עכשיו? במקום לנצל את המגמה האיטית והקבועה כדי לייצר פתרונות יעילים וארוכי טווח, נחכה לדקה ה-92, לעוד פתרונות אינסטנט בדמות מענקים או מיסוי.

למרבה הצער, אלה (או החום של אוגוסט) יוציאו כנראה את המפגינים המפונקים של 2011 מהאוהלים. אבל הם לא ישנו שום דבר מהותי במשוואת ההיצע והביקוש.